אליל נולד - סיפור בדיוני לחלוטין

אליל נולד - סיפור בדיוני לחלוטין

מאזו​(מתחלף) • 29 ביולי 2004

אליל נולד / סיפור מאת מאזו

(כל קשר ודמיון בין הדמויות והעלילה בסיפור זה לבין המציאות הוא מיקרי בהחלט.)

תמיד חשתי את הזין שלי מתקשה כפלדה למראה חיוך הבדולח צחור השיניים, מוקף השפתיים הארגמניות שבצידן שתי גומות החן המתוקות כל כך.
או. דוראל, דוראל, בלתי אפשרי להוריד ממך את העיניים. לא משנה כמה מביטים בך, הרעב וכאב הביצים רק גדלים והולכים.

"לו רק", חשבתי, "לו רק יכולתי להרגיש, מה זה להיות מזויין על ידי בחור המתוק והסקסי ביותר בארץ, אולי בעולם כולו. להתכופף ולהרגיש את הזין שלו חודר אלי. להיות שייך אליו, עבד לכל גחמותיו. ללקק את הנעלים שלו, להתיר אותן עם השיניים, לקרוע מעליו את הג'ינס הדבילי הזה, ואת חולצת הפסים המזעזעת, וסוף סוף להרגיש את העור הקטיפתי, החלק והמתוק מכל שמתחתם".

מהרגע הראשון שראיתי אותו בטלביזיה במבחנים ל"כוכב נולד", כמו מאות אלפי בנות ובנים ברחבי הארץ, התאהבתי בו עד כאב. ומאז, כוסס ציפורניים, התפללתי ושלחתי עשרות SMS רק להיות בטוח, שלא יעזוב אותי, שיעלה לשלב הבא בתחרות הדפוקה והרדודה הזו. גלשתי כמו כולם לאתרי המעריצים שלו, הקלטתי כל שיר שביצע, ואספתי כל תמונה ואזכור שלו ועליו.

"מה זו האובססיה המטורפת הזו", הציקו לי חברים שלי. "כל החיים שלך מסתובבים עכשיו רק סביב הדוראל הזה, הבוב הסינטטי הזה. תפסיק עם זה", הם חזרו והזהירו אותי, "אתה נסחף עמוק, עמוק מידי. הערצת האלילים הזו מתאימה לבנות טיפש עשרה, לא לך. תזהר, אתה עוד תפגע."

אבל אני כל הזמן רק דמיינתי אותו. את הגוף המדהים שלו, ערום, כשאני נוגע בו, מלטף, מנשק ומלקק.

מהיום הראשון הריצו עליו באינטרנט שמועות מרושעות. כל היום וכל הליל, באטרף ובצ'קמיאאוט, שדוראל הוא פשוט Too cute to be straight ; ושבטוח שהוא הומו; ובכלל לא יכול להיות מצב שלא; ותראו שכמו שהרגשנו ותמיד ידענו על עברי לידר מהתחלה, כך גם יהיה כאן, בסוף הוא ייצא מהארון, ובגדול.

ואז כשבחצי הגמר הוא שהוא ביצע באופן כל כך יפה וחם את השיר שיכול להתפרש רק בכיוון אחד, הרגשתי שאני טובע בדמותו, ושאני חייב, פשוט מוכרח, להפוך את ההערצה המטפיזית שלי לדוראל למשהו יותר מוחשי, למשהו יותר עמוק.

אז ישבתי וכתבתי לו את המכתב הבא:

--
"לכבוד
דוראל
באמצעות הפקת "כוכב נולד"
ערוץ 2

דוראל יקר,

אני בטוח שמאות משוררים שולחים לך בזה הרגע את השיר שלהם, אותו הם כל כך רוצים ומייחלים שתבצע בגמר של כוכב נולד.

חשבתי שמאחר ש Stardust is golden כמו שאומרים, ומאחר שאני בטוח שאתה ולא אחר, הוא הוא הכוכב המוזהב של כולנו, כדאי שתשקול לבצע בגמר כוכב נולד את השיר "הכל זהב", בלחנו הנפלא של סשה ארגוב ז"ל.

אני יודע שבהתחלה זה יישמע לך כשיר ישן ולא שייך, אבל תחשוב כמה אופטימיות וכמה יופי יש בשורות הבאות:


אתה יוצא לעולם הרחב,
אתה מביט והכל בו זהב,
אתה יושב מול הים,
ונשזף ומתחמם בקרני הזהב,
ומלטף תלתלים של זהב – כן כן, הכל זהב.

לא כל אדם אשר יוצא לרחוב, רואה את מה שלפניו.
על פי הרוב אדם יוצא לרחוב והוא טרוד בעינייניו.
מתחשק לגשת אליו קרוב, ולומר לו בקול רחב:

איזה ליל, איזה ים,
איזה צל, כמה חם,
תסתכל, בן-אדם -
כן, הכל זהב, הכל זהב.

מה דעתך ?

שלך בהערצה,
ליאור
---


הייתי בטוח ללא שום ספק, שמכתב זה, כמו מאות אלפי אחרים, ייזרק כלאחר כבוד לפח האשפה של האליל.

והנה, מספר ימים לאחר מכן, לא האמנתי כשראיתי מעטפה בתיבה, ופתחתי, וקראתי את שכתוב במכתב, מוכה תדהמה:

--
"ליאור שלום,

תודה על רעיון הזהב.

ממש אהבתי את הבחירה שהצעת,
והחלטתי ללכת על זה.

אז, אני מבקש להזמין אותך לגמר של "כוכב נולד",
שם אבצע את השיר שבחרת עבורי, את "הכל זהב".

אבל בבקשה,
אני ממש מבקש, שהכל יישאר בינתיים בינינו
בסוד, סוד רק של שנינו.

שלך
מעומק הלב,
דוראל
--

ובמעטפה היה גם כרטיס אחד בודד, לגמר של כוכב נולד.

והגיע ליל הגמר, וישבתי, ודוראל האלוהי עלה לבמה, וביצע את השיר "הכל זהב" של סשה ארגוב ז"ל, כפי שהשיר הזה לא בוצע מעולם בעבר (למרות שהשיר בוצע כבר מאות פעמים בעבר).

והפעם, דוראל לא היה לבוש יותר במכנסי הג'ינס המטופשים מהשלבים המוקדמים של התחרות, אלא לבש מכנסי עור שחורים, וחולצה מזהב, ותליון של מגן דוד ענק מזהב ניצנצץ על צווארו הצחור המדהים, ושיני הפנינה שלו, מוקפים בשפתי הארגמן ושיערו השחור ועיניו היוקדות, היפנטו מאות אלפים בכל רחבי הארץ.

ובתום הביצוע היפה עד כאב, נשלחו מכל רחבי הארץ מאות אלפי אס.אם.אסים, ואפילו השופטים המשופשפים הזילו דמעה, ואחת מהן, הזמרת הוותיקה, אמרה בהתרגשות אמיתית לבמאי הרגיש, "אני חסרת מילים, אני מוכה בתדהמה מביצוע כל כך מלא חיים, מושלם ובוגר, יש לו קסם אישי ויכולת שירה אדירה, אפילו בלהקת הנחל לא שרנו ככה." והבמאי רק חייך, וכמותו השופט השלישי, וכמותם, יחד עם מאות אלפי ה-SMSים, קבעו פה אחד: דוראל הוא הזוכה בגמר.

ואני נשארתי המום בשורה הראשונה, וישבתי שם כשעתיים. עד שהאורות היקרות החלו כבים, וקהל ההמונים של צוותי הטלביזיה והעיתונות הכתובה החלו לעזוב את האצטדיון.

ולפתע נגשו אלי שני מאבטחים חסונים, ואמרו "תתלווה אלינו בבקשה. דוראל רוצה לראות אותך הלילה."

ונסענו בדממה במרצדס הגדולה למלון דיוויד אינטרקונטיננטל. ועליתי איתם במעלית לקומה העליונה, וכשיצאנו מהמעלית, ביקשו שני המאבטחים השריריים, שאחכה שניה, כי "דוראל ביקש לוודא שהוא לבד, לפני שמכניסים אותך." והם חזרו אלי אחרי כמה שניות ארוכות כנצח. "דוראל ביקש שתכנס אליו לסוויטה".

רועד מהתרגשות נקשתי על הדלת. "תיכנס", צילצל קול הפעמונים שלו. נכנסתי, והוא ישב שם על הספה המפוארת, עדיין לבוש במכנסי העור, אך ללא חולצה, כשחזו המתוק והענוג עם פיטמותיו העגולות הבשרניות והזקופות, עולה ויורד עם כל נשימה ונשיפה.

דוראל הרים את ראשו, כשאז ראיתי את עיניו השחורות מביטות בי במבט חודר.
"אז זה אתה. האמת ככה בדיוק דמיינתי שתראה. רציתי להודות לך.
ואם אתה מתמסר, כמו שאני חושב, נראה לי שנסתדר ביחד מעולה."

ואז הוא השיל מעליו גם את מכנסי העור. ולא היה דבר מתחתם, חוץ מהזין שלו, מתוק וחטוב כמוהו, בדיוק בגודל הנכון, וכאילו מחייך גם הוא, זקוף וזקור. הישבן שלו, היה גם הוא ככל כולו מושלם, ללא פגם, בהיר, ושרירי, וחלק לחלוטין, וללא אף שערה או נקודת חן. כל כך רציתי לאכול אותו, מהטוסיק, עבור לבטן ועד ללב הפועם.

הוא נראה משועשע באופן זדוני מהתדהמה שלי. יפה כל כך, כמעט זוהר, שטן מלאך.

"אתה יודע מה יקרה עכשיו?", שאל בחיוך זדוני, כשהוא זוקף את האגן שלו.
היתה דממה.
"וזה משנה לך בכלל מה יקרה ?", הוא שאל שוב.
"בוודאי שלא", מילמלתי,
"כל מה שתרצה דוראל, כל מה שתרצה, זה מה שיקרה עכשיו. לרגע הזה חיכיתי כל חיי."

"יופי", אמר בהחלטיות, "כשקראתי את המכתב שלך, מיד ידעתי שזו הבחירה הנכונה, כל הבולשיט האופטימי הזה שעשע אותי, הרי שום דבר בחיים שלנו לא באמת זהב, הלא כן ? ".
"למה אתה חושב כך", עניתי, "ממש לא. מה פתאום, עכשיו כשזכיתי בגמר, צפוי לך מסלול של זהב לכסף, כבוד, פרסום ומה לא ?".
"הכל שטויות", ענה, "הכל בולשיט, לא זהב.",
"ואתה תעשה מעכשיו כל מה שאגיד לך, נכון ?", שאל
"בוודאי", עניתי, "בוודאי".

ולא היה כל משחק מקדים, שום נשיקה, שום חיבוק, הוא בכלל לא נגע בי.
"תזיין אותי, עכשיו" הוא אמר בקולו המכשף.

ואז הוא הצמיד אותי אליו, ואז הוא דחף אותי פנימה, חזק, בחדירה מהירה, אכזרית. תזיין אותי, כמה שיותר חזק.

והזין שלי עמד באקסטזה, בטרוף, כמו שלא עמד לי אף פעם בעבר, הזין כאב לי, כשהוא אילץ אותי לחדור אליו בכזה כוח ובכזו ברוטאליות, אבל הוא לא נתן לי להפסיק, וכך זיינתי אותו בכל הכח והעוצמה, שאי פעם היו בי, כמוכה שטן, אוחז בו בחוזקה, באליל שלי, והוא מצמיד אותי אליו, אל הגוף האלוהי שלו, עליו חלמתי ופנטזתי כל כך.

וכך חדרתי אליו, וחדרתי, בכל הכוח והנשמה, לתוך הנקיק הצר וחם, מצטער רק על כך, שאין לי זין ארוך יותר, ארוך דיו כדי לחדור לליבו.

"תפסיק" הוא פקד, "ותצא מייד". צייתתי בהלם.
"מה גודל הזין שלך", שאל והביט בי שוב.
"17 ס"מ".
"זה לא יספיק, אני רוצה שתעשה לי פיסט, שתמלא אותי", הוא אמר.

אז כמו שביקש, הכנסתי אצבע אחת, שתיים, ואז שלוש וארבע לישבן האלוהי. לפתע הרגשתי את האגרוף שלי פוער את שריריו, כאילו כל הגוף שלו נפער להשביע את התיאבון היוקד, את הרעב של שנינו.
"עוד, יותר עמוק", הוא ציווה.
כל היד שלי כבר היתה בפנים עכשיו.

"זה לא מספיק, אני צריך יותר. אני...צריך....יותר...עמוק".
הרגשתי את כל השרירים והפרקים שלי כואבים, אבל המשכתי להחדיר אליו את היד, כל הדרך עמוק פנימה עד המרפק.
הוא רעד וגנח, "עוד, עוד, יותר עמוק, עמוק יותר".

לעזאזל, חשבתי, אני מכאיב לאדם שאני הכי אוהב, אני עלול לגרום לאליל שלי נזק, ואני חייב להוציא את היד. אני מעריץ אותך מתוק, לא רוצה להכאיב לך, חשבתי.
"תכאיב לי" הוא מלמל, כקורא מחשבות, "להכאיב ולאהוב זה אותו הדבר".

וכך, מוכת טרוף, מהר יותר וחזק יותר, היד שלי חדרה לאליל שלי, באופן בלתי נשלט, בחוסר אונים.
"עוד, יותר עמוק, עוד", הוא צרח, "תקרע אותי".

הרגשתי כאילו היד שלי נעלמת בתוכו. את השרירים שלו מתהדקים עליה כצבת פלדה. ניסית למשוך אותה החוצה, לשווא. לא הצלחתי לשחרר אותה. לא האמנתי מה קורה כאן, כאילו איזה מנוע התחיל לשאוב אותי פנימה, בוואקום אדיר, את כל היד, מהמרפק ועד הכתף, כמו שמכניסים קרש עץ למנסרה, הכל נשאב ונבלע פנימה.

"עוד, עוד", הוא יבב.
והיד שלי המשיכה להיעלם פנימה, עמוק לחום המתוק העוטף שבתוכו, ושוב ניסיתי למשוך אותה החוצה, אבל שריריו התהדקו וסגרו לי על היד כאזיקי ברזל. הרגשתי בגלי חום אדירים.
"בבקשה אל תצא ממני, בבקשה אל תצא", הוא התחנן.

הבטתי על הפנים היפות האלו, על החיוך השליו שכיסה אותם. ולפתע הכאב חלף עבר, ושקט רוגע הציף אותנו.

חשתי שאני אחד, אחד עם דוראל שלי.
הבשר שלי והעצמות שלי הם עכשיו חלק ממנו.

אני מכאן ולהבא אופיע איתו על הבמה, אוכל איתו, אזדיין איתו, אחיה ואמות איתו.

לנצח נהיה אחד, דוראל ואני, מוצפים בכוכבות של זהב.

abcd • 1 באוג׳ 2004

מאזו,



זה היה נהדר..

crazy_toast​(שולט){אליס} • 1 באוג׳ 2004

דוראל?

איזה שם מעפן..
איך אפשר לזיין דוראל?

מחרמן, מהמם, משגע !!!

טוש-טוש​(נשלטת) • 7 באוג׳ 2004

עודדדדדדדדד

דריאון​(מתחלף) • 8 בספט׳ 2004

פנטזיה של שולט
מאזו שובב יקר , האם צצות בך כוונות להחלפה ? צצצצצצ מי היה חושב
כן , כן , אתה יכול לטעון 'הרי זו שליטה מלמטה , הוא שולט בי' וכו' וכו' אבל ...