bdsm ובעיות נפשיות

מטפלת CBT • 8 ביולי 2018

1.לצערי הרב פסיכיאטרים רבים מאבחנים תוך פגישה קצרה מאוד ברפואה הציבורית ולא נוטים להעמיק בהכרת המטופל לפני שהם מאבחנים. לא הבנתי מה זה אבחון שאינו חד משמעי במאה אחוזים. הם מאבחנים, זה מופיע בתיק הרפואי של המטופל לדיראון עולם או עד שיאובחן אחרת. לצערי הרב, מניסיוני קשה מאוד עד בלתי אפשרי לשנות אבחנה שניתנה לאדם. פסיכיאטרים רבים חוששים לחלוק על דעתו של עמיתם.

2.בבדס"מ עקרון השפוי, בטוח ובהסכמה הוא העקרון המנחה. באם בדס"מ נעשה בכפייה, בצורה מסוכנת באופן מכוון, שפוגעת באחד הצדדים או מדרדרת את תפקודו זאת התעללות ולא בדס"מ."- זו ההגדרה של קהילת הבדסמ, לא ההגדרה הקלינית. הפסיכיאטרים לא מכירים את הSSC, מה גם שאם האדם עוסק בבדסמ וזה פגוע בתיפקוד *של עצמו* אז אין פה רכיב של התעללות.

*לכולם, ההגדרה של סאדיזם לפי DSM5:*


קריטריונים לאבחון 302.84 (F65.52)
A. עוררות מינית עזה וחוזרת כתוצאה מסבל נפשי או פיזי של אדם אחר, שבא לידי ביטוי בפנטזיות, דחפים או התנהגויות, על פני תקופה של 6 חודשים לפחות.
B. האדם פעל על פי דחפים מיניים אלו עם אדם תמים אחר ללא הסכמתו או שהדחפים המיניים או הפנטזיות הללו גורמים למצוקה משמעותית מבחינה קלינית, או פוגעים בתחום החברתי, תעסוקתי או בתחומים חשובים אחרים בתפקוד האדם.

*הגדרה של מאזוכיזם לפי DSM5*
קריטריונים לאבחון 302.83 (F65.51)
A. עוררות מינית עזה חוזרת כתוצאה מהמעשה של להיות מושפל, מוכה, קשור או התנהגויות אחרות שגורמות לסבל, שבאות לידי ביטוי בפנטזיות, דחפים או התנהגויות, על פני תקופה של 6 חודשים לפחות.
B. הפנטזיות, הדחפים המיניים או התנהגויות גורמות למצוקה קלינית משמעותית או לפגיעה בתפקוד החברתי, תעסוקתי או בתחומים אחרים חשובים של תפקוד.


זה מה שזה צריך להיות כדי שזה ייחשב כבעיה במובן הפסיכיאטרי. זו לא הפרעה נפשית, זו פאראפיליה.
כלומר, ניתן לראות בקלות שאין פה התייחסות ל"שפוי" או "בטוח". יש התייחסות ל"הסכמה" בסדיזם, אך לא במזוכיזם.
כמו כן, ניתן לראות בקלות שאדם שעוסק בצד הסדיסטי או המזוכיסטי שלו וקריטריון A מתקיים (שזה כל מי שבכלוב)- אבל קריטריון B לא קיים (שזה קריטריון שקיים כמעט בכל אבחנה פסיכיאטרית שהיא)- הרי שאין בעיה והוא לא עונה על הגדרת הפראפיליה.

בכל מקרה, זה לא עונה על הגדרת ה"לוקה בנפשו" שזו בכלל לא הגדרה מקצועית מקובלת בפסיכיאטריה או בפסיכולוגיה ולא על מחלה או הפרעה נפשית. אם כבר, כשקריטריון B מתקיים- זה דומה יותר להתמכרות. ואגב- גם מין רגיל וונילי יכול בהחלט לענות על קריטריון B ולהפוך להתמכרות למין שגם היא בעיה נפשית. במקרה הזה לפסיכיאטר או למטפל הנפשי זה לא משנה אם ההתמכרות למין קשורה במין של מיסיונרית או במין עם קשירות והצלפות.

3. "הייתה מטפלת נפשית אחת באתר שעשתה עבודה אקדמית מחקרית מעניינת בנושא "האם יש יותר נפגעי טראומה באוכלוסיה הונילית או הבדס"מית?", אך היא לא מצאה שוני רב. מלבד מחקרה ישנם עוד מאמרים התומכים בכך ברחבי הרשת. "
התכוונת אליי? אחת משאלות המחקר היו האם יש שכיחות גבוהה יותר של אנשים שבעברם נפגעו מהתעללות נפשית, פיזית או מינית אצל האוכלוסיה הבדסמית והתוצאה הייתה שלא היה שינוי מובהק. גם באחוזים המספרים היו דומים מאוד ותאמו שכיחות של נפגעי התעללות מינית באוכלוסיה הכללית. במחקרים בודדים שראיתי בסקירת הספרות שנגעו לזה גם לא נמצא שיש שכיחות גבוהה יותר.

4. "מנגד יש מלא כתבות על בני זוג שהתעללו, דרדרו, פגעו ואף רצחו, למרות שבמיטה היו ונילים ונמצאו כשירים לחלוטין לעמוד למשפט מבחינה נפשית (משמע היו שפויים לגמרי בעת המעשים)."
נכון, אבל זה כבר לא קשור בכלל. ההצדקה הכמעט יחידה ללא להיות כשיר נפשית, דהיינו לקבל פטור מאחריות פלילית, זה אצל אנשים ש*בזמן ביצוע העבירה* לקו בהתקף פסיכוטי (זמני או אצל אדם עם מחלה קבועה כמו סכיזופרניה). לא יודעת אם מישהו בדק את הרגליהם המיניים
אבל אצל אנשים עם הפרעת אישיות אנטי סוציאלית, שחלק מכירים אולי כפסיכופתים, כן אפשר לראות לפעמים שהם סדיסטים מינית (בהנחה והם מצליחים לקיים יחסי מין בכלל, אבל לפעמים הם גורמים כאב וסבל לאחר וזה גורם להם לגירוי מיני כשלעצמו והם לא זקוקים לקיום יחסי מין מלאים), והם כשירים לעמוד לבית משפט. גם אם הם נראים לנו חולניים לגמרי.

5."שולט שמתמודד עם הפרעה נפשית, מטופל ולוקח עליה אחריות ומוודא שהיא לא משפיעה על היחס שלו לנשלט עדיף פי מאה מאשר מישהו בריא חסר אחריות שלא חושב לפני שהוא פועל."
כביכול נכון. בפועל- נראה לי שלאנשים עם הפרעות נפשיות מסויימות יש יותר קושי לוודא שהן לא משפיעות לא עליו ולא על הפרטנר. אם הכל היה כזה בשליטה והם מסוגלים לתפקד נהדר ולנהל קשרים זוגיים, חברתיים ומיניים באופן נורמלי ותקין (שזה אחד התיפקודים שהכי נפגעים ברוב הבעיות הנפשיות), אולי אין להם באמת הפרעה נפשית

סליחה אם נפלתי עלייך ככה

Re: bdsm ובעיות נפשיות

מטפלת CBT • 8 ביולי 2018

שאלה מעניינת. יש קשר. זה לא אומר שזה קשר סיבתי. זה לא אומר שאנחנו יודעים מה גרם למה.
אנחנו גם לא יודעים אם השכיחות גבוהה פה יותר מאשר באוכלוסיה הכללית.
אנחנו גם לא יודעים מה רמת השכיחות.
אם נניח השכיחות באוכ' הכללית היא 10% ופה זה 11% זה אומנם גבוה יותר, אבל יכול להיות שבגלל שפה יש קשרים יותר אינטימיים בין אנשים מאשר "בחוץ", אז יותר קל לאנשים לראות את הבעיות הנפשיות של הפרטנרים שלהם מאשר "בחוץ". אנשים פה נחשפים לגבי זה יותר.

אני בכל אופן לא מכירה מחקרים שמדברים על הנ"ל, אבל באופן כללי יש לציין שלא נעשים הרבה מחקרים על בדסמ.
כן זכור לי שנתקלתי במאמר של מטפלת מינית שציינה שבדסמ זה נחשב כ"העדפה מינית" ולא "סטייה מינית" ושהיא סבורה לפי ניסיונה הקליני ושל מטפלים מיניים נוספים שבדסמ כשהוא נעשה בין בני זוג באופן שהוא בהסכמה, בהנאה וכו'- דווקא תורם לwell being של בני הזוג בנפרד וביחד. כמו במין רגיל.

אני יכולה לומר שכמו הלהט"ב, בד"כ אם הבדסמ גורם למצוקה זה לא בגלל הבדסמ עצמו, אלא בגלל תגובת הסביבה, ההסתרה, הקושי למצוא פרטנר מתאים, חוסר ההגשמה של הנטיות והתשוקות המיניות וכו. מי שזה גורם לו למצוקה ברמה של התמכרות, אז זו כבר בעיה אחרת.
עשיתי סמינריון בהתמכרויות ואחת התיאוריות הרווחות כיום היא שאין התנהגות או חומר ממכר- כי עובדה שלא כל מי שמנסה או משתמש בהם מתמכר, אלא יש אנשים עם נטייה התמכרותית ואפילו בעלי אישיות מתמכרת- הנ"ל ייטו להחליף התמכרות אחת בשניה או להחזיק כמה בו זמנית.
במקרה הזה, הבדסמ הוא רק דרך לביטוי הפגיעה בשורש ההתמכרות וזה יכל באותה מידה להיות התמכרות לסמים, אלכוהול, הימורים וכו.


לעניות דעתי האישית והמקצועית, אני לא רואה כל רע בפעילות בדסמית ושזה לא כשלעצמו סממן לחולי או בעיה נפשית זו או אחרת. לא מצאתי מחקרים עדכניים (פרויד ושטקל הם לא מחקריים ולא עדכניים) שטוענים שמדובר בהתנהגות פתולוגית בעיקרה ולא משנה מה הביטוי שלה.
זאת כמובן בתנאי שהכל נעשה בהסכמה ובהנאה והאדם המבצע לא חש סבל (לא רצוי, כמובן) כשהוא מבצע את הפעילות הבדסמית.
אני מאוד סובלנית וליברלית בנושא.

יחד עם זאת, היה לי דיון סוער עם המדריכה המקצועית שלי (מטפל נפשי שמכבד את עצמו לוקח הדרכה מקצועית כדי להתייעץ על המטופלים) שהיא פסיכולוגית ותיקה ומנוסה ולטענתה טיפלה בכמה בדסמיים ופטישיסטים, והיא סבורה שלחלק גדול מהנשים בבדסמ יש הפרעת אישיות גבולית וזו אחת הדרכים שלהן לפגיעה עצמית ולהתנהגות מינית מסכנת ולא נשלטת. שלגברים יש פחד מאינטימיות וכו וכו. אני חלקתי עליה, ולדעתי דעתה מוטית כמו של מטפלים רבים שמכירים את עולם הבדסמ רק לפי מקרי הקצה הקיצוניים ביותר שמעיזים להגיע לטיפול ומכללים זאת על כלל האוכלוסיה. כך נתקלתי בדיעה דומה גם באקדמיה בקורסים על התמכרויות ועל סטיות ועבירות מין, כמו גם בהכחשה על קיומן של הנשים במזוכיזם וסדיזם בהיקפים גדולים, בפרט בסדיזם. אומנם ידוע שהן בשכיחות נמוכה משמעותית משל גברים, ובכל זאת לא מדובר באחוז הבטל בשישים כמו שרבים חושבים.

כך שבשורה תחתונה אין באמת קונצנזוס לגבי בדסמ כהפרעה נפשית בפני עצמו (כשהוא לא עונה על הקריטריונים לאיבחון), יש הרבה בורות ודיעות קדומות בקרב אנשי טיפול שמנסים לחפש מה "לא בסדר" אצל אותו אדם ו"איך לתקן אותו" ובטוחים שזה סימן לכל מיני פתולוגיות אלו ואחרות- בעיקר הדינמיים למיניהם.

כפי שנאמר פה באחת התגובות- יש הרבה סוגים של מטפלים וגישות טיפוליות והגישה של הדינאמי לא בהכרח השלטת והנכונה והבלבדית.
תלוי גם כמה המטפל ליברל, כמה ידע וניסיון יש לו בתחום המיני, כמה ההיכרות שלו מול עולם הבדסמ הכללי ולא רק אלו עם בעיות התיפקוד והקשיים הרגשיים עם הבדסמיות שלהם וכו.

פלייפול • 9 ביולי 2018

זאת לא הכללה גורפת מדי? האם אין אנשים בעלי הפרעה נפשית המנהלים קשרים זוגיים תקינים? חלקים נרחבים באוכלוסיה מתמודדים עם הפרעות נפשיות מסוגים שונים, ולמרות זאת מצליחים לקיים זוגיות מכילה ואוהבת. מן הסתם ההפרעה גורמת להם סבל וקשיים, אך הם מצליחים להתגבר עליה.

מטפלת CBT • 9 ביולי 2018

אכן הכללה גורפת, אבל השתדלתי מעט לסייג- לכן כתבתי "הפרעות מסויימות".
יש הפרעות שכדי לאבחן אותן נדרשת פגיעה בלפחות שני תחומי חיים כמו: חברתי, לימודי ותעסוקתי. בדכ כשיש הפרעה או מחלה נפשית גם אם הן לא פוגעות ישירות בקשרים זוגיים או חברתיים- יש פגיעה משנית.
הנה כמה דוגמאות שבהן כביכול אין פגיעה ישירה בזוגיות אבל יש פגיעה עקיפה משמעותית שפעמים רבות גורמת למשבר בזוגיות ואף לפרידה או קושי מלכתחילה למצוא זוגיות:
-בעלת הפרעת אישיות גבולית שיש לה קשיי וויסות רגשי ונוטה למצבי רוח קיצוניים שמובילים לריבים תדירים עם בנזוגה והקרובים לה.
-גבר עם ocd ששוטף ידיו עשרות פעמים ביום ומפחד מחיידקים- יכפה על בני הבית לשטוף גם הם את ידיהם, לחלוץ נעליים בכניסה לבית, לנקות באובססיביות את הבית תוך הזנחה של המשפחה או בת הזוג וכפיית הסטנדרטים הגבוהים מאוד שלו עליהם.
-גבר שסובל מptsd של הלם קרב. לא יצליח לעבוד ולתפקד בבית, לא יישן בלילה ויתעורר מסיוטים, יתקשה לצאת מהבית לבלות או לעשות סידורים, יתקשה לבטוח בבת זוגתו ולשתף אותה במה שעובר עליו.
-אישה עם דיכאון קליני בזמן אפיזודה דיכרונית ששוכבת כל היום במיטה, הדחף המיני שלה נעלם, אין לה יכולת או רצון להיות עם אף אחד, יש לה מחשבות שליליות קיצוניות לגבי כל דבר, לא יכולה להסתכל קדימה, דוחה מעליה את כולם, אין לה מוטיבציה לכלום ובנזוגה מוצא את עצמו מטפל בה כל הזמן וחוטף ריקושטים, ניסיונות בלתי פוסקים לעודד אותה שלא צולחים וכו.

כמובן שזה לא מחייב שלכולם ולכל סוג של הפרעה, אבל בהרבה הפרעות יש פגיעות שונות שמשפיעות ברמה זו או אחרת על תחומי החיים השונים

הוא​(שולט) • 9 ביולי 2018

מכל המידע הזה הנקודה המסקרנת היא מדוע דוקא אנשים עם הפרעות או מגבלויות שכאלה
שציינת ואחרות, מוצאים ביחסי שליטה אואזיס, פורחים ומשגשגים בו. כל אחד והמזור שלו.

Sm Art{☆Sm} • 9 ביולי 2018

בעיה נפשית זה לא הפרעה נפשית
נפש זה כמו חלון פעם עם אבק ופעם בלי אבק
מנקים הנפש בריאה
לא מנקים הנפש פחות בריאה
וכל האבחנות והמלל פה מוכיחות כמה מפחדים פה מהמילה נפש
ולא באמת מודעים
איך מתחזקים מבינים ומתקנים נפש

מה זה השטויות האלה כסוף?

כפוף • 9 ביולי 2018

אם יש בעולם הזה אדם שאין לו "בעיות נפשיות" הוא זקוק לטיפול באופן דחוף ומידי.

ובאשר לדיון הארכני והטרחני שנערך כאן בפעם המי יודע כמה, לא יעזור לכם חבר'ה:

אתם כולכם דפוקים!

ד פ ו קי ם

שדה​(שולטת) • 9 ביולי 2018

שאלת ההסכמה אינה מהותית לשאלת קיומה של בעיה נפשית (וביחס לנשלטים היא גם בלתי רלוונטית). זה מפתיע לראות כל כך הרבה אנשים מתחום טיפול הנפש שטוענים אחרת, שחושבים על פסיכולוגיה כעל מדע המוסר, וששבויים בשיח מאשים. אם הסכמתי לאכול ג'אנק פוד, והדבר לא נכפה עלי בדרכים פליליות, עדיין לא נובע מכך שג'אנק פוד הוא בריא. ואם בחרתי לנהל חיים לא בראים, אין כאן סוגיה של אשמה כמו פשוט סוגיה של חולי מסויים.

בריאות נפשית היא שאלה של יכולת לאהוב ולעבוד. היא שאלה של תפקוד אישי, זוגי, משפחתי וחברתי. היא שאלה של יציבות ושל היכולת לא לשקוע במצבים נפשיים שליליים.

יש הרבה מאוד אנשים שנמשכים לבדס"מ ומכניסים אלמנטים קינקיים לחיי המין שלהם. אלו יכולים להיות אנשים בריאים ומאושרים, ולכן בדס"מ, כנטיה מינית, אינו מסווג כבעיה בהכרח. לעומת זאת, יש אנשים שמושקעים מאוד בבדס"מ. מכונן בהם רעב תמידי להשפלה ולאלימות והמשיכה הזו מנהלת את החיים שלהם. אפשר לדמיין שגם האנשים האלו מנהלים חיים מאושרים, אבל אני חושבת שמבחינה אמפירית זה לרוב פשוט לא נכון. אצל אנשים כאלו המניע הנפשי שדוחף לאינטראקציות סאדו-מזוכיסטיות אינה מבודד לרוב, והוא משליך על כלל תחומי החיים. העובדה שהם עושים את מה שהם עושים בהסכמה אינה משנה את העובדות הללו.

לא באתי להתחסד. יש לי הרבה שריטות. ואני נשמכת לאנשים עם שריטות.
הדבר שהכי עוזר לי הוא שמירה על המודעות העצמית, והימנעות מהדחקה, צדקנות והיתממות.

דרקן ראהל​(נשלט){מית} • 9 ביולי 2018

שדה, אי אפשר לצטט מהתגובה שלך, אבל אודה לך אם תוכלי להסביר יותר טוב את הפסקה הראשונה

ofer00 • 9 ביולי 2018

מסכים איתך לגמרי, אפשר לנהל מערכת יחסים כזאת עם בריאות נפשית והיא יכולה להיות מאד חולה, העוצמה שלה עד כמה זה צובע את החיים שלנו יש מרכיב מאד משמעותי, האם אפשר לעשות את זה בתוך מערכת יחסיים או רק בסוד או בגידה.
בתור איש טיפול אני לא חושב שאפשר לצבוע את כל אנשי הטיפול בצבע אחד יש כאלה אשר חושבים שכל מי שנמשך לבדסמ הוא סובל ויש כאלה שחושבים אחרת, כאשר מגיע אלי משיהו לקליניקה עם משיכה כזאת אני תמיד בודק איתו את היכולת שלו לממש את חייו ואת ההנאות המיניות שלו בצורה אדפטיבית(יעילה).

מרכיב נוסף שלא ראתי שנכתב עליו הרבה ואולי בעתיד אנסה לכתוב עליו יותר הוא מרכיב ההחפצה בתוך הבדסמ הן מהצד השולט והן הנשלט.. החפצה לרוב מונעת קריבה רגשית והדבר פוגע באיכות החיים הרגשיים של האדם