שירה מהעבודה 4

שירה מהעבודה 4

slave2b • 7 באוק׳ 2018

ההמשך - התחלתי לכתוב עם רעיון אחד בראש וסיימתי עם משהו אחר לגמרי.. אהבתי את מה שיצא, אז הרי הוא לפניכם.
יהיה גם מקום לרעיון המקורי.
תהנו.

אני כבר לא ממש זוכר כמה פעמים הלכתי וחזרתי מהגיגית המקוללת הזו. בפעמים הראשונות, הבנות צהלו כל פעם כשחזרתי, מיכל הייתה קופצת על רגליה וממהרת ללוות אותי לחבלי הכביסה שם ביצעה את הטקס של לישת האשכים שלי אחרי כל אטב שהוסר. היללות שלי שיעשעו את שתיהן "תראי אני חושבת שהוא הולך לבכות" אמרה מיכל באחת הפעמים כשהיא לשה את שק הביצים שלי, בשלב הזה כל מה שהצלחתי להוציא מהפה היה "בבקשה, בבקשה" בניגון מתחנן שלא זכה להרבה יחס. "אוי בוס, אתה ממש פתאט, כבר לא כיף לצלם אותך ככה." שירה אמרה ואחרי פאוזה של שנייה המשיכה "האמת, אני משקרת, ממש כיף לצלם אותך ככה, אתה באמת הולך לבכות בוס?" היא אמרה וקירבה את המצלמה לפנים שלי. "בבקשה, בבקשה" התחננתי. שירה עיקמה את פניה " זה כבר קצת מתיש, שמענו את הניגון הזה".
על מנת לגוון, הבנות החליטו שאפשר להצמיד אטבים לאיברים אחרים בגופי. הפטמות היו הראשונות בתור. באחד הסיבובים מצאתי את עצמי רץ לחדר הכביסה עם אטב שהוצמד ללשון שלי. עד שחזרתי נטפתי רוק, שזיכה אותי בתגובה משירה "איכס יא מגעיל, אתה כולך מלא רוק, מה אתה ילד בן שלוש?" לך תסביר שאי אפשר לבלוע רוק כשיש אטב על הלשון והלשון נפוחה.
אחרי מספר סיבובים הן החלו לאבד עניין, מיכל כבר לא טרחה לבוא וללוש את אשכי, ושירה הפסיקה לצלם. הייתי בטוח ששירה תוותר על המסלול הארוך מאחר שהן חזרו לפטפטו ונראו כאילו איבדו כל עניין, הן בקושי היו מזכות אותי במבט כשחזרתי עם הכבסים. אבל מסתבר שלשירה היו רעיונות אחרים ואני מצאתי את עצמי מדלג הלוך חזור בין הגיגית לחבלים עד שסיימתי את אחרוני הכבסים.

"סיימתי" עמדתי מול השולחן. שירה זרקה בי מבט משועמם. "כל הכבוד, לקח לך שעה לתלות כביסה שהפיליפינית שלי תולה בעשר דקות, ואתה עוד מלא בתחושת הישג. מרשים, באמת מרשים. תראה לי את הביצים שלך בבקשה"
אני מתורגל, מפסק ומתקרב אליה מבליט את האגן שתהיה לה גישה נוחה. היא מושיטה יד, ואני משתדל לא להירתע. חושש מהמגע שלה באיזור העדין. כשהיד נוגעת אני מרגיש כל אצבע ואצבע כאילו הייתה נייר שיוף שעוברת לי על העור.
"ואוו הוא ממש רותח. וראי את הסימנים האלו, תגידי זה בסדר?" שירה שאוחזת בביצים שלי מגישה אותן בתנועה חדה למיכל, כאילו הן אינו מחוברות לכלום, כמו שהיית מעביר חפץ. אני פולט צעקה כשכל הגוף שלי נעקר מהמקום אחרי הביצים. שירה מרימה עיניים ונועצת בי מבט קשה. "אולי תפסיק לעשות סצנה מכל דבר, אני דואגת לך. רוצה לוודא שהביצים שלך בסדר"
מיכל מושיטה יד ונוגעת בביצים, ממששת אותן ואז מותחת את השק אשכים. "שטויות" היא פוסקת "שמנו את האטבים על השק, אין לו דם או משהו, לא נגענו בביצים שלו. זה קצת אדום וחם. הוא בסדר גמור, נכון שאתה בסדר?" היא פונה אלי.
"האשכים שלי ממש ממש שורפים, וזה נראה מאוד אד.." אני לא מצליח לסיים את המשפט, מיכל שאחזה את האשכים שלי ביד אחת פשוט סטרה לי ישירות על הביצים ביד השנייה. הסטירה פגעה בעוצמה ישירות בביצה הימנית שלי שהייתה מתוחה בין האצבעות שלה. פיצוץ הכאב שלח אותי לרצפה, התקפלתי מחזיק את הביצים.. מיכל מעולם לא הכתה אותי ככה לפני כן.
שירה הביטה בעניין, "עכשיו אני חושבת שאני מבינה יותר טוב את העניין של הוא יחטוף" היא אומרת למיכל.
מיכל לא מגיבה, אני מסתכל עליה מבעד לכאב, ורואה שהיא מופתעת מהתגובה של עצמה, ומעוצמת המכה ומהאפקט שהיה לה עלי.
"כן" היא פלטה אחרי שנייה "אני שואלת אותו אם הוא בסדר, ובמקום לענות בכן ולא, הוא מתחיל לתאר לי את המצב של האשכים שלו. כאילו שאני לא יכולה לראות לבד. שיענה לעניין, או שהוא בסדר או שלא." נראה שהיא מדברת בעיקר עם עצמה, מנסה להירגע. היא נמנעת מליצר איתי קשר עין, ואני מאפשר לה. אני מתרומם לאט לאט.
שירה חושב שנייה, מבינה טוב את הסיטואציה "צודקת, התשובה שלו לא היתה במקום, אבל הוא עשה עבודה טובה בשביל מישהו שזה יום ראשון שלו בעבודה, אולי נרשה לו לקרר את הביצים החמודות שלו.. ואז הוא יחזור לעבודה כמו חדש.", מיכל מהנהנת, עדיין מסתכלת הצידה מרוכזת הכוס היין שלה.
שירה פונה אליי "בוס, קח את הקנקן של המים הקרים מהשולחן. תניח אותו על הרצפה"
אני ממהר לקנקן, עדיין צפות בו קוביות קרח בודדות. נראה שהבנות כמעט לא שתו מים והתרכזו בכוסות היין שהיו על השולחן, הקנקו היה מלא כמעט לגמרי.
"נראה לי שההמשך ברור, לא? רק תוודא שאתה לא הופך לי את הקנקן, ושאתה לא שובר לי אותו."
אני יורד על ארבע מנסה לכוון את עצמי מעל הקנקן. לאט לאט מוריד את הגוף עד שהביצים נוגעות במים..
הקור המקפיא של המים שולח בי גלים של כאב אבל גם באופן מוזר גם רגיעה.
"לא ככה, ככה זה לא יעבוד, תכניס את הזין שלך לקנקו וגם את הביצים. עם כל הכבוד, זה שק ביצים, לא שק תה" שירה מצחקקת מהבדיחה שלה ומיכל מצטרפת אליה בחיוך מפוייס. אני רואה שהיא חוזרת להסתכל עלי.
אני מושיט את היד, מסדר את הזין שיכנס לקנקן ואז מנמיך את הגוף עד שכל הזין והביצים טבולים במים.
חלק מהמים נשפכים החוצה, וקוביות הקרח צפות לי מסביב לזין. אני נשאר ככה עוד מספר שניות לאט לאט הקור שנבנה מתחיל להכאיב, עוד כמה שניות עוברות ואני חייב להוציא את הזין שעכשיו מתחיל להתכווץ ולאבד מגודלו.
"מה קרה בוס? למה אתה מוציא?"
"זה קר מידי"
"אתה חושב בוס? אז בוא נחשוב ביחד, אתה יודע מה עוזר שקר בוס? עוזר אם עושים תנועות, זה מזרים את הדם בגוף ונלחם בקור, ככה שמעתי. אז אני מציעה לך" היא אומרת בטון חד "שתכניס את הזין והביצים שלך חזרה למים כי שם אני רוצה אותם, ואם קר לך אז כדאי שתזוז שיהיה לך חם"
וכשהיא מסיימת את המשפט הזה שירה שולפת את המצלמה שלה.
אני מכניס את הזין למים הקור מתפשט, מהר מאוד חוזרת תחושת הכאב.
"מה קורה בוס? מתחיל להיות שוב קר?" "כן" אני עונה "אז אולי תתחיל לזוז?"
אין לי הרבה ברירה הקנקן יחסית קטן אני מתחיל להזיז את האגן שלי קדימה אחורה מנסה לזוז בלי לשפוך את כל המים או להפוך את הקנקן. במרחב התנועה הקטן שיש לי אני מגלה מהר מאוד שאני מבצע תנועות של זיון בתוך הקנקן. אני מרגיש דביל.
"בוס? אתה בסדר? אתה אמיתי?? אתה נראה כאילו אתה מזיין את המים בקנקן. זה מה שעושה לך את זה בוס?" היא מתחילה בטון משועשע, "שלא תטעה, אני לא שופטת אותך או משהו, זה סבבה אם אתה אוהב לזיין קנקני מים, אבל אני רוצה לשאול אותך משהו, אפשר לשאול אותך משהו אישי בוס?"
"כן בטח" אני מלמל תוך כדי תנועה, מנסה לחמם את הזין והביצים שלי שנעים במים, מידי פעם אני מצליח לגנוב חלקיקי שנייה שהזין והביצים לא טבולים לגמרי במים הקפואים מה שמביא קצת רגיעה בכאב מהקור.
"אני חייבת לשאול את זה, אתה לוקח את הקנקן לדייט לפני כן? או שהוא ישר מסכים?" היא פורצת בצחוק, מיכל לא מתאפקת ומתחילה לצחוק גם כן.
"תראי את הזין והביצים שלו, באמת קור מכווץ" היא מקרבת את המצלמה לקנקן מנסה לצלם את הזין שלי שבוטש במים הקרים
"טוב בוס, אני יודעת שאתה נהנה מאוד, וכמו שאני אמרתי קודם אני לא שופטת אותך על זה שאתה אוהב לזיין קנקנים, אבל לא ממש בא לי שתגמור בקנקן שלי.. אז בוא נפסיק כאן"
אני הכי רחוק מלגמור שיכול להיות, הזין שלי והביצים שלי מצומקים קפואים. אני שולף אותם מהקנקן.
מכסה אותם בידיים החמות שלי מנסה להחזיר את החום.
"אפ אפ אפ, בוס, לא יפה, לא להסתיר, בוא תראה לי" אני ניגש בתרגולת הרגילה, מפסק את הרגליים מוציא את האגן מגיש את הביצים.
שירה אוחזת בהן, "אז אדום זה כבר לא, אני חושבת שזה היה רעיון מצויין לקרר לך את הביצים ולתת לך קצת להנות המפטיש שלך לזיון קנקנים לא?" "כן, תודה" אני עונה.
"מעניין אם זו תופעה מוכרת באינטרנט זיון קנקנים? את מכירה כאלו אתרים?" שירה ממשיכה ללגלג "לא חושבת שראיתי" עונה מיכל.
"נו טוב, אני לא שופטת, העיקר שנהנית בוס, ושיש לנו את זה מצולם.. נכון?"
"כן נהניתי מאוד"
"אני שמחה, אתה בטח צמא, תשתה קצת"
אני בוהה בה, קופא. הפעם אני יודע בדיוק מה היא רוצה.
"אני לא מוכנה שתתיבש, תשתה קצת מים." העיניים שלנו ננעלות. שוב מתחולל קרב רצונות לאט לאט אני מאבד אחיזה מולה ומפסיד בקרב.
אני יורד על ארבע מגיש יד לקנקן אוחז בו מרים אותו לשפתיים שלי ומתחיל לשתות, מגלה שאני באמת מצא ולוגם עוד ועוד.
"בוס, טעים לך מים בטעם זין וביצים?" אני שומע את שירה מעלי, אני נכנע מראש, אני עונה למצלמה "כן שירה, מאוד טעים מים בטעם זין וביצים"
שירה מסתכלת עלי עם חיוך ניצחון.
אני מסיט את העיניים כדי לא לפגוש במבט המנצח שלה ופוגש את המבט של מיכל,
הוא נועצת בי מבט מזועזע . "אתה עלוב" השפתיים שלה משרטטות ללא קול.
אני ממשיך לשתות.

Netrunner​(נשלט) • 8 באוק׳ 2018

כותב נפלא ומתאפק לא לקרוא את זה בעבודה (לא התאפקתי).
מציע לך להעלות לבלוג במקום לפורומים.

slave2b • 8 באוק׳ 2018

אחלה רעיון.
תודה. אני אאמץ.

Re: שירה מהעבודה 4

באקט{F.L} • 9 באוק׳ 2018

אולי אתה יכול להסביר לי את המשפט הזה שלך ?



איך זה שאתה מאפשר או לא מאפשר לה ? איך הגעת לזה ?
מה היה קורה אם לא היית מאפשר לה ?
איך לא היית מאפשר לה ? איך זה נראה ?

שיאון • 11 באוק׳ 2018

מרגיע בפשטותו .

Lady Guinevere​(שולטת) • 12 באוק׳ 2018

מעולה, תמשיך...