רגעי קצה

תודה על הפירוט לגבי התחושות שלך. נעים לקרוא מה הרגשת כשקראת אותי.

חייבת לציין שגם אני לא יודעת להגיד מה הם רגעי קצה בשבילי, מראש. כלומר לא הייתי יודעת לענות לקשוח שלי על שאלה כזו, לו היה שואל אותי. הוא זה שיודע בשבילי, ואני מופתעת בכל פעם מחדש מהמקומות שאליהם הם לוקח אותנו.

זה גם דורש פתיחות עצומה מול עצמך, להיות מסוגלת להגיד על משהו שאת מאוד מאוד נרתעת ממנו אבל גם רוצה לחוות אותו.
לי את היכולת הזו. כשאני מאוד מפחדת ממשהו, נגעלת ממנו או משהו כזה - אני לעולם לא אגיד שאני רוצה לחוות אותו (וכנראה גם לא ארגיש את הרצון הזה). זה חלק מהקסם של לעשות את הדברים האלה - אני לא ביקשתי ולא רציתי, ולפעמים אפילו ממש ממש רציתי שלא (בהנחה שזה לא גבול), ובכל זאת עשיתי.
זו תחושה אחרת של הצלחה, סיפוק וגאווה, וזה גם מסב לו סיפוק ואושר.

אבל אם אתם בכל זאת רוצים למצוא בעצמכם, שאת תמצאי בעצמך, דברים שיהיו לך קשים מאוד ושאת בכל זאת רוצה לחוות - קריאה יכולה לתת רעיונות נחמדים. במגזין של הכלוב, בבלוגים של אנשים...
תכלס יש כמה קטגוריות מרכזיות, ואם עוד לא יצא לך לחשוב מה דעתך עליהן, זה הזמן...
דוגמאות: פומביות מול בדסמיים, פומביות מול וניליים, ריבוי משתתפים, להתנסות בלשלוט במישהו אחר, ענייני הפרשות למיניהם (מקלחת זהב, לשתות שתן, רימינג, חוקן), אנאלי, ג'וקים, אכילה/שתייה של דברים שונים שמגעילים אותך (אם זה רוק/עפר וכדו' ואם זה אוכל שאת פשוט לא אוהבת), כאב חזק במיוחד, מדיקל.
לא חסרים דברים קשים לחוות