אחר צהריים טובים אורח/ת

המרחק שבין כמיהה לגעגוע

כמו גל המתקרב אל החוף עוד ועוד מגיע וחוזר ולא מוותר. כמו משב של רוח הנושבת וחוזרת מניעה ודוחפת, לא מרפה והודפת וסוחפת.

הדיון המלא זמין לחברי הכלוב

להתחברות להרשמה