צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

שירה מהעבודה 5

slave2b
לפני 6 שנים • 13 באוק׳ 2018

שירה מהעבודה 5

slave2b • 13 באוק׳ 2018
שירה מביטה בי בשביעות רצון. אני מתכוון להניח את הקנקן מביט בה לאישור. היא מהנהנת קלות, מאשרת לי שאני יכול להפסיק ללגום, נראה כאילו בקשת האישור שלי משעשעת אותה.
"אז מה? נשלח אותך למעלה כדי לסיים לשטוף את הסלון? אבל אז מי ישגיח עליך? בינתיים כיף לנו פה, יש עוד קצת יין בבקבוק, ואחלה אויר. ואוירה." היא מחייכת למיכל וממשיכה "תישאר פה, הגנן לא היה כבר שבועיים שלושה, מתחילים להצטבר לי פה עלים על הדשא, וגם עשבים.. אולי תעזור בגינה? צריך לרכז הכל בפח השחור שם. מה דעתך בוס?"
"כן בטח, אני אשמח, איפה אני יכול למצוא מגרפה?"
שירה מחייכת למיכל "בוס, אני ממש מצטערת, הגנן, יש לו איזה מחסן קטן שם בקצה הגינה, אבל כמו שאתה רואה יש שם מנעול, ולי אין מפתח. אני חוששת שאין מגרפה, תאלץ לעשות את זה ידנית בוס. אבל אני משוכנעת שזו לא תהיה בעיה נכון?" אני מסתכל על כמות העלים המפוזרת על הדשא, נראה לא מעט.. "ברור שאין בעיה" אני עונה.
אני מתקדם לדשא מתכופף ומתחיל לאסוף עלים אוסף כמה שאני יכול להכיל בידיים והולך לפח להשליך הכל. אני חוזר ומבחין ששירה מסמנת לי בידה, אני מתקרב אליה.
"בוס, אכפת לך לעשות את זה על ארבע? אתה פשוט מסתובב לנו מול העיניים וזה מציק ולא לעניין. אני חושבת שעל ארבע זה הרבה יותר מקצועי, נכון מיכל?" מיכל מעיפה בי מבט, "ברור שזה יותר מקצועי, הוא ישמח לעשות את זה על ארבע"
אני צונח לברכי ומתחיל לאסוף שוב את העלים. הפעם הדרך לפח ארוכה יותר ומאחר שאני זקוק לשתי הידיים אני גם יכול לקחת בכל פעם כמות קטנה יותר של עלים.
אני שומע את הבנות מדברות ביניהן על הא ועל דא, מתעלמות ממני בזמן שאני מבצע עוד ועוד גיחות לפח.
אני שומע שהטון בשיחה בשולחן מאחורי יורד ללחישות מהוסות. אני מסתכל ורואה את שירה גוחנת אל מיכל מדברת איתה בקול נמוך. אני משתדל להתקרב להבין מה קורה, מנסה לאסוף עלים קרוב יותר אליהן ומשתדל להקשיב. "זה לא ילך,אני מכירה אותו, הוא לא יסכים" אני שומע את מיכל. "אני בטוחה שאת צודקת, אבל אני מוכנה להמר, אם אני צודקת את מקבלת עוד 200 על השירות הנוסף. אם אני טועה את מחזירה לי 20, זו נשמעת לי עסקה של WIN WIN לשתינו, מה את אומרת?" מיכל מסתכלת עליה עוד כמה שניות. "לא נשמע לי רע. ואחלה כסף, אני אגש להביא." והיא קמה ונעלמת אל תוך הבית. אחרי כמה דקות מיכל חוזרת עם שקית שחורה ומגישה אותה לשירה, "קחי, בבקשה" שירה פותחת את השקית. עכשיו הן מדברות בקול רם, ואני יכול לשמוע אותן גם ממרכז הדשא.
"אוי, הייתי צריכה לראות את זה בא.." שירה משתנקת מצחוק "תחמנית, זה ענק, כמה זמן חיפשת?"
"מצאתי ממש מהר, וזה נראה לי עדיין במסגרת ההסכם, לא?" עונה מיכל מרוצה.
"צודקת, אין לי מה לומר, אבל אני יודעת שאת הוגנת אז גם אני רוצה להביא משהו, סבבה?" מיכל תולה בה מבט שואל, שירה מתקרבת למיכל ולוחשת משהו באוזנה,
מיכל מתרצה, "זה נשמע לי סביר, לכי על זה"
שירה נעמדת, אני שומע את רשרוש השקית, ועכשיו זה תורה של שירה להעלם אל תוך הבית.
אני מסתכל אל מיכל, מנסה לראות אם היא מתכוונת לדבר איתי, מתחיל להתקרב אליה, היא מניפה את היד בתנועה ברורה שמשמעותה תתרחק מפה. אני מוותר וממשיך לאסוף את אינסוף העלים המפוזרים על הדשא.

אני שומע את שירה חוזרת עם רישרוש השקית בידה ומתיישבת. אני מחכה שהיא תקרא לי אבל היא לא מתייחסת אלי, ושתי הבנות מתחילות שוב שיחות חולין. אני חושב על הסיטואציה. אני על ארבע עירום, מדלג הלוך חזור בין גושי עלים שאני מרכז לבין הפח. עושה הכל על ארבע, והן יושבות שם מדברות בינהן, לא מתייחסות אלי. עצם ההתעלמות שלהן ממני, והעובדה שהן לא מתעניינות בי, ובעובדה שאני ערום פה על ארבע, גורמת לי, באופן מוזר, להרגיש אפילו מושפל יותר. בנסיון לקבל יחס אני מתמרן ומתקרב אליהן בכוונה, מנסה לייצר מצב שבו הרגליים שלי יהיו מפוסקות מולן שיראו את החור של התחת שלי פתוח לידן, ואולי יתייחסו, אבל אני לא זוכה בתשומת הלב שאני כל כך זקוק לה.
אני מוותר, ממשיך בפעילות הסיזיפית של הלוך וחזור, הדקות נוקפות, וככל שאני יותר מאבד עניין במשימה המונוטונית אני פחות ממהר לדדות מצד לצד.

"בוס, בוא לכאן בבקשה" אני ממהר על ארבע לשירה. מתייצב לידה.
"אני רוצה להגיד לך משהו בוס, אני מבינה שזה נורא משעמם הלוך וחזור, אני מבינה שזה לא כיף גדול. אבל בוס, זאת העבודה. אתה מבין את זה נכון?"
"כן אני מבין ואני ממשיך עד שאני אסיים"
"אני רואה, אבל אני חייבת להגיד לך בוס שזה נראה כאילו אתה מטייל פה, ולא באמת משתדל לקרוע את התחת בשבילי, ולתת עבודה, אני צודקת? מיכל מה את אומרת?" מיכל מהנהנת בראש לאישור.
"אני, אני מבין, אני מבטיח להשתדל"
"אז זהו, נראה לי שאתה קצת צריך עזרה, אתה מסכים איתי?" גל קור עובר בי, אבל אין לי הרבה ברירה.
"כן אני צריך קצת הכוונה, אבל עכשיו הערת לי ואני אהיה בסדר"
"אני חושבת שאתה צריך יותר מזה בוס, ואני רוצה לעזור לך. אני חושבת שאתה צריך תזכורת שאתה עובד בשבילי ואמור לקרוע את התחת בשבילי. מה אתה אומר?" אני מביט בה ללא תגובה.
היא מחייכת, "אני רואה שאתה מסכים איתי, אז תראה מה מיכל הביאה בשבילך מהמטבח." היא מושיטה את היד לשקית ושולפת משם גזר כתום ענק. הגזר באורך של 25 סנטימטר הבסיס שלו ממש עבה, והוא כדרך כל הגזרים מתכווץ לו עד לראש שלו שרוחבו כסנטימטר אחד. הוא נראה מאיים מאוד. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין מה שירה מתכננת עם הגזר. אני מתחיל להניע את הראש מצד לצד.
"שנייה," היא מרימה את היד "לפני שאתה אומר לי לא, אני יודעת שזה נראה גדול. אבל תסתכל שנייה, הבסיס שלו באמת ענק. אני מסכימה. אבל זה לא מעניין, אנחנו נכניס רק את הקצה הצר. ולא עמוק, זה לא שונה מהאצבע הקטנה שהכנסת קודם."
היא בוחנת אותי, וממשיכה "זה מאוד חשוב לי שתתן לי לעזור לך, אתה יודע שאני לטובתך מתוק שלי." ה-מתוק שלי, מבלבל אותי לשנייה, לאיפה נעלם ה"בוס" המזלזל..
"ותראה, אני גם לא רוצה שזה יכאב כמו האצבע, אז הבאתי את זה.." היא מפשפשת בשקית ומוציאה שפופרת של חומר סיכה.
"אני לא יודע, אני לא ממש עשיתי את זה לפני.לא הכנסתי כלום לתחת לפני היום"
"אני יודעת מתוק, ובגלל זה הבאתי חומר סיכה, ואנחנו נכניס בעדינות ואתה תסמן לי מתי לעצור, אבל אני ממש רוצה לראות את זה בפנים, זה חשוב לי."
המבט שלה רך, היא מביטה בי בצורה שלא מאפשרת לי לאכזב אותה, אני מאוד רוצה שהיא תהיה מרוצה.
"מתוק, אתה תחליט, אם לא בא לך אני מיד מכניסה לשקית, מה אתה אומר?"
אני שותק, מביט בה, לא רוצה לאכזב, רוצה שתמשיך לקרוא לי מתוק ברוך, ולא בוס בזלזול.
"נעשה את זה לאט?"
"בטח, בוא מתוק, תושיט את היד." אני מושיט את היד והיא מורחת לי כמות נדיבה של חומר סיכה שמנוני על היד.
"תדע לך שזה מאוד חשוב לי מתוק שלי, אתה ממש מרגש אותי שאתה מוכן להראות לי שאתה פותח את התחת בשבילי, אני מאוד מעריכה את זה. תמרח את זה טוב טוב על החור שלך, אפילו תכניס קצת לבפנים שיהיה חלק.."
בלי לחשוב הרבה אני מעביר את היד המלאה חומר על החור של התחת ומשמן אותו.
אני מביט במיכל, מנסה לקבל ממנה אישור לכל מה שקורה, היא לא מגיבה, הבעת הפנים שלה חתומה, וקשה לי מאוד לפענח את המבט שלה באותו הרגע.
"יופי" שירה מחזירה את תשומת השלב שלי אליה. היא אוחזת בגזר בצד העבה שלו ומפזרת על הצד הדק שלו נוזל בנדיבות.
"תסתובב מתוק, יופי, ככה, תחת באויר.. כן, עכשיו נתחיל להכניס, ברגע שלא נעים לך תרים יד ואני מייד אפסיק.." אני מרגיש את הקצה הקשה של הגזר מגשש את דרכו לחור שלי, שירה מוסיפה קצת לחץ, ואני מרגיש את הקצה חודר לתחת..
ההרגשה משונה, בניגוד לאצבע, הגזר קשה וקר. שירה מכניסה את הגזר עוד טיפה, אני מתכווץ בגלל ההרגשה המשונה, עוד לא כואב לי מידי, אבל פשוט מוזר.
שירה מפסיקה, "אתה בסדר מתוק? אפשר להמשיך? תזכור תרים יד אם כואב"
"תמשיכי" אני עונה,
"מדהים אתה" היא מעודדת אותי, ומייצרת לחץ שדוחף את הגזר לבפנים.
עכשיו אני כבר מרגיש אותו מתחיל למלא אותי. האי נוחות מפנה את המקום לכאב קל. אבל אני רוצה להכיל אותו בשביל שירה. ואני מתאפק. שירה ממשיכה עם הלחץ ואני מתכווץ ומרים את היד.
שירה מפסיקה. היא מרפה, והגזר נשאר בתחת.
"איזה יופי, ממש יופי, אני ממש מרוצה ממך. נכון שהוא היה מצוין מיכל?" שירה לא מחכה לתגובה, "עכשיו יש משהו שמזכיר לך לעבוד יותר טוב ולקרוע את התחת בשבילי כשאתה עובד, אני חושבת שזה מקסים.. תחזור לעבוד."
אני מביט לאחור, לשירה, היא מסתובבת לכיוון מיכל ומתחילה לדבר איתה, אני מרגיש מוזר, ציפיתי ליותר יחס, אבל אין לי הרבה ברירה ואני מתחיל להתקדם למרכז הדשא.
עם כל צעד אני מרגיש את הגזר שממלא לי את התחת מותח לי את החור. התחושה לא נוחה. אני אוסף עלים ומתחיל להתקדם לכיוון הפח, אחרי כמה צעדים נוספים על ארבע, הגזר מחליק החוצה.
"שירה, זה נפל" אני מעדכן.. שירה מפסיקה את השיחה עם מיכל, מסתכלת עלי, "לא קרה כלום חמוד, בוא לפה ואני אחזיר.."
אני ממהר על ארבע לכיוונה. מגיש לה את הגזר, מסתובב "שנייה מיכל, אני עוד שנייה איתך" היא אומרת למיכל.
היא אוחזת בגזר, ושוב מורחת עליו כמות נדיבה של חומר, אני מחכה ואחרי שניה או שתיים מרגיש שוב את הראש של הגזר מפלס את דרכו לתוך התחת שלי.. שוב אותה תחושה מוזרה ואז הכאב מגיע, אני מרים את היד, ושירה מפסיקה.
"אולי ננסה הפעם קצת יותר עמוק שלא יפול מתוק?" אני מפנה את הראש לאחור מביט בה. "כן, את צודקת"
שירה דוחפת את הגזר קצת יותר הפעם, אני נאנק..אחרי שנייה הכאב פוגע בי והיד שלי מקפצת לאויר שוב.
"יופי, נראה לי שיהיה בסדר עכשיו, גש" והיא חוזרת לשיחה עם מיכל.
אני מנסה ללכת עם הגזר, הפעם מודע לזה שהוא עלול לצאת ומחליט לנסות לתמוך בו עם שרירי התחת שלי. הפעם אני מצליח יותר, אבל אחרי שתי דקות הגזר פשוט מחליק לו החוצה.
"שירה, " היא מרימה מבט, ומסמנת לי לבוא. אני שוב ממהר אליה.
הפעם היא לא מפסיקה את שטף הדיבור שלה עם מיכל, "את חייבת לראות את העונה הזו, אני מבינה למה הפסקת באמצע, כי הפרקים הראשונים שוברים קצת אבל תאמיני לי זה מתפתח.." אני מושיט לה את הגזר והיא לוקחת אותו בדרך אגב, מורחת עליו שכבה עבה של חומר ומסמנת לי עם היד להסתובב, כמעט בלי לזכות אותי במבט. אני ממהר להגיש לה את התחת. "ואז בעונה הזו, פתאום כל הדמויות שהיה נראה לך שאת מכירה פשוט תופסות כיוון אחר,, " היא ממשיכה עם מיכל. שירה מתכופפת אליי בכיסא שלה. ואני מרגיש את הקצה של הגזר מחפש את חור התחת שלי. הפעם החדירה פחות עדינה, מרגיש את הגזר מחליק פנימה, רחוק יותר מאיפה שהיה לפני כן אני מרים את היד ונאנק, שירה לוקחת עוד שנייה או שתיים לפני שהיא מרפה את הלחץ. הפעם הגזר קבור עמוק בתחת שלי.
שירה אפילו לא טורחת להתייחס אלי, היא פשוט מזדקפת בכסא וממשיכה לדבר עם מיכל.
כל תנועה כואבת. אני מנסה לחזור לעבודה של איסוף העלים. אבל כל תנועה מדגישה את הגזר בתחת. ולחרדתי כל תנועה מרגישה כאילו היא דוחפת את הגזר החוצה. מידי פעם אני מוצא את עצמי מושיט יד לאחור ומוודא שהגזר מוחזק. אני מצליח לעבוד עוד שתי דקות. ואז רגע אחד של חוסר ריכוז והגזר טס החוצה מהתחת, חומר הסיכה והמבנה של הגזר פשוט לא מאפשרים לו להישאר בפנים.
אני חוזר מובס לשולחן. מגיש שוב את הגזר לשירה.
"מה עכשיו?" היא פונה בטון כעוס.
"זה כל הזמן נופל. בגלל השמן, ובגלל שזה צר"
"אז אני לא מבינה, אתה מתלונן על זה ששמתי לך חומר כדי שזה לא יכאב? אתה מאשים אותי שזה עף החוצה?"
"לא ממש לא" אני עונה מבוהל מהתפנית.
"אני מנסה לדבר פה עם מיכל, אתה חוזר כל שתי שניות כי אתה לא מצליח להחזיק את הגזר בתחת שלך. ועכשיו אתה אומר לי שזה בגלל שאני שמתי חומר.. לי זה נשמע שאתה מאשים אותי במשהו שלא עובד לך."
"אני לא שירה, באמת שלא, זה פשוט עף החוצה כל הזמן"
"זה עף, כי זה מלא חומר,כי זה מה שרצית, וזה עף כי זה בצורת חרוט, והתחת שלך לוחץ על זה ומעיף את זה. אבל זה בטח לא עף בגללי.."
"לא אמרתי שזה עף בגללך שירה."
היא לוקחת את הגזר מהיד שלי. מביטה בי כעוסה.
"חשבתי לנסות להיות רכה איתך בוס, אבל אני קולטת שאז אתה מפשל ומפיל את זה עליי. אז תקשיב מה נעשה. אתה תגיש לי את התחת שלך. ואני אנסה שוב לעזור לך, כי כזו אני, נשמה טהורה."
אני מסתובב ומגיש לה את התחת. שירה מתעסקת מאחורי עם הגזר, ואני מבין שהיא שמה שוב חומר סיכה.
הפעם כשהגזר נלחץ אל מול חור התחת שלי ההרגשה שונה.
אני מביט אחורה מבועת ומבין ששירה מנסה לדחוף את הגזר הפעם עם הצד הרחב.
"שירה, לא, אני לא יכול"
"בטח שאתה יכול, וככה זה גם לא יעוף וישאר בפנים, כשהצד העבה בפנים, החור שלך רק יתכווץ ויגרום לגזר להישאר קבור בפנים."
שירה מתחילה ללחוץ את הגזר לחור. היא מסובבת אותו מימין לשמאל כשהוא לוחץ על החור שלי..
"זה יכאב רק שנייה ואז יהיה לך נעים לעבוד בוס." היא מגבירה את הלחץ.
מהכאב אני נרתע ומתקדם עם הגוף קדימה..
"לא, בוס, אתה לא הולך לשום מקום" שירה מושיטה את היד ואוחזת בביצים שלי ומושכת אותן אליה. וממשיכה להפעיל לחץ נגדי על החור של התחת רק שעכשיו אני לא יכול להתחמק. הלחץ על החור שלי גדל. החור מתרחב. הכאב מטריף..
אני מיילל. שירה לוחצת לי בחוזקה על הביצים, סוחטת ממני צרחת כאב קלה.
"תרפה בוס, תרפה את החור, יהיה לך יותר נעים" אני משתדל להרפות
שירה ממשיכה להפעיל לחץ על הגזר, ומיד פעם סוחטת את הביצים שלי ומושכת אותן לאחור כדי לוודא שאני לא זז. המשחק הזה מוציא ממני שלל של גניחות וצרחות ותחנונים.
לבסוף החור נכנע.
הגזר מוצא את הדרך פנימה ואחרי שהחלק העבה נכנס הגזר מחליק פנימה בתנועה חדה שמפתיעה אותי.
אני מילל ומנסה באינסטניקט להתרחק. שירה פשוט מהדקת את היד על הביצים שלי.
"לא לזוז בוס, כואב לך התחת? אני יכולה לדאוג שלא תחשוב על התחת שלך"
ותוך שהיא אומרת את זה היא משחררת את האחיזה בביצים שלי, הדבר הבא שאני מרגיש זה גל של כאב שמכה בי מכיוון הביצים.
לא הספקתי לראות את הסטירה ששירה שיגרה לי לביצים אבל מצאתי את עצמי מקופל על הדשא בגללה.
שירה מזדקפת בכיסא, ומביטה בי מתפתל מלמעלה.
"בוס, עוד שנייה זה יעבור, הכאב בביצים יגמר, ואז תבין שהגזר בתחת כמעט לא כואב, אבל כל פעם שתרגיש שהוא כואב לך, תבוא אלי ואני אעזור לך לשכוח שהגזר כואב, איז חמודה אני? נכון בוס?"
"כן שירה" אני מיילל מלמטה.
אחרי דקה אני מצליח לאסוף את עצמי ולהתחיל להתרומם לישיבה על ארבע.
הגזר קבור עמוק בתוך התחת. כמו ששירה אמרה, עכשיו הוא כבר לא הולך לשום מקום. חמש עשרה סנטימטר מהבסיס הענק נותרו קבורים בתוך התחת שלי, משאירים שארית מכובדת של גזר מציץ מהתחת שלי.

"תחת אלי" שירה אומרת, אני ממהר להתייצב עם התחת אליה.
"היא נוגעת בקצה הנעל בגזר שמציץ מהתחת שלי, מה שמזכה אותה ביללה מכיווני..
"ענק, תראי איך הוא נראה" היא אומרת לשירה "ועכשיו לטאץ האחרון"
אני שומע את השקית מרשרשת.
ואז אני שומע פקק של טוש נשלף. שירה גוחנת ומציירת לי משהו על כל לחי של התחת.
שניות אחרי זה מיכל פורצת בצחוק היסטרי.
"זה לא פייר בוס, מגיע לך לדעת מה הבדיחה, אפילו שהיא עליך.."
שירה מצלמת אותי מאחור. "תסתכל" היא מגישה לי את הטלפון.
אני מצולם שם על ארבע כשהתחת הלבנבן שלי מפוסק וממנו בולט גזר שבצילום נראה ענק.
משני צידי התחת שירה ציירה עיניים ענקיות שגרמו לגזר להראות כמו אף אדום ענק.

"בוס, אתה לא איש השלג, אתה איש התחת".

"כמו שסיכמנו, 200 שקל" שירה פונה אל מיכל "ואת לא חשבת שהוא יסכים לקבל גזר בתחת, אז טעית, אבל הרווחת 200 שקל"

"רווח כפול" עונה מיכל "גם 200 שקל, וגם עונת משחקי התחת נפתחת. נכון איש התחת?"

הכינוי החדש מזכיר לי כמה מטופש אני בטח נראה עם הגזר והציורים. אני מנסה להלחם בדמעות שמאיימות להציף לי את העיניים. איך הגעתי למצב הזה?
    התגובה האהובה בשרשור
החור שלה
לפני 6 שנים • 14 באוק׳ 2018
החור שלה • 14 באוק׳ 2018
אני מקווה שהעונה נפתחה לדברים קצת יותר מגזר ויוצר משפילים ומרחיבים
שיאון
לפני 6 שנים • 14 באוק׳ 2018
שיאון • 14 באוק׳ 2018
מצוין .
אהבתי את הדיבור הרך של שירה ,את חילופי הדברים ביניהם
ממש אפשר לדמיין את הסיטואציה מתרחשת .
mclovin
לפני 6 שנים • 20 באוק׳ 2018
mclovin • 20 באוק׳ 2018
אפשר בקשה המשך (icon_confused.gif???