| misty(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
12 בספט׳ 2004
געגוע לרוע
אתה בן זונה מרושע.
היית כזה בלילה ההוא הראשון. ובזמנים שהיו אחר כך, ממפגש למפגש, הפכת למרושע יותר ויותר. אדון חולה, קראת לעצמך בצ'ט של IOL, לפני מליון אותיות דיגיטאליות. ואותי זה שעשע, אבל גם עורר בי את הצורך לטפל, לפנק כאילו שאם אהיה שם, לשרת, תרגיש יותר טוב. היית חולה, ואני ייחסתי הבלחות של רכות שנבעה כנראה מחולשה פיזית קלה, למשהו אחר. חשבתי שיש שם גם מקום כזה אצלך, שיחבק אותי קרוב, שייתן לי בית. אני לא יודעת אם אמרתי לך אז, היית הראשון. עד כמה משונה שזה יראה לך. והיום אני יודעת שהיית ראשון רע. רק שאת הגעגוע אליך, אני עדיין מנסה למוסס, ללא הצלחה. עדיין מוצאת את עצמי נוסעת במיוחד אל הרחוב שלך, מוצאת תירוצים, ארוחת ערב אצל חברים ברחוב מקביל, קיצור דרך בין רחוב ראשי אחד למישנהו, בלי רמזורים, (מה יש לי לעשות שם בכלל אחרי חצות?) אולי ניגש לקחת את תרופות דווקא בסניף ששם? אז מה אם זה בעיר שאני כבר עזבתי? וחונה לצד המדרכה, מנסה להציץ אל המרפסת המוסתרת בענפיו של עץ ענק, נזכרת בליל קיץ רטוב שישבתי שם, מכורבלת לתוכי, מחכה, שתרצה, לגעת, לדעת, וכלום, התעייפת, שאלך כי פורש לישון. נזכרת ביובש שהיה משתלט על גרוני ופי בטיפוס במדרגות האין סופיות לקומה הרביעית, ובידיים הכבדות שפגשו אותי מיד עם פתיחת הדלת, מוחצות, מכות, משפילות. זוכרת שבקושי החלפנו מילים, זוכרת את החיפוש אחרי המבט הירוק בעיניים הרעות שלך, את התקווה שאפגוש שם ליטוף סמוי, זוכרת את השפלת המבט הנבוך המאוכזב. "שלא תחשבי שאני חבר שלך או משהו כזה" פלטת. ולא הבנתי ובאתי שוב מבקשת בליבי, בראשי, מקום לרגליך, ומקבלת כאב, והשפלה, החפצה וריחוק. קוראת במקומות אחרים על שיחה, ותקשורת ושייכות, ומוצאת את עצמי, שתוקה, מקופלת את עצמי, ממתינה לאות שלא מגיע. מחייגת את המספר שהיה לי, ושומעת בפעם המי יודע כמה שהקו מנותק, תוהה אם עזבת את הדירה ההיא, מרגישה אבודה כי כאילו איבדתי אותך, ובעצם לא מצאתי אותך אף פעם. היו אחרים שחרצו בי את סימניהם, בכאב, בחום, בחיבוק, בעוצמה, אבל את תחושת האובדן, השארת רק אתה איתי, ואין לה תרופה. אתה טורד את מנוחתי, וכנראה שכך זה יהיה תמיד. עדיין חולמת על אותו חיבוק שלא היה אפילו פעם אחת. |
|
|
|
nerissa(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
12 בספט׳ 2004
כאבי פאנטום של פנטזיה לא ממומשת.
הם לא מניחים.. לומדים לאפסן אותם אי שם מאחור ולהמשיך הלאה.. שתהייה לך שנה ברוכה, מלאה אהבה וחיבוקי אמת |
|
|
קליבר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
12 בספט׳ 2004
הלאה תמיד ללכת הלאה
הלאה תמיד ללכת הלאה ולא להעצר ..יש כזה שיר .
ההרגשה כל כך מוכרת , של מקום לא טוב אבל , מושך . שנה טובה ואושר ... |
|
|
| JUST DOM(שולט) |
לפני 20 שנים •
12 בספט׳ 2004
יש גם כאלה
מוכר לי
כזה אני מצטער,אבל לא מתבייש |
|
|
תאיר(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
12 בספט׳ 2004
השאלה אם באמת את מתגעגעת לרוע, או אולי לתקווה שהיתה בך לקבל דווקא ממנו את האהבה שאת צריכה (שיכולה לבוא עם מכות והשפלות).
לפעמים אנשים שמים לעצמם אתגרים בלתי אפשריים - להשיג נאמנות מהפרפר הרי מפרפר, להשיג אישור מזה שהכי ביקורתי. |
|
|
זאלופון(שולט)
|
לפני 20 שנים •
12 בספט׳ 2004
הרבה פעמים הדום הראשון, זה שהכניס אותך לעולם הזה ואיתו חווית את החוויות הראשוניות (שתמיד יש להן קסם מיוחד), נחרט עמוק.
הרבה פעמים גם דווקא מי שלא הצלחנו לקבל ממנו את מה שרצינו, מי שלא הושג ולכן גם מעולם לא מוצה, נשאר בפנים. לזמן יש תואר ברפואה. ושנה טובה! |
|
|
בל{SK}
|
לפני 20 שנים •
13 בספט׳ 2004
הגבול בין טוב לרע, לעולם לא ברור
גם אני רוצה שכל האנשים שפגעו בי,
אלו שהיו לי משמעותיים יראו ויבינו ויאהבו ויהיו אנושיים. אנשים כמו שתארת, רעים הם אכן, הם אנשים שחסומים לחיים האמתיים, הם לא אנושיים ולא טוב לנו להתקרב. וזה כ"כ קרוב למה שמרגיש בבדסמ וזה כל כך רחוק, שחובה להתרחק. למרות שיש תחושה שהם מתחברים לדברים הכי אמיתייים שיש לנו בפנים, הם לא יותר אמיתיים מאנשים שעושים לנו טוב, להיפך, הם פשוט רוע, כהגדרתך הפשוטה והכנה זה חזק, משחית וחסר תכלית. ומלבד כל זה , נריסה צודקת : "כאבי פאנטום של פנטזיה לא ממומשת. הם לא מניחים.. לומדים לאפסן אותם אי שם מאחור ולהמשיך הלאה.. " |
|
|
| בהט(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
13 בספט׳ 2004
רק לספר שנגעת בי.
קרן אור קטנה צצה שם במשפט:" והיום אני יודעת שהיית ראשון רע", ז"א שעברת מאז משהו שהיה לך טוב וזה עשה לי כאן מעט לחייך.
שנה טובה, מיסטי. |
|
|
| misty(נשלטת) |
לפני 20 שנים •
13 בספט׳ 2004
תודה
על החיזוקים, המילים המלטפות, והחיבוקים, והאיחולים.
כאבי פאנטום - אכן. ותאיר, הלוואי ולא צדקת. שנה טובה ומתוקה לכולם. |
|
|