mipster(טרנסית נשלטת)
|
לפני 6 שנים •
15 בינו׳ 2018
איך זה היה פעם
מישהו יכול לומר לי איך פעם אנשים היו נחשפים לזה?
צעניין אותי איך זה היה בתקופה שלא היה אפשר לעביר הודעה ממקום למקום בשנייה. |
|
|
| פראנסס |
לפני 6 שנים •
15 בינו׳ 2018
כפי שפעם הלכנו לספריה כדי להכין עבודות לבית ספר
וכפי שלמדנו מספרים כל מה שצריך כפי שלמדנו לעשות סקס בלי אינטרנט כפי שהמין האנושי חי והתקדם בלי "להעביר הודעה בשנייה" קצת יותר לאט, אולי קצת יותר ביסודיות, קצת יותר מאוחר ורק מי שזה באמת עניין אותו ומשך אותו כנראה. היו סרטים, היו ספרים, היו אנשים. |
|
|
ArchAngel(שולטת)
|
לפני 6 שנים •
15 בינו׳ 2018
אני לא חושבת שהוא התכוון לאינטרנט רק כפלטפורמה מהירה וזמינה להכרויות, אלא לכך שהוא הוביל לזה שבדס"מ אינו טאבו כפי שהיה בעבר וניתן לדבר עליו בצורה זמינה מבלי לעשות שמיניות באוויר.
זה נכון שבדס"מ אינו ההמצאה של העידן הדיגיטאלי, שאנשים נמשכו אליו מאז ומעולם ומימשו אותו גם בלי להתחבר לרשת, אבל פעם לא היה כזה פשוט להגיע אליו ואליהם כקהילה. כי איך בכלל ידעת שאתה חלק מקהילה כלשהי ושיש לתופעה הזו שם ושאתה לא "ההזוי היחידי"? זה לא שפעם הייתה "ספריית בדס"מ" שאפשר היה להגיע אליה ולחקור, זה לא שהיו מועדונים (לא מחתרתיים לפחות) שכל המעוניין יכל היה לבדוק. אם היית הולך לספריה השכנותית היית מוצא ערימות של ספרות מקצועית שפוסקת שזו סטייה שיש לטפל בה, ולא משהו להתחיל לפעול לפיו. הפניה לספרות אירוטית שנותנת לכך לגיטימציה לא היית מקבל מהחבר'ה בשכונה, אם בכלל עלה בדעתך לשאול אותם טאבו שכזה. אז מאיפה מתחילים לחפש ולהתחבר אם לא יודעים שזה קיים ו/או לגיטימי? לגבש זהות בדס"מית בעולם שבו המידע אינו זמין או טאבו היה מורכב יותר, ללא ספק. אז הוא רוצה להבין באילו דרכים אנשים התמודדו עם כך. |
|
|
שלגי
|
לפני 6 שנים •
15 בינו׳ 2018
אני הבנתי שאני לא לבד בעולם רק כשהתחברתי לאינטרנט אי שם בשלהי המילניום הקודם.
מהר מאוד הגעתי לצ׳אט באייאואל (היה פעם דבר כזה) ומשם לפורום הלבן של אלון רונן והיתר הסטוריה 
לפני זה, הפנטזיות היו קיימות, אבל לא התקיימו מעבר למוח הקודח שלי. סיפרו לי שפעם אנשים היו מתקשרים דרך מודעות קטנות בעיתונים, בלאשה למשל היו פעם עמודים שלמים של הכרויות, מסתבר שחלקן היו בידיאסאמיות, באופן אישי לא התעמקתי בהן... |
|
|
James Bondage(מתחלף)
|
לפני 6 שנים •
15 בינו׳ 2018
זה מאוד תלוי כמה אחורה מסתכלים (אני לא מדייק בשנים ברוב המקרים - פלוס מינוס 10)
המרקיז דונאטיין דה סאד (שעל שמו המושג סאדיזם) חי ב- 1740-1814, ובילה אחוז נכבד מחייו בבית כלא ו/או משוגעים. לעומתו, לאופולד פון סאכר מאזוך (שעל שמו המושג מזוכיזם) חי ב- 1836-1895, היה אמנם דמות שנויה במחלוקת (ופרויד וחבר מרעיו טענו שהוא חולה מאוד), אבל לא הוקע ע"י החברה. פרויד ופון אבינג - בסביבות 1880-1890 - מהאבות המייסדים של הפסיכולוגיה - תיעדו והוקיעו סאדיזם ומאזוכיזם, ואמרו עליהם בעיקר שטויות במיץ (לפרויד היו דברים חכמים להגיד, וגם שטויות, והבעיה העיקרית שלי איתו היא שהוא ועדת מאמיניו וממשיכיו לא ידעו, וחלקם עדיין לא יודעים, לשפוט). ב-1930, אליס - פסיכולוג בריטי - מניח את היסודות לתפישה המודרנית הלא-פרוידאנית של סאדומאזוכיזם ב-1950, סקר הסקס הגדול של קינזי מראה ש- 10%-20% מהנשאלים עונים שהם מרגישים עוררות מינית בקריאת סיפור סאדו-מאזוכיסטי, ושאצל- 50% מהנשאלים, נשיכה בזמן סקס נחשבת אקט מיני. מה שאני מנסה להגיד הוא שכבר לפחות 150 שנים שזה נושא מספיק מוכר ונפוץ כדי שידברו עליו. נכון, הוא טאבו קצת יותר מסקס ונילי, אבל גם סקס ונילי הוא טאבו. בהעדר ערוצי תקשורת מודרניים, הקשר נוצר דרך מגזינים שהוקדשו לנושאי סקס, ובתוך קבוצות עם ראש פתוח שבכל מקרה היו בשולי החברה - בעיקר חד מיניים, וחובבי מד"בץ |
|
|
bondman(נשלט){FLR}
|
לפני 6 שנים •
15 בינו׳ 2018
כמה שלבים.
מודעות הכרויות בעיתונים. הלך טוב יחד עם אסימונים וטלפון ציבורי.
אחרי זה. ODIGO אחרי זה ICQ אחרי זה PEEP עד שהגענו לכאן הכלוב... |
|
|
Dan_Kap(שולט){f,yt,D,תכ}
|
לפני 6 שנים •
15 בינו׳ 2018
כפי ששמעתי מאנשים שהיו פעילים בתחום לפני ימי הרשת, היו כמה מנגנוני תקשורת - האחד היה מודעות בעיתונים כמו לאישה, שבהן היה כתוב "דרושה צייתנית" וניתן היה לפנות לתיבת דואר של שולח המודעה. השני היה דרך מוכר הספרים שהיו לו "ספרים מיוחדים" מתחת לדלפק ואם מצאת חן בעיניו קישר אותך עם עוד אנשים בתחום.
|
|
|
|
bondman(נשלט){FLR}
|
לפני 6 שנים •
15 בינו׳ 2018
אה שכחתי גם היה קטע של המודעות בחנויות סקס.
|
|
|
שיר כאב(שולטת){סוליקר}
|
לפני 6 שנים •
15 בינו׳ 2018
פעם, ואני מתכוונת לסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, כן? אז פשוט עשינו דברים ולא קראנו להם בשם.
לא היתה "קהילה" משום סוג. אביזרי מין וקלטות, לפחות בהתחלה, היו זמינים מאד דרך הדואר (מי זוכר את שצ"מ?) כולל דברים שהיום נחשבים לגמרי לא מיינסטרימיים (צ'יצ'ולינה! שאפילו ביקרה בישראל ונפגשה עם דודו טופז. חח) ואיך הכרנו? בהיכרות רגילה. אבל מה שנדבק, מה שהחזיק מעמד, היה מה שהתאים, מה שנמשך. אני מניחה שאם היו לי הקשרים המתאימים, הייתי מגיעה רחוק יותר אבל גם ככה, הלך לי לא רע.
|
|
|
|
אנאלון(נשלט)
|
לפני 6 שנים •
16 בינו׳ 2018
מה זאת אומרת איך? עם יוני דואר
היינו קושרים ליונה איזה סממן בידיאס אמי והיא היתה מוצאת לה את הכתובת לבד |
|
|