שנאוצר(נשלט)
|
לפני 4 שנים •
12 בפבר׳ 2020
מסכים איתך שהוא בדיוק התנהג ככה, וכך גם הרבה פעמים נשלטים מתנהגים, וזה מתוך הקונפליקט שהם נושאים. הסבל מסב להם אושר, אבל הוא עדיין סבל והם לא באמת רוצים בו, אבל גם כן רוצים בו באותו הזמן.
הוא לא רוצה שהיא תבגוד בו, כי הוא באמת אוהב אותה, והוא רוצה שהיא תוכיח לו שהיא חזקה יותר מהסטיה שלו ותרפא אותו. מצד שני הבגידה שלה מטריפה אותו וגורמת לו להימשך אליה אפילו יותר, בלי שיש לו כוח להתנהג לזה. זה פשוט דיי חרא ומדהים להיות נשלט באופן כללי. לגבי השיחה שלכם למעלה. איפה לווין נגע בפמדום? מעניין אותי לקרוא. |
|
|
| Bagel |
לפני 4 שנים •
12 בפבר׳ 2020
סווריןן כתב/ה: "המאזוכיסט חולם על אישה במעיל פרווה ועקבים מתעללת בו ובסוף מה שהוא מקבל זה גבר זר שמצליף בו ואז גונב לו את האישה."
בייגל, תקרא אותו קצת יותר בנדיבות: סוורין של מזוך כל הזמן רומז לה שהוא רוצה שיהיה לה מאהב (תוך הבעת פלצות שבשום אופן אל לה לעשות זאת...). באשר לחנוך לוין, גם אני חושב שהוא סופר טוב יותר. הבעיה אצלו היא המנעד הרגשי המוגבל והקודר. הוא לא באמת מאמין שאנשים אוהבים זה את זה (עם או בלי קשר לשליטה). למזוך יש קשת רגשית מלאה יותר. הוא פחות מוכשר מלוין, אבל הוא גם פחות חלול. אני מסכים להגמיש את הדיעה שלי. יכול להיות שהאפקט הראשוני של לקרוא את זה בגיל צעיר עדיין מהדהד את נוראותיו בתוך הנשמה שלי, זה ממש דיכא לי את הצורה. מאזוך הרי היה צריך להסביר לעצמו את הניגוד הזה בין הפנטזיה המינית שלו - להיות נבגד ונענש - לבין הקיום שלו כבן אצילים שואף להכרה והצלחה, בין השאר גם עם נשים. ובאווירה הדתית-שמרנית שבה הוא חי זה לא היה פשוט. אז הוא הוביל את הסיפור לתוך בור. אני אגב לא מסכים איתך שלווין הוא חלול או קודר, הוא פשוט נוגע כמעט תמיד היישר בלב המאפליה, בעצב החשוף, וזה יוצר מן אפקט חשוך שכזה אבל זאת לא תפיסת החיים שלו אלא התיאטרליות הבלתי נמנעת שלו. הוצאות להורג, עונשי סירוס והרבה בית-שימוש הם הדרכים שלו להתייחס לרגש, אולי האינסטינקט, המאזוכיסטי. זה קצת קריקטוריסטי אני מסכים, בעוד שמאזוך ניסה אולי באמת לתאר את החיים עצמם. וונוס בפרווה יותר קרוב לחיים מאשר רוב היצירות הרלוונטיות של לווין. |
|
|
סווריןן
|
לפני 4 שנים •
13 בפבר׳ 2020
בייגל: תודה. אני מסכים שלוין מדוייק מאוד כשהוא מצלם את הגוונים הכהים בקשת. אני פשוט חושב שהוא לא רואה את היתר. לכן מי שמהללים אותו צודקים ובדרך כלל גם טועים באותו זמן לדעתי.
thhlhgyst: אני מסכים איתך שסוורין הוא שולט מלמטה קלאסי, המקורי בעצם. אני מניח שגברים יתחברו לרומן הזה הרבה יותר מנשים, כי לא סוורין ולא מאזוך באמת מתעניינים בוונדה. שנואצר: חפש את 'איש עומד מאחורי אישה יושבת' |
|
|
|
שנאוצר(נשלט)
|
לפני 4 שנים •
13 בפבר׳ 2020
אני לא חושב שהוא לא מתעניין בוונדה. אני חושב שהצרכים המיניים שלו מניעים אותו, והוא שם את הצרכים שלו לפניה נכון. אבל הוא באמת רואה אותה כמושא המשיכה והאהבה שלו. הוא לא שונה מרב הגברים היום או ייתכן בני האדם בכלל.
|
|
|
thhIyghst
|
לפני 4 שנים •
13 בפבר׳ 2020
https://i.pinimg.com/564x/5e/16/06/5e1606d8507d89a26fc56ea22f473b38.jpg
הלוואי שידעתי איך לפרסם כאן תמונות |
|
|
| Bagel |
לפני 4 שנים •
13 בפבר׳ 2020
כל מי שיש לו פנטזיה מינית אותה הוא שואף לממש הוא בעצם שולט, לא משנה מאיזה גובה - למעלה או למטה. אפשר לעדן את זה כמובן. אצל מאזוך לדעתי הוא היה בן אצילים ואת משחקיו השונים הוא ביצע עם משרתות שעבדו תחתיו. הוא החתים אותן על חוזים שאפשרו להן לעולל לו אי אילו דברים, זאת היתה בעצם היה סוג של הטרדה מינית.
סוורין, אתה מחובר מאוד (אני משער) לדמות שמאזוך המציא, מה עוד ידוע לנו עליו? הוא אוהב את וואנדה אבל במו ידיו מביא לסיום הקשר, או שאולי זאת אשמתה כי היא לקחה את זה רחוק מדי? |
|
|
|
סווריןן
|
לפני 4 שנים •
14 בפבר׳ 2020
אתה שואל לדעתי כסוורין? מעניין. טוב, ארים את הכפפה: סוורין של מזוך מלכתחילה מנסה לדחוף את וונדה לעולם מדומיין בעל גבולות שהוא עצמו רוצה שהיא תחצה. בשלבים הראשונים של הרומן, זהו סיפור אהבה, בו הארוטי והרגשי מתמזגים באופן מכאיב. בהמשך, וונדה מתרחקת באמת מסוורין, וכבר לא ממש אוהבת אותו. הוא בעצם רצה בכך מלכתחילה - מישהי קרה שלא באמת רואה אותו (לכן הוא נמשך גם לפסלי נשים, דרך אגב). אבל הוא לא יכול לחיות כך באמת, אז הוא עוזב.
כן, הם יכלו להיות זוג אוהב שמשלבים משחקי תפקידים לתוך המין שלהם. סוורין פשוט רצה יותר מזה, משהו שמתקרב לדבר עצמו: אלילה קרה ומרוחקת שמתעללת בו להנאתה באמת. זה מדליק בדמיון, ואולי אפשר לחיות בעולם דמדומים כזה למספר שבועות. לא יותר. |
|
|
| Bagel |
לפני 4 שנים •
16 בפבר׳ 2020
הם יכלו להיות זוג אוהב אם סוורין היה מתפשר על משהו קצת פחות רעיל שאפשר לערבב עם הקפה של הבוקר, אבל משהו דחף אותו לקצה הצוק, עוד סנטימטר להתקרב, להגיע לאיזור שבו הקרקע נסדקת ומסוכנת. יותר משהוא רצה זוגיות ואהבה הוא חשק לממש פנטזיות מאזוכיסטיות.
נראה שיש איזשהו לקח הגיוני שאפשר להפיק מהסיפור הזה, איך לא להיות סוורין ולא להגיע למצב שכזה עם אהובה. איך זה שלקחת לעצמך דווקא את השם שלו אם כך? |
|
|
|
סווריןן
|
לפני 4 שנים •
16 בפבר׳ 2020
"איך זה שלקחת לעצמך דווקא את השם שלו אם כך?"
בייגל, אני לא יודע עד כמה אתה מכיר את הביוגרפיה שלי, שמתוארת בפרוטרוט בבלוג שלי. יש יותר מדי קרבה בין האהבה הלא שמחה שאני חוויתי, לבין זו שמתאר סוורין של מאזוך. אצלי מי שדחפה למקום בלתי אפשרי, הייתה דווקא אליענה (וונדה). |
|
|
| Bagel |
לפני 4 שנים •
18 בפבר׳ 2020
עלעלתי בבלוג שלך ובסיפורי האורווה, זה תמיד נשמע לי מאוד סקסי משום מה אבל אני מתאר לעצמי שזו יכולה להיות חוויה של אהבה לא שמחה. קשה לי להבין איך לא פשוט קמת והלכת, זאת אומרת אצל סוורין הוא מתוך עצמו מחפש את העינוי אבל אצלך, למה נתת לה לעולל לך כאלו דברים, כי אהבת אותה? נמשכת לעינוי? זה מאוד מעניין העניין הזה אבל אני גם מבין שזה אולי קצת אישי מדי.
|
|
|