ומה אם בדסם זה הרגל מחורבן？

ומה אם בדסם זה הרגל מחורבן？

Kitty frank • 14 ביוני 2019

כמו עישון, כמו לנטור טינה, כמו לאכול דברים משמינים, כמו להדחיק את הכלים בכיור. משהו לא משהו שאנחנו עושים אבל שווה לנו את זה-כנראה- כי אין לנו כוח להתנגד לדחף.

מכול קריאות ה”אנחנו נורמליים” ו”בדסם זה ממש אחלה” נשכח בעיני הלגיטימיות של טענות השמרניים רק כי הם אנשים לא כיפים. אנחנו מתרגלים שוב ושוב אלימות וחוסר כבוד לבני אדם והלקאה עצמית, אולי אין בזה הרבה גאווה？

ArchAngel​(שולטת) • 14 ביוני 2019

אבל איך יש פה חוסר כבוד וכו' אם בבדס"מ בריא יש הקפדה על הסכמה, רצון, תקשורת פתוחה והדדית, שמירה על גבולות וכללי בטיחות?
יש יותר מדי מקרים של ונילים עם מיניות "נורמלית" שלא מקפידים על שום דבר מזה ופוגעים בעצמם ובסביבה.
גם חדירה "רגילה" בתנוחה מסיונרית חסרת יצירתיות יכולה להיות טראומטית ונוראית אם נעשת בלי כל אותם דגשים שהם כללי ברזל בעולם הבדס"מ הבריא.
אם יש בעיה כלשהי אז היא לא בפרקטיקה המינית עצמה אלא באנשים עצמם ובמה שהם עושים איתה.

Kitty frank • 14 ביוני 2019

אין ספק שגם וונילים יכולים להיות אנשים גרועים, אני תוהה על המושג ”בדסם בריא”. עצם זה שלחטוף מכות זה בגבולות שלי לא הופך את זה אוטומטית לבריא.

-X- • 14 ביוני 2019

אם זה עושה לך טוב גם לטווח הארוך זה לא "הרגל מחורבן".
אם זה עושה לך טוב לטווח הקצר אבל רע לטווח הארוך אז זה "הרגל מחורבן".

ArchAngel​(שולטת) • 14 ביוני 2019

יש אנשים שפשוט נוח להם להאשים את הבדס"מ בכל צרותיהם, בדיוק כמו שקל להאשים בהשמנה יתר את קיומו של מקדונלדס, במקום להבין שהבעיה היא הם וההחלטות שהם קיבלו. אם בדס"מ לא היה קיים הם היו הורסים את עצמם או אחרים דרך משהו אחר.
הבדס"מ עצמו הוא לא מחורבן, הוא גם לא חייב להיות הרגל רע אם לא עושים ממנו כזה. "לחטוף מכות" לא בהכרח חייב להיות אקט של הרס עצמי, עם כמה שזה נשמע ביזארי. אדם שעושה את זה בשביל לחוות בצורה הזו עונג, ועושה את זה לפרק זמן מוגדר שלא מכניס אותו לאחר מכן למצוקה, לא משפיע על התפקוד שלו והוא חיי חיים מלאים לצד זה, פשוט לא עונה על הההגדרה של פגיעה עצמית כי הוא לא נמצא שם בשביל לפגוע בעצמו.

הבעיה היא לא האקט, הבעיה היא המשמעות והמניעים מאחוריו. אפשר להגיד שגם לחתוך אדם עם סכין זה לא הדבר הבריא לעשות, אבל הדעה על כך תשתנה אם נקח בחשבון את האדם שעושה את זה ומה המניע שלו- אם זה עבריין שבא לדקור אותך או רופא שבא לנתח אותך.
אז כמובן שיש אנשים שנמצאים בבדס"מ בשביל להפגין דרך האקטים שבו שנאה עצמית או כלפי הזולת, בהחלט יש אנשים שקיומו של עולם הבדס"מ הוא נוח עבורם בכדי להשתמש בו לתרץ תירוצים ולהצדיק בפני עצמם שהמגרעות שלהם בסדר, אבל זאת לא אשמת הבדס"מ, זאת אשמתם כבני אדם.

כל הדברים שאנשים אוהבים להאשים בצרות שלהם הם כלי: הבדס"מ הוא כלי, אוכל הוא כלי, הרשתות החברתיות הן כלי, וכלי לא עושה שום דבר מעבר למה שהאדם בוחר לעשות איתו.
יש אנשים שמשתמשים באוכל בשביל לשבוע ולהתקיים, יש אנשים שמשתמשים בו בצורה מופרעת שפוגעת בבריאותם.
יש אנשים שמתשמשים ברשתות חברתיות בשביל להכיר חברים וליצור תכנים נהדרים, ויש אנשים שמתמשים בהן בשביל להתנהג בבריונות.
וכך יש גם אנשים שמשתמשים בבדס"מ בשביל להנות או בכדי להתגבר על טראומטות, ויש אנשים שמתמשים בבדס"מ בשביל ליצור לעצמם או לאחרים טראומות.
כשאין כלי ספציפי בנמצא, בגלל שהבעיה היא באדם עצמו ובבחירותיו, אז הוא פשוט יחפש כלי אחר שדרכו הוא יביע את הבעיה ששוכנת בתוכו: אין לו מסעדת מזון מהיר ליד הבית? אז הוא יעשה בינג' עם כל האוכל הבריא שקנה בסופר שהופך ללא בריא כשטוחנים אותו בכמויות. אין לו רשת חברתית? אז הוא ילכלך על אחרים בדרכים אחרות. אין לו בדס"מ? אז הוא יפגע בעצמו ואחרים דרך קשרים ונילים שהוא נמצא בהם.
אם האדם בריא אז בכל כלי שתביאי לו הוא ישתמש לטובה, ובבדס"מ הוא יצור קשרים שמטיבים עמו, שמעצימים אותו, שעוזרים לו לפרוק דחפים שמותירים אותו מאוזן ביום-יום.

James Bondage​(מתחלף) • 14 ביוני 2019

ארכאנג'ל כרגיל צודקת ומשאירה (לפחות לי) מעט מקום להוסיף משהו, אבל הנה בכל זאת:

לשחק כדורגל או כדורסל בשכונה זה הרגל מחורבן. כמות הפציעות ממשחקים כאלה היא גבוהה להפליא, וזה גם עושה רעש לשכנים. מה, אם צריך קצת ספורט אי אפשר לרוץ על הליכון או לצאת להליכה נינוחה בשכונה? וזה גם עושה רעש לשכנים, הורס את הדשא, וכאלה. ואנשים סתם נותנים לעצמם לגטימציה לעשות את זה כי זה מהנה, וכי הם אוהבים לבעוט בחפצים.

שלא לדבר על פירסינג (באוזניים, גבה, פטמה, טבור, ...) שלפעמים גורם לזיהום, ואחרי שהוא שם נתקע בדברים וגורם לנזקים נוספים. ובכלל לא לדבר על אומניות לחימה או ספורטאים מקצועיים שנפצעים כל הזמן - בשביל מה צריך את זה? אפשר לחשוב שלא יסתדרו בלי האנדורפינים. או מוזיקאים מקצועיים. אתם יודעים שיש התמחות כזאת "רפואת ספורט ומוזיקה" בגלל שהנזקים שיש לספורטאים ומוזיקאים יחודיים מספיק שאפשר יהיה להתמחות בהם?



כשאני מתאגרף, אני עושה ספורט - לא מתרגל אלימות, ויש לי כבוד ליריב. כנ"ל בדסם.

ואני גם מקפיד, כשאני מתאמן, להתרחק מבן-זוג שבא לבטא אלימות ולהוציא אגרסיות. כנ"ל בדסם.

ובכל זאת, אנחנו מרביצים זה לזה, ויוצאים משם ככלל בריאים יותר.

Re: ומה עם בדסם זה הרגל מחורבן？

סווריןן • 14 ביוני 2019

Kitty, לא הבנתי אותך: למה בכלל שמשהו זהותי כזה -- האופן בו אדם חי את האינטימיות שלו (לא רק הפורקן אלא החלל והאמון שקשור בארוטיקה כזו), יתמרן בכלל סביב הציר גאווה/בושה? יש באדם מורכב הרבה תכונות, הישגים, רבדים, שבהחלט מסוגלים לעורר גאווה או בושה. אבל לא כל מה שמרכיב אותנו הוא מהסוג הזה. (אני ער לאירוניה של לכתוב משהו כזה ביום בו מתקיים מצעד גאווה, אבל בעולם מתוקן, הומואיות היא לא משהו שמישהו יתגאה בו, כמו שבעלי שיער שחור לא מתגאים בשער ראשם).

Re: ומה עם בדסם זה הרגל מחורבן？

Bagel • 14 ביוני 2019

מסכים איתך, בדסמ הוא הרגל די מחורבן ויש בו אלמנטים של הרס עצמי. לא כולם רואים את זה כך וגם לא כולם תקועים בתוך הבדסמ עד לצוואר ולכן יהיו הרבה שיתנגדו בתוקף להכתמת הבדסמ, הם מאוד רוצים שהוא יישאר נקי, שהם עצמם יישארו נקיים וטובים בעיני עצמם. אבל מה לעשות, יש מגמות מסוימות בבדסמ והתנהגויות מסוימות שלגיטימיות בבדסמ שהן ביטוי של שנאה עצמית והרס עצמי. זה שמשהו לא מופיע בספר של הפסיכיאטרים עדיין לא אומר שהוא טוב לבריאות. מי שמחפש השפלה וכאב בכדי להגיע לסיפוק מיני עלול למצוא את עצמו על שפת התהום, חווה השפלה כאב ואכזבה שאינם מיניים ושאליהם לא הסכים.

העלאת הנושא הזה לדיון עלול להיות עיסוק בדסמי כשלעצמו מפאת חוסר ההסכמה והרגישות של התקינות הפוליטית, לכן אני ממליץ לפותחת הדיון לבחון בעצמה את העניין ולא להסתמך על הדיון הזה או אחרים. מי שקורא פה חלק מהדיעות יכול עוד לחשוב שהבדסמ הוא בסך הכל עוד תחביב בלתי מזיק, קצת כמו שזירת פרחים (מדי פעם נדקרים מאיזה קוץ אבל בסך הכל תחביב בטוח), אבל אני ממליץ לך להזהר, גם מכל הטיפוסים שמסתובבים פה אבל בעיקר מעצמך. המזוכיסט עלול להיות האויב הכי גדול של... עצמו.

דרקן ראהל​(נשלט){מית} • 14 ביוני 2019

סווריןן, כמו שאני מבין את זה, גאווה היא כנגד ההשפלה, ההדרה וחוסר השוויון. אני גם לא מאמין גדול בגאווה בעצם העובדה שאני מעדיף בולבול על טוטה (חוץ מטוטה אחת ספציפית).

בהקשר לדיון, אין קשר בין השאלה אם משהו הוא גאווה/בושה לבין האם אותו משהו הוא בריא/לא בריא.
אני גם לא חושב שאנחנו מתרגלים אלימות וחוסר כבוד, סליחה. אני לא יודע מה את, אישית, מתרגלת, ואני לא שופט את מה שאת עושה. אבל לי מעולם לא היתה הרגשה שמתרגלים עלי חוסר כבוד או אלימות (והאדון מצליף ומשפיל, ברוך השם, יומיום)
בינינו, אני לא גאה בעובדה שאני מחטט באף. זה הרגל פיכס, ממגוון סיבות. אבל אני די בטוח שאני לא חולה נפש. (כאילו, אני בי-פולארי, אבל לא נראה לי שזה קשור לחיטוט)

TheStrider​(סדיסט) • 14 ביוני 2019

אם*