אחריות השפחה או אחריות האדון

אני מסכימה עם תאיר

בל{SK} • 5 בספט׳ 2004

ו...
לדום, מבחינתו יש 100% אחריות על כל הסיטואציה, על עצמו ועל בטחונה של הסאבית
והוא גם אחראי לדובב אותה עם היא מתקשה להתבטא.

זה לא מפחית מהאחרויות של הסאבית!!! להיות ערה , להיזהר, לחשוב ולהתמודד...

הסאבית מפחדת והדום דורש ממנה לקיים

מיינד • 5 בספט׳ 2004

גם כאן את רואה אחריות של הסאבית היות והיא לא רוצה לאכזב את הדום ?
האם אין לדום אחריות לראות ולהבין האם הסאבית מסוגלת לבצע את דרישותיו?
או שכאשר הוא מקבל ממנה אישור הכל נופל עליה ?

Re: אני מסכימה עם תאיר

גלתיאה • 5 בספט׳ 2004

מאיה- סאביות חדשות, לא תמיד יודעות ממה להזהר והיכן דרושה הערנות, אבל תתפלאי- גם לסאביות וותיקות קרה שיצא להן ליפול, ולא באשמתן. האשמה היא כולה של אותו אדם שבידו נמסרה השליטה.אין כאן חוכמות. ברגע שאת מוסרת שליטה- זה גם אומר שאת נותנת אחריות עליך
זו שליטה בעיני, וזו דעתי. אולי יש אנשים שרואים אחרת את עניין השליטה, אבל זה בהחלט האני מאמין שלי לגבי הנקודה הזו.

אחד ה"באגים" בעולם השליטה מנקודת מבטי האישית היא בדיוק המצב הזה- שסאבית או סאב עושים משהו, למרות שהם פוחדים, רק כדי לרצות את השולט או השולטת.
אסור בשום אופו שסאב או סאבית יפחדו מהשולט. אני לא מדברת על מעט פחד מלווה בריגוש בסשן, אני מדברת על פחד טהור. פחד כזה הוא רע ליחסי השליטה, ועוד יותר לסאב עצמו.
שולט חייב לדעת שאם הוא לא יקדים תרופה למכה- הבאג הזה עלול לצוץ לו-והוא אפילו לא ידע.
לכן חייבים להבהיר לנשלט שכנות היא שם המשחק, שחייבים לדבר על הכל, גם על תחושות קשות שעלולות לצוץ במהלך היחסים, על פחדים, על חששות. ולדעת להעביר את המסר הזה כל הזמן ולא, זה לא יגרע מהכתר המלכותי של אף שולט. כך אני רואה את זה. וכך אני מנהלת את ענייני.

Dom Mati​(שולט) • 5 בספט׳ 2004

נכון שמשוחחים וקובעים גבולות, ונכון שמצפים מהסאבית כבחורה בוגרת לקחת אחריות על ההחלטות שלה.
אבל האחריות הראשונה והאחרונה היא של השולט, מהות הקשר של השליטה היא בקבלת האחריות על הנשלט וחובה על השולט להיות עירני ולבדוק 7 פעמים ויותר את מעשיו כדי לא לפגוע במודע או שלא במודע במי שהפקידה בידיו את היקר מכל.
וגם אם הכל נראה טוב וזורם אבל תגובה, אמירה או סתם תחושה של השולט שמשהו השתנה ויתכן הנשלטת נמצאת באיזה מצוקה יש לעצור לברר ולוודא שהכל תקין לפני שממשיכים, ולא לנהוג לפי תרבות הסמוך והכל בסדר כפי שרובינו פועלים בחיי היום יום, כאן מדובר בבריאות גופנית ונפשית של אדם היקר לנו אשר הפקיד את בטחונו בנו.

מסר חשוב ביותר

קליבר​(שולט) • 5 בספט׳ 2004

ולא נותר לי לקוות שתהיה לי סאבית כמו תאיר , שעושה אפילו את עבודת ההקלדה שלא לדבר על החשיבה ...

Re: אני מסכימה עם תאיר

DOM Perignon​(שולט) • 6 בספט׳ 2004

כמו שכתבה איה:


שום דבר לא פוטר את השולט מאחריותו המלאה. ויחד עם זאת אסור לנשלטת (לדעתי) להתייחס אל עצמה כחסרת דעה.
זה קצת מסבך אולי את הדברים להגיד שלכל אחד משניהם יש אחריות מלאה, אבל לדעתי זו הסביבה הבטוחה והטובה ביותר לעשות בה BDsM.

DOM Perignon.

מסכימה עם דום פריניון:

בכוח המוח-אשה • 6 בספט׳ 2004

כשמחפשים אחראים זה כבר אומר שהיה כשל כלשהו. לא טוב להגיע לשם...
שני הצדדים אחראיים במאת האחוזים האישיים שלהם לבריאות הנפשית גופנית שלהם ושל הפרטנר שלהם.
אמת, הסאבית מעבירה שליטה לאדונה ולכאורה נראה שאחריותה מופחתת, אך לא כך באמת.
מי שנותן שליטה עליו יכול לקחת אותה חזרה בכל רגע נתון, שאחרת זה סוגים אפורים של אונס נפשי.
יותר מכך,
מהות השליטה היא מתיחת הגבולות האישיים והורדת מסכות. השאר זה סתם סקס קינקי.
בחפשינו את מי להאשים, אנחנו בעצם מתבצרים בחוסר היכולת שלנו ובאמונה כי יש שדים איומים אי שם. בלקחנו אחריות, השדים מתאיידים.
זו כמובן, דעתי האישית.

הרבה פנים לאחריות

Dan_Kap​(שולט){f,yt,D,תכ} • 6 בספט׳ 2004

מילה אחת עם הרבה משמעויות.

- קודם כל יש לכל אחד מהשותפים במערכת יחסים אחריות לעצמו.
זו האחריות לבדוק מדי פעם איפה הו/יא נמצאים.
אילו סתירות פנימיות הם מרגישים.
באיזו דינמיקה הם מוצאים את עצמם - כזו שבונה אותם או כזו שהולכת ומועכת אותם.
האם הם מרגישים אורות אדומים או צהובים לגבי מה שקורה להם.
האם הם מרגישים שהם הולכים ותרוקנים מאנרגיה.
האם מה שהם מרגישים הוא כאב "טוב" או כאב "רע".
האם יש להם תחושה של ניצול.

וכאן אין הבחנה על פי תפקידים - גם דומ/ית יכולים להרגיש שמערכת היחסים הולכת ומכבידה עליהם, שהמצבר שלהם הולך ונפרק מבלי להיטען.

- אחריות השולט/ת בתוך ההקשר הבדסמי
מאחר וה"חוזה" בתוך ההקשר הבדסמי הוא שהשולט/ת מקבלים את השליטה ומעניקים תמורתה אחריות לבטיחות הפיזית והרגשית של הסאב/ית - ברור לחלוטין שכאן האחריות היא גדולה ומקיפה.
השולטים אמורים לבנות סביבה שבה הוגדרו הגבולות המשותפים. הסאב/ית מסכימים לפעילויות שיכולות להיכלל בסשן בצורה מודעת - מודעת לסיכונים, מודעת לאילו אמצעי בטיחות ננקטים כדי להקטין סיכונים. רצוי גם שהשולטים יעבדו על תיאום ציפיות - לדבר על מה שעומד לקרות, על הפחדים והחרדות, על כמה ניסיון יש או אין להם בפעילויות השונות.
בצורה זו הסאב/ית יודעים בצורה יותר מציאותית וברורה למה לצפות וממה להיזהר.

דומ/ית צריכים לדעת עם מי הם עומדים לשחק, בצורה ברורה - אף אחד לא רוצה לסיים את

סאב/ית שמקבל את הרושם שהדומ/ית רואים בשימוש במילת ביטחון או בעצירת סשן עלבון צורב עלולים להימנע מלהשתמש בהם, ולהגיע לנזק קשה לפני שיעצרו.

האחריות במהלך הסשן כוללת הרבה מאד הקשה לא רק למה שנאמר, אלא גם לסימנים כמו שפת גוף, קצב נשימה או צבע עור כדי לזהות מצבים הדורשים שינוי במהלך הסשן, התערבות או הפסקה שלו.

האחריות גם כוללת תכנון זמן לסשן, כזה שישאיר מספיק זמן לחימום בהתחלה, לבנית האווירה, למשחק עצמו, ול-Aftercare בסיום - אף אחד איננו נהנה להרגיש כמו טישו, גם אם הקינק שו/ה הוא להרגיש כמו חפץ, יש שם אדם שצריך את ההשקעה המכבדת אותם כאדם.

דומ/ית גם אחראים להתאמן כמה שיותר לפני שהם מתחילים פעילות עם אדם חי - על עצמם (כמו למשל בשעוות נר או אטבים), על כריות (כמו בהצלפות ו-Caning), או על כיסאות (כמו בקשירה).

האחריות לסאב/ית ממשיכה גם אחרי הסשן - יש אנשים כמה שעות או ימים אחרי הסשן מגלים שקשה להם עם מה שהיה, במיוחד כשמדובר באדם שחדש לתחום הבדסמ או בסוג פעילות חדש. הדומ/ית צריכים לדעת לקבוע מראש מתי ייצרו קשר לבדוק מה נשמע, ולתאם עם הסאב/ית מה לעשות במקרה שהם צריכים ליצור קשר דחוף איתם - כמו במקרה של פלאש-באקים.

- אחריות הסאב/ית בהקשר הבדסמי
לשאול את עצמם האם יש להם מספיק שקט נפשי להתחיל את הסשן.
לשאול את עצמם האם יש להם מספיק שקט נפשי לעצור את הסשן.
לדעת לזהות "כאב רע" ולהבדיל בינו לבין כאב טוב.
לדעת לתקשר עם הדומ/ית, הן בתוך הסשן והן מחוץ להקשר הבדסמי - מהם הרצונות, פחדים חרדות, ציפיות, גבולות.
לדעת שעדיף החילזון מהשפן - לאט ובטוח עדיף על מהיר ופגוע.


- גם דו/מית וגם סאב/ית צריכים לתאם שיחות בטיחות עם אדם היודע עם מי הם נפגשים, היכן, איך לאתר אותם באם אין תשובה, ולמי לפנות במקרה חירום. אף אחד לא רוצה לגמור את החיים שלו בפרברי רמאללה בעקבות היכרות מהאינטרנט, לגלות שמי שקשר אותם למיטה עכשיו עולה לחרבן עליהם (ע"ע וודי אלן), מרוקן את הבית מחפצים לאט וביסודיות (סיפור שסופר ע"י אחד האנשים מהתחום) או שיש אי הבנה מאד גדולה ביניהם לגבי איזה סוג של פיסטינג הם רצו כל כך...