דגדוג

דגדוג

מייפל​(לא בעסק) • 4 בספט׳ 2004

כל הזמן אני כל כך עדינה.
כולם אומרים לי כל הזמן שאני כל כך רכה ועדינה. וכל כך סאבית.
אבל אני לא רוצה עכשיו להיות רכה ועדינה. אני רוצה להגיד את מה שמשתולל לי בגוף. ואני לא יודעת אם זה הפורום המתאים, וגם לא אכפת לי.
אני רוצה לדבר על הדגדוג הזה. הפאקינג כוס אמא של הדגדוג הזה שכל הזמן מדגדג אותי.
הדגדוג הזה שאומר לי שהחיים האלה לא מספיקים לי. שאני רוצה עוד.
עוד!!!!!!!!!
אני רוצה עוד. לא מספיק לי מה שהעולם הבינוני הזה מציע.
רוצה משהו שייגע בי בפנים. שייתן לי בעיטות בבטן. שיקרע לי את הצורה. שיפרק אותי לחתיכות שיתפזרו על הרצפה ויימרחו עליה.
כל הבינוניות הזאת שמפוזרת כאן על המדרכות ובתוך הבתים.כל הרעש הזה שבא להסוות את זה שיש יותר.
יש יותר ממה שמספרים לנו,ואת היותר הזה אני רוצה.
היותר שיפסיק כבר את הדגדוג המעצבן הזה של כמעט ויהפוך אותו לדבר האמיתי שמכה בכל הכוח.
זה כמו לשחות בתוך בריכה כחולה צלולה כזאת כשבעצם אני רוצה לשחות בתוך ביצה. ביצה שתלכלך אותי, שאני אצטרך לחתור בכל הכוח כדי להתקדם בה. שאני ארגיש את שרירי הזרועות שלי עובדים. שאני אצא ממנה מכוסה בבוץ.
שמישהו יבוא כבר ויכניע אותי. שיבוא ויצליף בי עד שאני אצרח כמו שאף פעם לא צרחתי.
שיבוא ויזיין אותי על הרצפה.
אני רוצה רצפה מוצפת בזיעה וזרע.
ואז אני אוכל לשחות בה. כמו ביצה.
לא רוצה את היופי המאוס הזה כל הזמן.
רוצה שיהיה מכוער. אמיתי. שיגיע לקצה וימשיך עוד קצת.
שיהיה מלא צרחות וצעקות ויללות ויבבות.
לא להסתפק במועט- זה כמו קללה. אבל לא הייתי רוצה שום דבר אחר.
ואחר כך, אחרי שאני כמעט אטבע בביצה הזאת של הזרע והרגש, אני אוכל שוב להיות רכה ועדינה כמו שכולם כל כך רוצים שאהיה.

בחיים שלי לא כתבתי משהו כל כך גרוע.

זה ככ אמיתי

הוא​(שולט) • 4 בספט׳ 2004

הגרוד הזה שלא עוזב
היו תקופות שרציתי וניסיתי לקחת מרחק מיחסי שליטה ואז תקף אותי הצורך הזה
כמו שאת מתארת באוטנטיות
וכמובן שהיי מי שאת ולא מה שרוצים שתהיי.

כ"כ גרוע

Dark Artist​(שולט) • 4 בספט׳ 2004

כ"כ גרוע אבל אמיתי.אני ממש יכול חוש שכתבת את זה בסערת רגשות עם הרבה רצון ללכת עד הסוף ולצאת מהעולם הפאסיבי שבו את נמצאת.זה בוער בתוכנו יקירתי.זה שורף אותנו מבפנים ורק מעטים יכחישו זאת