ניצול בכלוב?!

אחד"ש יקירי , התגעגעתי.
אני אענה לך.

מכיוון ,שאכן אני מאמינה שאין לפסול פטיש של אדם זה או אחר, כל עוד הוא אינו פלילי (בכל זאת - שוטרת) , לא מצאתי לנכון להתחיל בהסתייגות האישית שיש לי מהנושא.
כמי שמכיר אותי ולא מעט, אתה אמור לדעת שזה נושא שמעביר בי סלידה עמוקה (ולו רק בשל העובדה שאין דבר שארצה להשיג ואני אזדקק לעזרתו הפיננסית האדיבה של כזה או אחר), לכן יש ביני ובין הכלובן- מכנה משותף בהחלט לעניין.
היכן אנו חלוקים? בדיוק בקו הזה אותו הוא הגדיר. אם יש מישהי שמרגישה שכשהיא נכנסת למסעדה לבד, בידיעה שהחשבון משולם כבר- וזה נותן לה הרגשה של מלכה- כאשר בצד השני, קיים נשלט ששילם, וזה גורם לו לסיפוק מיני או נפשי או כלשהו אחר - אין לנו שום סיבה לבטל את הפטיש הזה שלהם. מה יכול לקרות? הוא ינוצל? זו בדיוק המטרה אליה הוא שואף להגיע.
לעומת זאת, אני ותחביב הסכינים שלי, יכול להיות הרבה יותר מסוכן. אז מה? יום אחד יקום כלובי ויראה דם, יקבל זעזוע טראומתי ויפתח סלידה לדם, ולפני שנרגיש - הפטיש הזה של קאטינג יהיה מחוץ לחוק הכלובוניסטי?
אני יכולה להבין מצפון. לכן אני קצת שומרת על איפוק בכל הנוגע למלכות בתשלום, למרות ההערכה הגדולה שיש לי למעטות שאני מכירה (בהיבט הפיזי - הן יכולות ללמד כאן לא מעט שולטות). אני יכולה להבין למה עסק לא ירצה להכיל בתוכו עסק אחר. (ולפני שכל הילדודס כאן עם ההקשר הלוגי הקלוקל ,יחשבו להציע לי הצעות לסשן בתשלום , אני אבהיר. זה שאני מכבדת ומקבלת, לא אומר שאני כזו. מתוסבך לכם, אה?)


נ.ב - מה פתאום אתה מנסה לחמוק משוט כלשהו שלי?

לפני כמה שנים היה לי בן זוג, סוג של שולט, הייתי מוכנה לעשות הכל בשביל שיתייחס אליי, שיגיד איזו מילה טובה, כזאת אני, ילדה שצריכה תשומת לב, שצריכה לרצות בשביל מילה קטנה. מילה טובה בלי שהתאמצתי לא 'עושה' לי את זה....
הניצול הכספי התחיל בזה שהצעתי לקנות לו מתנת יום הולדת, רציתי לקנות לו משהו ושאלתי אותו מה הוא רוצה, אמרתי לו שיגיד איזו מתנה בכל סכום שירצה, הוא אמר שהוא רוצה נעליים לו ולבן שלו, ממש התרגשתי לקנות לו את זה, הוא גם אמר לי בדיוק איזה דגם הוא רוצה, אני נהניתי להשקיע במתנה בשבילו למרות שלא באמת היה לי כסף (בת 18, אחרי תיכון, עבודה במשרה מאוד מצומצמת), ולא היה אכפת לי, רק רציתי שהוא יהיה מבסוט ממני, ואולי הוא לא ראה את זה כך, כי אני נהנית מזה, לא? אני ידעתי שהוא צריך כסף, אני ידעתי שאחד הדברים שהוא רוצה ממני זה כסף ועשיתי הכל כדי לתת לו את זה, כי זה *הוא*, כי *הוא* רוצה, העיקר שאני ארצה אותו, העיקר שהוא יהיה מרוצה ממני.
זה הגיע למצב שגנבתי מההורים שלי כסף, כי לי כבר לא היה.
אז גם לזה את לא קוראת ניצול, כי הוא לא באמת החזיק אותי בכוח, נכון? רק רציתי תשומת לב.

אז אני אגיד לך, הלוואי שהיה אכפת לו ממני והוא לא היה מקבל שקל ממה שרציתי להשקיע בו.

מבחינתי למשל ללכת לזונה זה חמור יותר מלהיות זונה. ולכן האנשים שאני הייתי מטילה עליהם את האחריות המוסרית הם דוקא הנשלטים. הם המקרבנים האמיתיים כאן.

צר לי על החוויה שלך.
כולי תקווה שלמדת ממנה. לא רק בהיבט הכספי, אלא בהיבט הגדול יותר -להעריך את עצמך יותר ולאמוד באופן חד יותר את מי שמולך.
אני עוד מקווה, שגדלת מתוך זה ושהבנת, שאם תקחי אחריות תוכלי לזהות ולנטרל את זה בעתיד. אם תטילי אחריות על הצד השני - את מסירה ידיים מהגה השליטה שלך על חייך.
אני ממש מקווה, שאת לא חושבת שבגלל זה, צריך לאסור על פטיש שלם, כשיש שני צדדים שמודעים ורוצים בו.

זאלופון, אתה מציג צד אחד עקום. ניצול חסר ישע. (טימטום בעיני, הופך את זה שמולי לחסר ישע). בצד הזה שאתה מציג, אני יכולה להכניס הרבה כותרות, שעל הדף היית מסכים להם ומכבד אותם, אך ברגע שזה מול חסר ישע הן הופכות ללא לגיטימיות (שליטה מנטלית למשל).

אני לא מדברת על מצב בו שולטת עושה מניפולציות וסוחטת כספים. אני מדברת על מצב בו גבר בוגר ,שקול הגיוני ומנומס, פונה לאישה, מבקש את אישורה לקנות לה מגף, ונזרק מכאן בשל כך.
לגבי 'כן נכבד את האדם או לא', זה ענייננו. לגבי העובדה שהוא נזרק מכאן בגלל פטיש, כאן זה כבר חורה לי.