אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ונילה-I scream

בהט​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 30 באוג׳ 2004

ונילה-I scream

בהט​(נשלטת) • 30 באוג׳ 2004
אם יש משהו שאני באמת מתעבת זה לעמוד מול מישהו ולהגיד "אמרתי לך", כן, זה ברור לי שאת מצחקקת עכשיו, מדמיינת אותי עם האצבע המתנפנפת והמבט בעיניים נע בין תוכחה ואכזבה קלה – "אמרתי לך" כמו שתמיד שנאתי כשאמרת לי כל פעם שמעט חרגתי מהתבנית הזו שניסית לתחום בה אותי – תבנית הילדה הטובה.

כמה שנים אנו מכירות בעצם? היינו בנות 18 וקצת כשנפגשנו לראשונה, שתי ילדות מבתים טובים, ניכנסות לאותו החדר בבסיס ההדרכה, מביטות זו בזו והקסם החמקמק ההוא נוצר. הדבר הבלתי מפוענח, המבט הזה... היוצרות הקשר. קשר חזק שנוצר בשניות ושכנראה ישאר לתמיד (כי אם לא ברחת עד עכשיו-כנראה וכבר לא תברחי) כי עברנו משהו ביחד, יקירה, את כל אותן אהבות ומוות והפלות וחתונות וגירושין ועוד חתונה (לא אשכח לך את "את סידרתית" הזה שלך) והלידות שלי, איך אפשר בכלל לשכוח אותך שם? תמיד אזכור לך את ההתגנבות לבית היולדות באמצע הלילה עם הפיתה עמוסת הבשר והמשפט הזה המצחיק: "שאת האוכל המכובס יאכלו בחתונה של הבן שלהם" , כל כך צעירות בעצם – כל כך כבד המשא לפעמים.

וכמה שהתענגנו זו על זו תמיד, ציחקקנו כמו שתי ילדות בנות 14 במסיבת פיג'מות, כמה הסתרנו מן האחרים, כמה בטחנו זו בזו, כמה שכאב לי ה- "את לא נורמלית, זה לא חדש, אבל עכשיו את גם סוטה", כשסיפרתי לך על הקשר הזה שהוביל אותי אליו, אל אדוני, אל ההכרה שהגעתי למה שחיפשתי תמיד- לתחושה הזו של בית, כן, יפתי, זה בית.

את יודעת, אולי לכתוב את זה קל יותר מאשר להגיד לך את זה בפנים( את כבר מכירה אותי קצת, יודעת שכל כך קשה לי לכעוס בפנים על אנשים אהובים, יודעת שאני לא יכולה לעמוד בפני המבט הנפגע שלהם. ואת, את מהאהובים, בעצם כמה זמן לא אמרתי לך את זה? יותר מדי כנראה) אבל אני כעסתי, זעמתי כל כך למראה השיפוטיות שלך, למשמע המילים הקשות, למראה המבט המזועזע- והאולטימטום המטופש ביותר של: "כשתחליטי שאת אישה ולא שפחה בזויה תרימי אלי טלפון", כמה שהופתעתי מהטלפון שלך בשבוע שעבר שסיפר לי בקול מבוייש שלא רק שחזרת בך אלא גם הגעת למסקנה שאת רוצה להתנסות בקשר שכזה. כל כך התאפקתי מלהגיד את ה-"אמרתי לך" חיבקתי אותך אלי, הבנתי את החששות שלך ואני כל כך אוהבת את העובדה הזו שאת שוב איתי.
והשפה הזו שלך, הציורית, הלירית, המרומזת... כשסיפרת לי שמשהו פקע בך אז כשסיפרתי אני, שמיתר עדין של קנאה והשתאות ורצון לעשות בדיוק אותו הדבר פקע בך באותו הרגע.
כן, כנראה שזה מיתר קטן, בנגיעות קטנות זה מגיע, בהכרה זוחלת בקצב הצב, בהתבגרות של להגיע לעולם הזה כשאת באמת בשלה אליו, כנראה שזו הדרך הבטוחה(והנעימה והמספקת) יותר לחוות מה שבטח תחווי בקרוב עם אדון כזה או אחר.

שימרי על עצמך, פתאום יצר האימהות זוקף ראשו, שימרי על עצמך, תני עצמך לראוי ביותר, לראוי בלבד לזכות במתת הנהדר הזה שנקרא את, היי את עד הסוף, הגיע הזמן, יקירה, הגיע הזמן שתגלי לעצמך ולאחרים את קשת הצבעים הנהדרת הזו שבתוכך, כי אני, אני תמיד ראיתי אותם, מהשניה הראשונה שהכחול שלך צחק אלי אז, כשהיינו "קטנות".

(בהצלחה)

אני.
בכוח המוח-אשה
לפני 20 שנים • 1 בספט׳ 2004

אי אפשר אף פעם לדעת מה יגיח מעבר לפינה.

בכוח המוח-אשה • 1 בספט׳ 2004
מניסיון, ההתנגדויות הגדולות ביותר של האנשים מחזיקות בתוכן מלחמה אישית.
ושאלה אליך: את מקנאה בחדש חדש הזה שהיא תטעם, בביתוק בתוליה אלה?
שמחה שהיא חזרה אליך, נשמע בהחלט שקשר כזה לא נוצר כל יום....
DOM Perignon​(שולט)
לפני 20 שנים • 2 בספט׳ 2004

שפחה? כן. - בזויה? לא!

DOM Perignon​(שולט) • 2 בספט׳ 2004
קראתי בהט.

כל כך הרבה יש להגיד, אבל את יודעת. אז אומר לך רק שקראתי את מה שכתבת כאן .

DOM Perignon.
בהט​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 2 בספט׳ 2004

ובכן,

בהט​(נשלטת) • 2 בספט׳ 2004
ראשית לכל היא קראה והתרגשה והבינה ואף נרשמת היום או מחר (או כפי שאני מכירה אותה בשבוע הבא) לכלוב (והיא תמצא את הכי טוב מבינכם, אני בטוחה)


בכוח המוח, ההתכתבות בהודעות הפרטיות הצחיקה אותי, הנה ראי כמה icon_biggrin.gif

פריניון, לנו מזמן יש את הערוצים שלנו ולהחליף דעות (מנוגדות אלא מה, רק שפשוט תענוג לשוחח שיחה תרבותית איתך למרות הדעות השונות).


תות, צודקת, אכן אנו ברות מזל, כך אני מרגישה בכל אופן.
האביר​(שולט)
לפני 20 שנים • 5 בספט׳ 2004

חברה היא חברה היא חברה.

האביר​(שולט) • 5 בספט׳ 2004
כנראה ששום כח בעולם, שום מהמורות בדרך, שום אי הבנה לא יוכלו לקחת את מה שלפעמים חלק מאיתנו זוכים בו----חברות אמת!
צונאמי​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 6 בספט׳ 2004

בהטונת,

צונאמי​(נשלטת) • 6 בספט׳ 2004
הכי הכי אני אוהבת אותך כשאת הופכת מטאף קוקי לחמאה ביום שמש חם.

תודה שוב. ואיזה מזל שיש לנו זו את זו.

איך הניק שלי? תודה גם עליו icon_razz.gif
הוא​(שולט)
לפני 20 שנים • 6 בספט׳ 2004

וולקאם

הוא​(שולט) • 6 בספט׳ 2004
צונאמי יכולה להוריד נעליים icon_smile.gif
RIS
RIS
לפני 20 שנים • 6 בספט׳ 2004

דיווח מתוך התרחשות

RIS • 6 בספט׳ 2004
בשידור חי.

דינמיקה של מטמורפוזה.

או אולי משהו אחר?