בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סרחון שישי

G-O-L-D​(שולט)
לפני 20 שנים • 3 בספט׳ 2004

סרחון שישי

G-O-L-D​(שולט) • 3 בספט׳ 2004
אני שונא את ימי שישי.
לא, למעשה שונא זה עדין.
אני מתעב, מתחלחל רק מהמחשבה על בואו, מקיא אותו מגופי ונפשי, כועס על קיומו.
ימי שישי הארורים, הריק, הוואקום, השקט שנופל פתאום, הקצב שאובד, ההשבתה הנוראית הזו של השיגרה המעוורת. השיגרה המנחמת, היומיומיות המשכיחה, הרעש הפנימי הנבלע בתוך כל הרעש שמסביב, השלווה שבכאוס.
אוי אלוהים, כאוס, תן לי כאוס להשכיח, להדחיק, להעלים.
הנה בא השקקקקקקקקקקט הזה כוס אמא שלו!
וכמה רעש, כמה רעש עולה לו פתאום, רעש שנמצא שם... שם בפנים יא בן אלף זונות, אתה שומע אותו? הא?
תקשיב כמה רעש!
זה כואב יא כלב, זה כואב, הרעש הזה מכאיב.
אתה מבין, אולי בגלל זה אני כל הזמן בנסיעות.
בדרכים לא ממש ניתן להקשיב לו, לרעש הזה, כי בדרך כלל מאוד עסוקים פרט לרגע שבו נמצאים במטוס. שם, בתוך המטוס, הלחץ באוזניים סוגר עלי בתוך העולם הפנימי שלי, ואז, אז המחשבות לא חדלות. כן, במטוסים זה הכי רועש.
ודי, כל מה שאני רוצה זה שקט.
ראבק, תן לי שקט!
בבקשה, שקט, רק שקט.
רק שקט, שקט.
תן לי שקט.
בבקשה.
אני עוד שניה שובר כאן את כל מה שסביבי.
רועדות לי הידיים עכשיו, ואתה, מה ת'מבין, אתה מחייך לך שתוי אחרי ארוחת שבת ונרגע מאיזו מלאכה שלקחה לך שבוע.
יא קוקסינל, לא יכולת לתת עוד כמה ימים של עבודה?
כל הפינישים שלך נראים כמו עבודה יפנית.
פלסטיק, הכול פלסטיק.
לא יכולת לבחון את הדברים באופן גרמני?
היית מביא לנו עולם מרצדס.
חתיכת עצלן, פקיד, אני בטוח שאתה פקיד, דופק כרטיס ומחכה ללכת הביתה לנוח.
אתה אחרון היזמים.
ככה לא בונים עסק, בטח שלא בשישה ימים.
יא מזדיין.
הייתי מפטר אותך אם הייתי עובד שלי.
מה זה מפטר, מטיס אותך על טיל בלי משכורת.
לך תתבע, אני אשלם לך בעוד חמש שנים.
כמה רעש!
די, תדליק את האורות, תחזיר את האנשים לעבודה, תסביר להם שיש הרבה לתקן ליצור לבנות ולא צריך לנוח כל שבוע ליומיים, אפשר לנוח אחת לחודש וגם זה לא מטכ"לית.
והנה, הנה הוא מגיע, היום הכי נוראי מכולם, יום כיפור, אני רק חושב עליו ואני מצטמרר.
בררר
ווף איזה רעד.
תגיד לי, אתה שפוי?
מה זה הקטע הזה?
זה יום שאני יכול לשמוע את הקיבה שלי מעכלת שלא לדבר על המחשבות שיש לי ברעש.
אתה מטורף?
מזה היום הזה?
אני יכול לתלות את עצמי מהגג של עזריאלי עם שלט משודך לבטן שבו יהיה כתוב:
"השתגעתם לא להשתגע?"

כן, בדיוק ככה!
מי שלא נטרפה דעתו מהעולם הזה שאנחנו חיים בו, הוא בן אדם לא שפוי!
פשוט ככה!
כוס אמא שלך!
כמה רעש?
כמה?
כמה?
כמה?

^

פעם הבאת לי חבר אחד.
הכרת לי את הדבר הזה שנקרא חבר.
בשביל מה?
בשביל לקחת אותו?
מ-ט-ו-מ-ט-ם.
חתול בשק
לפני 20 שנים • 3 בספט׳ 2004
חתול בשק • 3 בספט׳ 2004
אני קוראת את מה שכתבת... וקוראת...
כבר בראש מסדרת לי את התגובה,
ואז מגיע החלק האחרון.....
ופתאום, התגובה שלי כבר לא רלוונטית...
icon_sad.gif
abcd
לפני 20 שנים • 4 בספט׳ 2004
abcd • 4 בספט׳ 2004
חשבתי שרק אני ככה..

שונאת את שישי.

אצלי זה הדכאון של שישי ולא משנה כמה דברים טובים יקרו ביום שישי.

אין לי מושג למה, מעדיפה את המכונה זזה כמו באמצע השבוע, אנשים הולכים...באים...מרעישים.

שישבת נראה כמו עצירות אנושית.
רחפנית-הדומית המרחפת​(שולטת)
לפני 20 שנים • 4 בספט׳ 2004
שירה....

הוא דיבר על הרעש הלבן....
הוא דיבר על נסיון הבריחה הכושל ממנו.....
לא כל אחד יכול לשמוע את הרעש הלבן,
אך מי ששומע אותו, לעיתים משתגע מכך...

הוא דיבר על איבוד חבר......
מי שאיבד חבר, יבין אותו...
לא קשה לקרוא את הכאב הצורח בו,
את התסכול,
את הזעם,
את חוסר האונים שבא מחוסר היכולת לשנות.
הכל כתוב וזועק מהמסך.

לא חושבת שהוא דיבר על שינאת שישי סטנדרטית
כמו שיש לכולנו.


מאחלת לו שפעם ידע להושיט יד ולבקש עזרה,
אולי מהקרובים אליו,
אולי מזרים,
ואולי מכל אחד שיוכל לקחת ממנו את אותו רעש לבן.....


רחפנית-הדומית המרחפת.
abcd
לפני 20 שנים • 4 בספט׳ 2004
abcd • 4 בספט׳ 2004
"חבר" יכול להשתמע לכל מני כיוונים. אני חושבת שדי הבנתי לאיזה רעש הוא התכוון. אבל...

אני אתן לו להסביר לאיזה רעש התכוון בדיוק...

icon_cool.gif
בל{SK}
לפני 20 שנים • 4 בספט׳ 2004

כל כך הרבה כאב

בל{SK} • 4 בספט׳ 2004
כל כך הרבה כאב
לא יכול להפוך לשקט.
גם לא צריך.

מאחלת לך שתגלה את הדברים,
שמצמצמים את הרעש
והופכים אותו למשהו אחר.

שתזכור למה היית צריך חבר
גם אם אין לך אותו יותר.

האמת אני נורא רוצה לשלוח לך
איזה מילה שתשפר את ההרגשה
אבל אין לי מושג אם יש לי.
אולי בכל זאת הבנה?
אולי בכל זאת חיבה?
שכינה.
לפני 20 שנים • 4 בספט׳ 2004
שכינה. • 4 בספט׳ 2004
לאבד אדם יקר.... מצמרר עולות לי בראש התמונות של אותה אהבת חיי הראשונה כל כך יפה היא הייתה ועדינה עם עניים מדברות וחיוך שובה אהבתי אותה בכל ליבי את הילדה הזאת עד אותו יום שחצינו את הכביש ואותו נהג מטורלל חטף לי אותה מהיד לעולמים.....

תלוי עד כמה בא לך להבין את עצמך ולשנות.....
בכל מקרה אם כן תרצה לשנות ולחוש בשלווה האין סופית הקיימת כל יום ובמיוחד בשבת אפשרי ורצוי העניין
אולי כדאי שתלמד ותשכיל להקשיב לאותו רעש קולני... רק משם יבוא השקט
כל עוד תתנגד לו ילך ויגבר עליך.
לרחם על עצמינו בעצם קיומינו זאת הבריחה הכי קלה שיש....
ואם בעבודה גם בשבת עסקינן אזי בעבודה עצמית פנימית חזקה ונוקבת הינך זקוק.

מאכלת לך כל טוב ושתלמד דבר או שניים בחייך.
הייתי ממליצה לך על כמה ספרים טובים אך זה לא תפקידי בכח.

בהצלחה.