אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ספרות בדסמ בעברית

אנוש'קה​(אחרת)
לפני 6 שנים • 27 במרץ 2018
אנוש'קה​(אחרת) • 27 במרץ 2018
לאור הקשיים בהבנת הנקרא אחזור שוב על בקשתי הפשוטה :
אשמח להמלצות ספרות בדסמית בעברית כשפת מקור
או מתורגמת לעברית בתרגום שנעים לקרוא
רצוי שליטה נשית אבל אפשר גם לא.

בבקשה בלי המלצות על מארקיז דה סאד יש לי רצון להאמין שהתפתחנו מאז שנת 1800 ונכתבו עוד דברים בנושא..

תודה לכל המגיבים ומגיבות.
כפוף
לפני 6 שנים • 27 במרץ 2018

O

כפוף • 27 במרץ 2018
למרות הרצון שלך להאמין, מאז 1800 לא היו התפתחויות בדס"מיות מרעישות לבד מכמה שיפורים טכנולוגיים שהמשמעותי מכולם הוא הדילדו השחור עם השלט והרטט.
אין יותר מדי ספרות בדסמ"ית משום שצריך להודות שאין הרבה מה לכתוב על העניין הזה.
את יכולה לנסות את "סיפורה של O" מאת פולין ריאז' או את הספר החדש של אולמרט. אם גם אז ישעמם לך תמיד את יכולה להתנחם בזרועותיו השריריות של הדילדו השחור.
פסיכו לוג​(שולט)
לפני 6 שנים • 27 במרץ 2018
פסיכו לוג​(שולט) • 27 במרץ 2018
יש הרבה ספרות בדסמית "חדשה", וגם בספרים "רגילים" יש איזכורים או סצנות.
ויכול להבין למה הוא מחפש ספרות חדשה, הספר של דה סאד מתאר את התפיסה שהיתה אז ובתרבות ההיא בלבד. לא דומה לתפיסה של היום ואי אפשר להשוות גישות חברתיות דאז לחירויות ושיוויון הזכויות של היום. גם התפיסות הפסיכולוגיות של אז לא תופסות היום.
אנוש'קה​(אחרת)
לפני 6 שנים • 27 במרץ 2018

Re: O

אנוש'קה​(אחרת) • 27 במרץ 2018
כפוף כתב/ה:
למרות הרצון שלך להאמין, מאז 1800 לא היו התפתחויות בדס"מיות מרעישות לבד מכמה שיפורים טכנולוגיים שהמשמעותי מכולם הוא הדילדו השחור עם השלט והרטט.
אין יותר מדי ספרות בדסמ"ית משום שצריך להודות שאין הרבה מה לכתוב על העניין הזה.
את יכולה לנסות את "סיפורה של O" מאת פולין ריאז' או את הספר החדש של אולמרט. אם גם אז ישעמם לך תמיד את יכולה להתנחם בזרועותיו השריריות של הדילדו השחור.


תודה על ההתנשאות הגלויה והבוטה וההמלצה לספר של אולמרט מסור דש לדילדו בשמי מר כפוף ולהבא אם אין לך משהו נעים ומועיל לומר תנסה לקחת נשימה עמוקה לסתום את הפה ולעבור הלאה ..
כפוף
לפני 6 שנים • 27 במרץ 2018

די, נו די

כפוף • 27 במרץ 2018
אוריאן אוהבת כתב/ה:
תודה על ההתנשאות הגלויה והבוטה וההמלצה לספר של אולמרט מסור דש לדילדו בשמי מר כפוף ולהבא אם אין לך משהו נעים ומועיל לומר תנסה לקחת נשימה עמוקה לסתום את הפה ולעבור הלאה ..


למה עצבנית גברת אוהבת?
קיבלת גם המלצה מועילה, לא רק על הספר של אולמרט.
אני מציע לך לא לקחת אותי יותר מדי ברצינות.

נ.ב.
מסרתי ד"ש לדילדו והוא שולח לך את אהבתו icon_smile.gif
Bite Twice Shai
לפני 6 שנים • 27 במרץ 2018
Bite Twice Shai • 27 במרץ 2018
רשימה קצרה של יצירות מתוך מחקר שעשיתי על בדס"מ בארץ (גם סרטים, ספרים ושיר) שתורגמו לעברית או נוצרו בארץ לפני יציאתו של חמישים גוונים של אפור.
אני ממש לא ערב למשהו מזה שהוא טוב. אבל אולי יש דברים שיהיו מעניינים עבורך.

רשימת פרטי תרבות שנוצרו בארץ או תורגמו לעברית טרם 2012

אדריאן ליין (במאי). (1986). תשעה וחצי שבועות של שכרון חושים [סרט]. ארה"ב: Galactic films.

אינדיאנה, ג. (2004). סאדו-פשיזם: עיון בסרטו של פזוליני 'סאלו או 120 הימים של סדום'. תל אביב-יפו: הוצאת רסלינג.

בנימיני, י., צבעוני, ע. (עורכים). (2002). עבד, התענגות, אדון: על סאדיזם ומזוכיזם בפסיכואנליזה ובביקורת התרבות. תל אביב-יפו: הוצאת רסלינג.

ג'יימי בירדסלי (עורך), סטיבן שיינברג (במאי). (2002). המזכירה [סרט]. ארה"ב: Double A Films

דה סאד, ד.א.פ. (1999). ז'וסטין או ייסוריה של המידה הטובה. תל אביב-יפו: בבל הוצאה לאור.

דה סאד, ד.א.פ. (2005) פשעי האהבה. תל אביב-יפו: בבל הוצאה לאור.

וולך, י. (1982). תפילין [שיר], עיתון 77.

נאדין מיוז, מוניקה וילי (עורכות), מיכאל הנקה (במאי). (2001). המורה לפסנתר [סרט]. צרפת: Arte France Cinema.

נחמיאס, ל. (2004). סרט לבן על כיפה אדומה. ירושלים: כתר.

פוגל, ד. (1929-1931). חיי נישואים. ירושלים: הוצאת מצפה.

פון זאכר מאזוך, ל. (1998) וונוס בפרווה. תל אביב-יפו: גוונים-ליאור.
רוזן, ר. (2001). - זיעה מתוקה [ספר]. תל-אביב: הוצאת בבל (וכן יצירות נוספות של רוזן)

ריאז', פ. (1999). סיפורה של או. תל אביב-יפו: הספרייה החדשה.

בנוסף ישנה סדרת ספרי סטאלג - ספרי סְטָאלָג הם סדרת ספרי כיס ארוטיים עבריים שהיו נפוצים בישראל בשנות ה-60 של המאה ה-20, ועסקו בעיקר בחיילים שבויים במחנה שבויים נאצי העוברים התעללות מינית בידי הסוהרות.
Bagel
לפני 6 שנים • 27 במרץ 2018
Bagel • 27 במרץ 2018
ספרות פמדום נוטה להיות טראגית, אולי לא במקרה

חנוך לווין כותב פאמדום שאפשר לאונן עליו, במיוחד באיש עומד מאחורי אישה יושבת - אבל כמסיימים את הספר נשארים עם טעם נוראי ומריר בפה. הוא בעצם כותב על בדידותו הגדולה של האדם שמעריץ את אותה דמות נשית טיטאנית.

פוגל בחיי נישואין כותב פאמדום די תפל, הספר נחמד, אבל הפאמדום תפל וגם במקרה הזה הסוף טראגי - רצח, התאבדות, אהבה נכזבת וכו״

וונוס בפרווה די מדליק אבל גם טראגי מאוד - נגמר בהתפכחות של הגבר הנשלט (בלכתך אל האישה אל תשכח את השוט) ובבגידה מוחלטת של המלכה שעוזבת את העבד אחרי שנתנה למאהב שלה להכות אותו. פיכס.

קיצר, פנטזיה בלתי אפשרית, הספרות מנסה לנתח את העניין אבל מגיעה כמעט תמיד למסקנה טראגית ועצובה. כעולם דימויים מיני הפאמדום מדהים ומרטיט (את חלקנו) אבל כשחופרים מעט לעומק (על ידי עיסוק אומנותי ספרותי במקרה הנוכחי) נחשפת מציאות די עגומה.

הייתי שמח לקרוא ספרות פמדום אופטימית אבל עוד לא מצאתי משהו שווה קריאה עם סוף טוב. אולי סוף טוב מתנגש עם האתוס המרכזי של הפאמדום (כשלון להשיג את האהובה הנחשקת)