G-O-L-D(שולט)
|
לפני 20 שנים •
27 באוג׳ 2004
גם זו נחמה
"קראת את מה שכתבתי הערב בכלוב?" אני שואל אותה בטלפון.
"DRY YOUR EYES ?" "כן", אני משיב. "כן..." היא מהמהמת. "את יודעת מה הורג אותי?" "מה בייב?" "העבר, ראבק בובה, לאן הוא נעלם, כלומר, אני אוהב אותך, את יודעת את זה. את אוהבת אותי אני יודע את זה. אבל לא אני רוצה להיות איתך ואת לא רוצה להיות איתי וזה מרתיח לי את הדם". "מה מרתיח?" "זה, הדבר הזה שנעלם, ראבק, מה קורה לכל ההשקעה ששני אנשים נותנים האחד בשניה?" "המממ...." "את יודעת משהו, אולי הדבר שהכי מקומם אותי, זה שאני נפגש בך, אני מסתובב איתך, אני נמצא איתך, אני משוחח איתך אבל אני כל הזמן מתגעגע אליך. כאילו, מה קרה בתקופה הזו שלא היינו בקשר שגרם לך לאבד את עצמך או ליתר דיוק, גרם לי לראות אותך אחרת". "לא יודעת". "זה מרגיז לא?" "כן". "הזמן הזה..." "חרא של דבר", היא מגחכת. "כן..." אני מהמהם. "אתה יודע", היא אומרת מהורהרת, "קראתי את המשפט המסכם של הקטע שכתבת, זה שאתה אומר בו שהעבר הוא מה שאנחנו..." "נו..." "האממ האממ", היא פולטת גיחוך, "תגיד, לא חשבת על זה שהעבר לא יכול לעבור כי הוא חלק מאתנו? כלומר הוא יעבור, אולי, אבל אז גם אנחנו נעבור איתו מכאן". "יכול להיות... יכול להיות..." אני משיב מהורהר. "בייב", היא אומרת בטון מחוייך. "הא?" "נתקענו". "נתקענו?" "כן, נתקענו האחד עם השניה. קבל את זה, תחיה עם זה". ^ עכשיו אחרי השיחה הזו שהעלנו בטלפון אני יכול לכתוב לך משהו אחד. אני, לעצמי לפחות, מודה על כך שאם כבר נתקעתי, אז נתקעתי עם אחת כמותך. גם זו נחמה. |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
27 באוג׳ 2004
גולדי...
כתוב לה . זה נשמע לי כדאי ..
ונתקעתפ? אולי זה טוב ? |
|
|