| בהט(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
30 באוג׳ 2004
ונילה-I scream
אם יש משהו שאני באמת מתעבת זה לעמוד מול מישהו ולהגיד "אמרתי לך", כן, זה ברור לי שאת מצחקקת עכשיו, מדמיינת אותי עם האצבע המתנפנפת והמבט בעיניים נע בין תוכחה ואכזבה קלה – "אמרתי לך" כמו שתמיד שנאתי כשאמרת לי כל פעם שמעט חרגתי מהתבנית הזו שניסית לתחום בה אותי – תבנית הילדה הטובה.
כמה שנים אנו מכירות בעצם? היינו בנות 18 וקצת כשנפגשנו לראשונה, שתי ילדות מבתים טובים, ניכנסות לאותו החדר בבסיס ההדרכה, מביטות זו בזו והקסם החמקמק ההוא נוצר. הדבר הבלתי מפוענח, המבט הזה... היוצרות הקשר. קשר חזק שנוצר בשניות ושכנראה ישאר לתמיד (כי אם לא ברחת עד עכשיו-כנראה וכבר לא תברחי) כי עברנו משהו ביחד, יקירה, את כל אותן אהבות ומוות והפלות וחתונות וגירושין ועוד חתונה (לא אשכח לך את "את סידרתית" הזה שלך) והלידות שלי, איך אפשר בכלל לשכוח אותך שם? תמיד אזכור לך את ההתגנבות לבית היולדות באמצע הלילה עם הפיתה עמוסת הבשר והמשפט הזה המצחיק: "שאת האוכל המכובס יאכלו בחתונה של הבן שלהם" , כל כך צעירות בעצם – כל כך כבד המשא לפעמים. וכמה שהתענגנו זו על זו תמיד, ציחקקנו כמו שתי ילדות בנות 14 במסיבת פיג'מות, כמה הסתרנו מן האחרים, כמה בטחנו זו בזו, כמה שכאב לי ה- "את לא נורמלית, זה לא חדש, אבל עכשיו את גם סוטה", כשסיפרתי לך על הקשר הזה שהוביל אותי אליו, אל אדוני, אל ההכרה שהגעתי למה שחיפשתי תמיד- לתחושה הזו של בית, כן, יפתי, זה בית. את יודעת, אולי לכתוב את זה קל יותר מאשר להגיד לך את זה בפנים( את כבר מכירה אותי קצת, יודעת שכל כך קשה לי לכעוס בפנים על אנשים אהובים, יודעת שאני לא יכולה לעמוד בפני המבט הנפגע שלהם. ואת, את מהאהובים, בעצם כמה זמן לא אמרתי לך את זה? יותר מדי כנראה) אבל אני כעסתי, זעמתי כל כך למראה השיפוטיות שלך, למשמע המילים הקשות, למראה המבט המזועזע- והאולטימטום המטופש ביותר של: "כשתחליטי שאת אישה ולא שפחה בזויה תרימי אלי טלפון", כמה שהופתעתי מהטלפון שלך בשבוע שעבר שסיפר לי בקול מבוייש שלא רק שחזרת בך אלא גם הגעת למסקנה שאת רוצה להתנסות בקשר שכזה. כל כך התאפקתי מלהגיד את ה-"אמרתי לך" חיבקתי אותך אלי, הבנתי את החששות שלך ואני כל כך אוהבת את העובדה הזו שאת שוב איתי. והשפה הזו שלך, הציורית, הלירית, המרומזת... כשסיפרת לי שמשהו פקע בך אז כשסיפרתי אני, שמיתר עדין של קנאה והשתאות ורצון לעשות בדיוק אותו הדבר פקע בך באותו הרגע. כן, כנראה שזה מיתר קטן, בנגיעות קטנות זה מגיע, בהכרה זוחלת בקצב הצב, בהתבגרות של להגיע לעולם הזה כשאת באמת בשלה אליו, כנראה שזו הדרך הבטוחה(והנעימה והמספקת) יותר לחוות מה שבטח תחווי בקרוב עם אדון כזה או אחר. שימרי על עצמך, פתאום יצר האימהות זוקף ראשו, שימרי על עצמך, תני עצמך לראוי ביותר, לראוי בלבד לזכות במתת הנהדר הזה שנקרא את, היי את עד הסוף, הגיע הזמן, יקירה, הגיע הזמן שתגלי לעצמך ולאחרים את קשת הצבעים הנהדרת הזו שבתוכך, כי אני, אני תמיד ראיתי אותם, מהשניה הראשונה שהכחול שלך צחק אלי אז, כשהיינו "קטנות". (בהצלחה) אני. |
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 20 שנים •
30 באוג׳ 2004
תהיה אשר תהיה כמה טוב שיש לה אותך
ולך אותה שיהיה לה בהצלחה |
|
|
SEAMASTER(שולט)
|
לפני 20 שנים •
1 בספט׳ 2004
וואלה
וואלה
|
|
|
|
בכוח המוח-אשה
|
לפני 20 שנים •
1 בספט׳ 2004
אי אפשר אף פעם לדעת מה יגיח מעבר לפינה.
מניסיון, ההתנגדויות הגדולות ביותר של האנשים מחזיקות בתוכן מלחמה אישית.
ושאלה אליך: את מקנאה בחדש חדש הזה שהיא תטעם, בביתוק בתוליה אלה? שמחה שהיא חזרה אליך, נשמע בהחלט שקשר כזה לא נוצר כל יום.... |
|
|
DOM Perignon(שולט)
|
לפני 20 שנים •
2 בספט׳ 2004
שפחה? כן. - בזויה? לא!
קראתי בהט.
כל כך הרבה יש להגיד, אבל את יודעת. אז אומר לך רק שקראתי את מה שכתבת כאן . DOM Perignon. |
|
|
| בהט(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
2 בספט׳ 2004
ובכן,
ראשית לכל היא קראה והתרגשה והבינה ואף נרשמת היום או מחר (או כפי שאני מכירה אותה בשבוע הבא) לכלוב (והיא תמצא את הכי טוב מבינכם, אני בטוחה)
בכוח המוח, ההתכתבות בהודעות הפרטיות הצחיקה אותי, הנה ראי כמה 
פריניון, לנו מזמן יש את הערוצים שלנו ולהחליף דעות (מנוגדות אלא מה, רק שפשוט תענוג לשוחח שיחה תרבותית איתך למרות הדעות השונות). תות, צודקת, אכן אנו ברות מזל, כך אני מרגישה בכל אופן. |
|
|
האביר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
5 בספט׳ 2004
חברה היא חברה היא חברה.
כנראה ששום כח בעולם, שום מהמורות בדרך, שום אי הבנה לא יוכלו לקחת את מה שלפעמים חלק מאיתנו זוכים בו----חברות אמת!
|
|
|
| צונאמי(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
6 בספט׳ 2004
בהטונת,
הכי הכי אני אוהבת אותך כשאת הופכת מטאף קוקי לחמאה ביום שמש חם.
תודה שוב. ואיזה מזל שיש לנו זו את זו. איך הניק שלי? תודה גם עליו 
|
|
|
הוא(שולט)
|
לפני 20 שנים •
6 בספט׳ 2004
וולקאם
צונאמי יכולה להוריד נעליים
|
|
|
| RIS |
לפני 20 שנים •
6 בספט׳ 2004
דיווח מתוך התרחשות
בשידור חי.
דינמיקה של מטמורפוזה. או אולי משהו אחר? |
|
|