wimpsissy(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
22 באוג׳ 2004
כשתהיי מלכת חיי!!
כשתהיי מלכת חיי!!
כמעט הכל יודע אני עליך, אני יודע מה את אוהבת ומה אינך אוהבת, אני יודע מה מרגש אותך, ומה מכבה אותך באחת. אני יודע איך לאהוב אותך, ואיך את אוהבת שאוהבים אותך. אני יודע כמה את אוהבת לאהוב... כך בדרכך המיוחדת. אין את אוהבת את המאמץ הכרוך בשליטה, אך השליטה טבועה בך, ובהתנהלותך. את אפילו חשה קמצוץ של בושה בעצם רצונך את לשלוט, אף שהדבר כה טבעי לך. וכאשר את שולטת את נסחפת לתוכה, נסחפת, מתרגשת ומשתלהבת. ובאותו זמן את נושכת שפה בביישנות מהולה ברועה מתוק, עינייך רושפות בריכוז כאילו את עושה במלאכת מחשבת. לא כל יום מתאים. אולם בבוא אותו יום אין לך צורך במילים. אני מכיר את המבט שלך. הרי לא תבקשי לשלוט בי, ואף לא תצווי. את פשוט סובבת לך בבית, ועל פניך רשום; היום תהיה שלי כך, בדרכי. את פוסעת לך בצעדים קטנים וחפוזים פוסעת לשום מקום, ואני יודע, יודע בלבי לאן מובילות אותך פסיעותיך... אני חולף על פניך, ומגניב מבט חבוי הישר על עינייך. מבטי תר אחר הניצוץ, עלי להיות בטוח. אני מביט בזויות פיך, עוקב בדייקנות אחר העווית המקפץ לו בראותך אותי לנגד עינייך. אני רושם אותו בזיכרוני. במערבולת מחשבותיי עלי לפרש נכונה את רמזייך. הן לא תומרי לי רצונך. לא תומרי כי אין זו דרכך, לא תומרי כי אין לך צורך בכך, אני יודע. יודע אני את רצונך אך עלי להיות מדויק אלי לדעת מחשבותיך. את שלי לא פחות מאשר אני שלך. ואני, כן אני! אני שלך לגמרי, שלך לחלוטין שלך באהבה שלך, בכאב. שלך עד כלות. אין את אוהבת את המאמץ הכרוך בשליטה, לכן כה חשוב שאדע. עלי להקל עליך, כך שכל כולך תהיי נתונה לשליטה עצמה, לא בהכנות חלילה. אין זו מלאכה לנעלות. שוב אני חולף לי ומביט בך. איך קצרה סבלנותך וצעדיך קטנים והולכים. איך מרצינים פניך חרף חיוכך פשוק השפתיים. די לי בכך. עונג ויגון הכאב לבוא פועמים ברכותיי. עלי את מטילה את המשימה, לבחור איך אכאב עבורך, אולם אין זו בחירתי. אור פניך והילוכך, מבט עינייך, ונפנוף ידיך אגב פסיעתך לוחשות לי רצונותיך. ואני עבד אהבה לרצונותיך. אני מכין את הלולאות, את לולאות החנק, אלה שהתהדקו באיטיות סביב חלצי אלה שימתחו את מבושיי אלה שיביא אותי שוב אל התקופה הכחולה... עבורך יודע אני איך אכאב יותר, את עצמך לא תיטיבי כך לדעת היכן להדק. ולכן שלך אני ולכן עבורך אכין את מיתרי המשיכה. את כוחותיך לא תכלי במאמץ ... מתיחה קלה ואני שם. גם שוט לך הבאתי בתשורה, ואני לך אותו בחרתי. תואם הוא את כף ידיך, מחמיא לדמותך, וקל, כה קל בכאב. אין כאבו קל כלל, אך הצלפתו קלה היא. בהינף אחד מתורגמת גמישותו להצלפת כאב. זנבו כבד המשקל מאיץ ברשעות לגמישות הנפת ידיך. ואת אף את המאמץ בהצלפה לא תחושי. אני כובל את ידי מאחורי גבי, ומהדק במנעול לרצועה שיורדת על שידרתי מן הקולר שלצווארי. נקישת המנעול סופית, לא ברשותי הוא המפתח. עקוד אני כורע ברך וממתין. גופי העירום חשוף לך. אני אוסף חרש נשימות של אומץ. רוצה להיות חזק לך, רוצה לא לצעוק, רוצה לא להיות נהדף בהצלפה, לקפוא על מקומי. ובעת שתמתחי במיתר מבושיי רוצה אני להיות לך סלע חזק ושקט. לשאת בגאון את שליטתך. אולם יודעת את שלא כך אהיה. יודעת את שאזעק, יודעת את שגופי ירקד כולו בעת שיאדים בהצלפותיך. יודעת את איך נרתע גופי בנגינת השוט, איך זועק גופי בהידוק הלולאה. איך נופל אני שדוד כאב, וממרר בבכי. איך תופחים לאיטם הפסים המאדימים. איך צובעים סגלגל הפגיעות הקשות. אך לא אבקשך לחדול, לא אוותר על האחרונה וכואבת שבמכות ... זו שפגיעת אקראי הובילה אותה לשוב ולפגוע במקום בו ניחתה אך קודם המכאיבה שבהצלפות אהבתך. וכל אותה עת אני הודק שיני, נושך בלשוני ובשפתי, מותח צוואר ארוך בעיניים קמוצות. מכווץ ישבני ומקדים את הכאב. חולם את ריחותייך, ומדמה את מגע גופך בי. את רוך נשיקות פיך ואת חיבוק אהבתך. אלה בולמים את כאבי, אלה מציפים את רוחי מעל צריבת השוט. אני צועק, אני כואב ודומע, בכיי פורץ מאודם ישבני אך לא מלבי, כי לבי ממריא לך, לבי מגיש לך את מנחת כאבי באהבת אין קץ. ואני, כל אותה עת כמהה לליטוף ידך, לליטוף ידך שבא בין ההצלפות, ללטוף ידל שחש בחום ישבני הבוער. ללטוף ידך המרגיע. ללטוף ידך הרכה שטוען בי כוחות שאין בי משל עצמי, הכוחות להיות לך כפי שתרצי. לעמוד באהבתך העצומה, להכיל אותה בתוכי מבלי להיסדק, במלוא יופייה במלוא התזזית שבה ובעוצמות לא ידע אנוש. שלך. |
|
|
|
wimpsissy(נשלט)
|
לפני 20 שנים •
22 באוג׳ 2004
סיפור דמיוני
לכל הפרנואידים !!!
הסיפור דמיוני, אנו מתיחס לאנשים חיים או לכאלו שנדמה לחלקינו שהם מוכרים!!! מי שחייב לקשרם לדמיות מהמוכרות לו יעשה זאת על אחריותו בלבד !!!! |
|
|
שלגי
|
לפני 20 שנים •
23 באוג׳ 2004
סיפור יפה
אהבתי
(למעט שגיאות הכתיב - מומלץ לכתוב בוורד ואחרי התיקונים להעתיק לכאן - הרי השקעת מאמץ ורגש בכתיבת הסיפור, חבל להרוס את העצמה שבו בשגיאות הכתיב שאותן ניתן למנוע במאמץ קטן) |
|
|