אני, אני בוחרת בגלים.

אני, אני בוחרת בגלים.

לילימיי​(שולטת) • 16 במרץ 2015

פעם הייתי בחתונה,
בנמל תל אביב.
זהו הצד של המשפחה,
איתם, אני פחות בקשר.
הסמקתי קלות, לנוכח מבטיהם
אחרי שלא התראינו כמה שנים.

אחד מקרובי המשפחה הרחוקים,
מאוד התפלא, שאין לי פייסבוק.
ישבנו יחדיו ליד השולחן, והוא
בלי לשים לב בכלל, לקח את הטלפון בידו
והתחיל להראות לי, את העולם הוירטואלי שלו.
גיחחתי קלות.
זה רחוק ממני שנות אור.

אני מחוברת למציאות אמיתית.
כשאני רוצה לספק את יצר המציצנות שלי,
אני עושה זאת בלייב.
בלהביט באנשים.
בלראות מולי, את התנהלותם.
בלהריח, את ריח תשוקתם.
לפעמים הם לבושים,
לפעמים הם עירומים, כביום היוולדם.
לראות אותם דרך מסך או מצלמה, נורא משעמם אותי.
אם לא אוכל, לשלוח יד ולגעת בצורה זו או אחרת
אז למה לי?
מה זה בדיוק תורם לי?

ריגושים ריגעיים.
אנשים מחפשים ריגושים ריגעיים.
חולפים.
אני לא חובבת ריגושים חולפים.
אני אוהבת ריגושים, מתמשכים.
כאלו הנבנים אט אט, מתוך הכרות
ולא מתוך אינטנסיביות של ריגוש וירטואלי...
כזה שנשרף בלהבה, עוד לפני
שקרם עור וגידים.


ואני, אני אוהבת עור וגידים.
שרירים המשתרגים, תחת מאמץ
של איפוק, וטירוף פנימי
וכמיהה למגע ציפורניי, המשוחות ארגמן
וכריות אצבעותיי הקרירות,
עד למגע כף ידי החמה.

"אתה רואה את התנועה הזאת,
של הדיפדוף שאתה עושה בלי משים?"
אני שואלת את קרוב משפחתי.
"את התנועה הזאת, אני לא אוהבת" אני פוסקת.
"יש אותנו פה, ישובים אל השולחן
והעולם שבחוץ, מתחלק לשניים כרגע.
יש את הגלים המתנפצים על המזח,
ויש את הדיפדוף אצבע הזה, בנייד".

אני, אני בוחרת בגלים.

מסכימה ומזדהה עם הכתוב ובעיקר עם השורות הבאות:

Madame T​(שולטת) • 17 במרץ 2015

ריגושים ריגעיים.
אנשים מחפשים ריגושים ריגעיים.
חולפים.
אני לא חובבת ריגושים חולפים.
אני אוהבת ריגושים, מתמשכים.
כאלו הנבנים אט אט, מתוך הכרות
ולא מתוך אינטנסיביות של ריגוש וירטואלי...
כזה שנשרף בלהבה, עוד לפני
שקרם עור וגידים....

Re: מסכימה ומזדהה עם הכתוב ובעיקר עם השורות הבאות:

לילימיי​(שולטת) • 18 במרץ 2015

תודה לך, MT
אני שמחה שיש עוד כמה שמרגישים כמוני }{

lloko​(מתחלף) • 14 בינו׳ 2020

הדרך הארוכה בסוף קצרה והקצרה היא הכי ארוכה