כחש(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
18 במאי 2019
רגעי קצה
באחת מהשיחות שלנו, אדוני שאל אותי מהי החוויה או מהו האקט הכי מפחיד/מגעיל/משתק שאני יכולה לחשוב עליו כרגע והייתי רוצה שיקרה, למרות הפחד והחשש.
ככלל, השיתוף שלי בתכנון נעשה בדרך כלל רק בדיעבד, ביום שאחרי, כך שלא הצלחתי לארגן תשובה מילולית ברורה אך השאלה גורמת לי להתעסק במהו בכלל 'קצה'. אשמח לשמוע שיתופים בנושא: מה בחוויות שלכם בתוך הקשר היו על הקצה ואתם זוכרים ומוקירים כדבר טוב ו/או מעלה חיוך שהצלחתם וחוויתם חוויה שכזאת. |
|
|
Ollie(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
18 במאי 2019
כתבתי פוסטים על החוויות האלה.
הם פוסטים ארוכים, אז כדי לא להלאות בוחרת רק קישור אחד: https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=853110&blog_id=100570 |
|
|
|
כחש(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
18 במאי 2019
אני זוכרת שקראתי את הפוסט והתגובה אז והתגובה לקריאה עכשיו שונה:
אז שקראתי, זוכרת שהתעמקתי בעיקר בתחושות שלי, תחושת ההזדהות בבהלה הפנימית שתיארת: באחד מהסשנים שלנו (ממש בתחילת הקשר) הייתי בשטף דיבור על נושא מסוים כאשר הוא אמר לי לשכב על המיטה והניח לי על הבטן נר קטן. המודעות לקצב הנשימות ולסכנה שבכל תזוזה, תחושת הפאניקה הפנימית והרצון לבכות ולצרוח זכורים לי טוב וזה מה שצף לי אז, שקראתי את הפוסט שלך. עכשיו, שקראתי בשנית, לא יכלתי שלא לחבר את מצבך למול עומק הקשר שלך עם אדונך. עכשיו אני מוצאת את עצמי מתעמקת בתיאורך את השיח המשותף שלכם ותחושת הגאווה שלו ושלך במה שחוויתם והקשר בין זה לבין חוויית הסשן. כנראה שגם ההסתכלות שלי משתנה עם הזמן.. ועדיין לא מצליחה לחשוב ולהגדיר מהו 'רגע קצה' בשבילי |
|
|
|
Ollie(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
18 במאי 2019
תודה על הפירוט לגבי התחושות שלך. נעים לקרוא מה הרגשת כשקראת אותי.
חייבת לציין שגם אני לא יודעת להגיד מה הם רגעי קצה בשבילי, מראש. כלומר לא הייתי יודעת לענות לקשוח שלי על שאלה כזו, לו היה שואל אותי. הוא זה שיודע בשבילי, ואני מופתעת בכל פעם מחדש מהמקומות שאליהם הם לוקח אותנו. זה גם דורש פתיחות עצומה מול עצמך, להיות מסוגלת להגיד על משהו שאת מאוד מאוד נרתעת ממנו אבל גם רוצה לחוות אותו. לי את היכולת הזו. כשאני מאוד מפחדת ממשהו, נגעלת ממנו או משהו כזה - אני לעולם לא אגיד שאני רוצה לחוות אותו (וכנראה גם לא ארגיש את הרצון הזה). זה חלק מהקסם של לעשות את הדברים האלה - אני לא ביקשתי ולא רציתי, ולפעמים אפילו ממש ממש רציתי שלא (בהנחה שזה לא גבול), ובכל זאת עשיתי. זו תחושה אחרת של הצלחה, סיפוק וגאווה, וזה גם מסב לו סיפוק ואושר. אבל אם אתם בכל זאת רוצים למצוא בעצמכם, שאת תמצאי בעצמך, דברים שיהיו לך קשים מאוד ושאת בכל זאת רוצה לחוות - קריאה יכולה לתת רעיונות נחמדים. במגזין של הכלוב, בבלוגים של אנשים... תכלס יש כמה קטגוריות מרכזיות, ואם עוד לא יצא לך לחשוב מה דעתך עליהן, זה הזמן... דוגמאות: פומביות מול בדסמיים, פומביות מול וניליים, ריבוי משתתפים, להתנסות בלשלוט במישהו אחר, ענייני הפרשות למיניהם (מקלחת זהב, לשתות שתן, רימינג, חוקן), אנאלי, ג'וקים, אכילה/שתייה של דברים שונים שמגעילים אותך (אם זה רוק/עפר וכדו' ואם זה אוכל שאת פשוט לא אוהבת), כאב חזק במיוחד, מדיקל. לא חסרים דברים קשים לחוות 
|
|
|
סווריןן
|
לפני 5 שנים •
18 במאי 2019
|
|
|
|
dominica(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
18 במאי 2019
חושבת שמה שמגדיר אותם זה גורם ההפתעה. וגם, זה לא חייב להיות אקט חדש לגמרי, אבל אולי אקט שמגיע ברגע שלא חשבת שיגיע בו ואחר כך בדיעבד את מבינה את ההקשר שלו לסיטואציה.. יכול להיות גם דבר קטן ופשוט.
איכשהו, אני לא ממש מרגישה בקצה אף פעם, גם כשקורים דברים שנרתעתי מהם בעבר/לא הכרתי/לא חשבתי שאעשה אי פעם, הכל מרגיש לי כמו התפתחות טבעית של משהו ולכן לא מרגיש לי קצה=קיצוני נערך לאחרונה על-ידי * בתאריך שבת מאי 18, 2019 9:40 pm, סך-הכל נערך פעם אחת |
|
|
|
כחש(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
18 במאי 2019
ככה, בול. Ollie כתב/ה: חייבת לציין שגם אני לא יודעת להגיד מה הם רגעי קצה בשבילי, מראש. כלומר לא הייתי יודעת לענות לקשוח שלי על שאלה כזו, לו היה שואל אותי. הוא זה שיודע בשבילי, ואני מופתעת בכל פעם מחדש מהמקומות שאליהם הם לוקח אותנו. זה גם דורש פתיחות עצומה מול עצמך, להיות מסוגלת להגיד על משהו שאת מאוד מאוד נרתעת ממנו אבל גם רוצה לחוות אותו. לי את היכולת הזו. כשאני מאוד מפחדת ממשהו, נגעלת ממנו או משהו כזה - אני לעולם לא אגיד שאני רוצה לחוות אותו (וכנראה גם לא ארגיש את הרצון הזה). זה חלק מהקסם של לעשות את הדברים האלה - אני לא ביקשתי ולא רציתי, ולפעמים אפילו ממש ממש רציתי שלא (בהנחה שזה לא גבול), ובכל זאת עשיתי. זו תחושה אחרת של הצלחה, סיפוק וגאווה, וזה גם מסב לו סיפוק ואושר. הוא מחליט על הכל, אני בידיו ובוטחת בידיעה שהוא לוקח אותי כראות עיניו. הוא יודע בשבילי ואני תמיד אומרת שאם זה היה תלוי בי, לא היינו עוברים וחווים אלפית אחוז ממה שחווינו עד כה. הוא הפתיע אותי עם השאלה הזאת, זה נשמע כל כך ילדותי אבל רוצה לענות לו תשובה נכונה ועמוקה באמיתות שלה ולא סתם לזרוק משהו ולכן, בדיוק כמו שכתבת.. הצורך בפתיחות ומודעות עצמית היא (מסתבר) לא עניין של מה בכך.. זוכרת שבהתחלה חששתי אפילו לשתף אותו בסיפורי האוננות שלי מחשש שזה ייתן לו רעיונות או כיוון של מה לעשות בי עד שהבנתי שזה לא באמת משנה כי היחיד שמחליט ובוחר זה הוא ופתאום, כאשר באופן מכוון הוא נותן לי שאלה (שהיא בעצם בגדר משימה) אני מוצאת את עצמי מתקשה לחשוב על כיוון אך בעצם, להודות בפניו על דבר (מפחיד) שלא רוצה, אך מוכנה לעשות איתו. |
|
|
|
Ollie(נשלטת)
|
לפני 5 שנים •
18 במאי 2019
הנה, אולי זה בעצמו עוד משהו שבו הוא לוקח אותך לקצה - ההכרח לחשוב על דבר כזה, ולהיות כנה עם עצמך ואיתו כדי להודות שבעצם עם כל הרגשות השליליים שלך כלפי הדבר הזה, את בעצם רוצה לעשות את זה.
|
|
|
|
JunkyRuby{MyLexicon}
|
לפני 5 שנים •
18 במאי 2019
אצלי זה דווקא היה משהו שהייתי בטוחה שאני ממש רוצה, ותוך כדי ההתרחשות פשוט היה יותר מידי.
הגעתי לקצה ממשהו כביכול "פשוט" (לא דברים שהם גבול אדום לגמרי בשבילי כמו חוקן/הפרשות גוף/מדיקל), אבל במבט לאחור זה לימד אותי ש-Be careful what you wish for זה יותר מסתם משפט. ההתנסות הזאת ללא ספק לימדה אותי המון על עצמי אבל גם על השולט שלי וההתנהלות שלו. לפעמים הקצוות שלנו מפתיעים גם אותנו. וכמו שכבר עלה כאן, לא הייתי יודעת לענות על שאלה כזו מראש. |
|
|
מישלי
|
לפני 5 שנים •
18 במאי 2019
עלה עניין של לעשות קרחת.
הייתי מבועתת מזה שזה יקרה. זה ליווה את הקשר לא מעט זמן והעביר אותי סרטים. למסור אותי לשימושו של מישהו או מישהי, שלא באו לי טוב. למפגש או לבכלל... והיו עוד דברים, שאני לא יכולה לפרט עליהם בפומבי. ועברו עשר שנים! (: * על פניו נראה שהתבלבלת בפורום... (: |
|
|