סיפור קאקולד ראשון שכתבתי

סיפור קאקולד ראשון שכתבתי

האיש שלה​(מתחלף) • 6 ביוני 2020

היי חברים. כתבתי התחלה של סיפור קאקולד ורציתי לשתף. מקווה שיהיו מי שיאהב ותאהב ))



"שני? את בדירה?" יואב שאל אל תוך המסדרון החשוך. הוא חשב שהוא שמע את קולה מחדר השינה, אבל לא שמע אותה עונה לו. הוא הסיר מעליו את התיק ואחריו את הנשק, פרק ופירק אותו, והניח את המכלול בארון במטבח, שהיה חשוך גם הוא. הוא נעל את הארון ושאל שוב: "שני?". הפעם הוא שמע תגובה עמומה: "יואב?" הקול שלה מילא את חזו בתחושה חמימה. הוא הניח את גוף הנשק בארון בסלון ונעל גם אותו. יואב צעד לעבר חדר השינה, והמשיך לשמוע את קולה של שני, עמום מבעד לדלת הסגורה. "שני? את מדברת איתי?" הוא שאל לפני שהגיע לסף הדלת.

"אני בטלפון יואב" שני צעקה אליו. "אני כבר מסיימת".
-"אני נכנס" יואב אמר ופתח את הדלת. הוא אהב להכנס לחדר השינה ולהרגיש שהוא מקום חי. אמנם הוא לא היה בבית כבר אחד-עשר יום, אבל חדר השינה המשיך בלעדיו; בכל פעם הוא שהיה חוזר היה מגלה ששני שינתה משהו, העבירה את המראה למקום אחר או הוסיפה ציור חדש. והוא אהב לראות את המצעים מבולגנים, ראיה לשימוש היומיומי שעושה בהם שני. זה הזכיר ליואב שהצד הלא-צבאי, של החיים שלו, הצד החי יותר, זה ששני היא מרכזו - ממשיך להתקיים גם כשהוא בסיורים על גבול לבנון.

שני חייכה וצחקה כשהבהירה למי שבצד השני של הטלפון שהיא צריכה לסיים, כי יואב הגיע. בזמן שפשט את מדיו הוא הספיק לבחון את שני הציורים החדשים שנוספו לחדר. אחד מהם הוא זיהה בקלות כציור של שני לפי הסגנון המופשט והצבעוני. את השני לא זיהה; זה לא היה ציור ריאליסטי, אבל בניגוד לאמנות של שני, בתמונה הזו הייתה דמות אנושית ברורה, עומדת עם הגב אליו על רקע כחול-בהיר. שני מרחה חיוך גדול על פניה; יואב ניסה לנחש אם היא חייכה לקראתו, או עוד כי שיחת הטלפון ריגשה אותה. היא ישבה על המיטה והביטה ביואב, שעמד עכשיו בתחתונים, המדים מקופלים בארון. "אהוב שלי!" היא קראה לעברו, וסימנה לו בידה לבוא אל המיטה.
-"להשאר ככה?"
-"ברור"

הוא הספיק להביט בה לעוד רגע לפני שקפץ למיטה. שני הייתה בחורה די נמוכה, 1.60 לכל היותר, עם עור שזוף ושיער חום. היא הייתה יפה מאוד, ובדרך כלל חייכה; והיא תמיד הייתה נראית ליואב כאילו גם כשהיא עצובה או עייפה, החיוך שלה מבצבץ קצת מתחת לפני השטח. באותו בוקר היא לבשה גופייה לבנה ומכנסיים קצרים. את המקום לדמיון שהשאירו בגדיה מילא יואב בזכרונות שלו את השדיים היפים שלה, לא גדולים אבל גם לא קטנים מדי, את הירכיים והישבן הקטן שהטריף את יואב. היא הניחה על המיטה כפות רגליים חלקות וכהות, משוחות בלק כחול שהספיק להתקלף קצת. יואב תמיד התענג על הרגע הזה; אחרי שלא התראו שבועיים הוא מתמקד לרגע בשני ומעכל את כמה שהיא יפה ומושכת בעיניו.

הם היו זוג כבר שלוש שנים. הם גדלו בקיבוצים סמוכים בצפון, והכירו מילדות. כשיואב היה בשנת שירות ושני עמדה לסיים תיכון, הבשילה המשיכה ביניהם. הוא תמיד היה בחור מופנם, ואחד שרגיל לעשות מה שאומרים לו. היא הייתה הרוח הצבעונית והחיה בקשר שלהם. מאז ששני השתחררה מצה"ל הם גרו יחד בתל אביב בדירה משלהם. שני גרה בה ביום-יום, ולמדה אמנות באוניברסיטה; יואב נשאר בצבא, והיה מגיע לדירה בסופי שבוע. כשאמרו ליואב לצאת לקורס קצינים, הוא עשה מה שאמרו לו; מאז שסיים את הקורס הוא עסוק בלתת פקודות לאחרים, עמדה שגם אחרי שנה בתפקיד נשארה עבורו לא נוחה. יואב תמיד אהב לעשות מה ששני אומרת לו, אבל מאז שהוא נעשה קצין, זה הפך לתענוג מיוחד.

הם אחזו זה בזו בחוזקה. בטקס פרטי של יואב מול עצמו, הוא התמקד והתענג לרגע בשני בכל אחד מחושיו: הריח שלה, מגע עורה, קולה, טעם שפתיה. תמיד כך הרגיש שהוא מזכיר לעצמו את העולם החי שהוא משאיר מאחור בשבועות הצהליים הארוכים. היא נישקה את חזו ושחררה את החיבוק, המשיכה לשכב על המיטה ולהשען על זרועו.
-"התגעגעתי אלייך"
-"אני יודעת" היא צחקה. הם דיברו קצת על ענייני יום-יום, עד שהשיחה נעצרה לרגע. שני חייכה חיוך קטן ושתקה.
-"את יודעת מה אני רוצה לשאול" יואב אמר.
-אבל אני רוצה שאתה תשאל את זה"
-"כשדיברת בטלפון קודם… דיברת איתו?"
שני הרחיבה את החיוך. "עם נועם. כן"
הלב של יואב דהר. "קבעת איתו?"
-"היום בערב. כאן בבית"

יואב רעד משילוב של לחץ והתרגשות. עברה כמעט שנה מאז שהם החלו, צעד אחר צעד, להגשים את הפנטזיות שלהם. בחודשים האחרונים היה ביניהם הסכם; שני יכולה לדבר ולפלרטט עם מי שהיא רוצה, כמה שהיא רוצה, בתנאי שתספר ליואב על התפתחויות. אבל להפגש עם גברים, לעשות דברים בפועל - את זה הם שמרו לסופי שבוע, כשיואב היה בבית. זה היה "חוק שנכתב בדם": לילה אחד, בזמן שיואב היה אמור לצאת לסריקת אמל"ח בחברון, שני קבעה עם גבר אחר. גם שזו לא הייתה הפעם הראשונה, יואב נלחץ והתרגש ולא הצליח להתרכז ביציאה לפעילות. המ"פ של יואב זיהה שמשהו לא בסדר ונתן את הפעילות לקצין אחר.

אבל מה ששני סיפרה לו עכשיו. להפגש כאן, בבית, לשכב עם גבר אחר בדירה שלהם - - זה שלב חדש, משהו אחר. יואב הזכיר לעצמו שהוא רצה את זה, הוא הסכים לזה כששני ביקשה את רשותו. אבל עכשיו, לשכב לידה במיטה שלהם ולדמיין את אותה המיטה, עם שני עליה שני ועם נועם במקומו - זה הרגיש אחרת. זה היה מאוד מרגש, וגם מאוד מפחיד.

שני זיהתה את התגובה שלו, אחזה בידו ונישקה אותה. "גם אני מתרגשת. תעזור לי להכין את הדירה?" היא שאלה את יואב. "בטח. איזה כיף" הוא אמר בקול רועד. "מה את רוצה לעשות?"
-"אתה יודע, לסדר ולנקות קצת, זה הכל. שהדירה תהיה לו נעימה. אולי אפילו נכין איזו ארוחה? או שנזמין משהו?"
יואב המשיך לחשוב על כמה שהפעם הזו שונה עבור שני. לא רק שהיא הזמינה את נועם הביתה, היא גם רוצה להשקיע בשבילו, שיהיה לו נעים. המחשבה הזו עשתה את יואב לחוץ יותר מכל הפעמים הקודמות, וגם שלחה גלים של התרגשות וחרמנות דרך גופו. "אני חרמן בטירוף" הוא אמר לשני ונישק את שני נשיקה ארוכה.

"גם אני" היא ענתה, נענית לנשיקתו. הוא שכב מעליה והם התמזמזו על המיטה. היא הניחה יד אחת על כתפו של יואב ואת השנייה על ישבנו, אוחזת בו בחוזקה. יואב טייל עם ידיו לאורך גופה, מרגיש את גבה מתחת לגופייה, את הזרועות החלקות שלה. הוא שלח את ידו לישבנה וליטף אותו, והיא ענתה באנחה. הוא אחז בישבן וצבט אותו קצת, מתענג על אנחותיה של שני ופניה שהביעו תשוקה, ואז שלח יד מתחת לשדיה. "אפשר?" הוא שאל בשקט. היא הנהנה במהירות והוא ליטף את החזה שלה, מלטף שד אחד, מרפרף על הפטמה וצובט אותה קלות, לפעמים תופס את השד עם קצת כוח. כשהוא נשך קלות את השד האחר, שני החלה לחכך את אגנה על ירכו. הוא הרגיש את החום והרטיבות מתפשטים דרך המכנסיים והתחתונים. ליואב היה חם, הזין שלו היה קשה ושני הרגישה אותו מתקרב לבין רגליה. היא המשיכה להתחכך כנגדו מבעד לתחתונים ולהאנח, ויואב שהרגיש אותה בוערת הניח את ידו על פנים ירכה, קרוב לפות. "אפשר?" הוא לחש לה.

לכמה רגעים שני לא ענתה, והמשיכה להתחכך על ירכו עד שעצרה. היא חייכה ואמרה: "לא. היום אני שומרת בשבילו" שני אחזה בידו של יואב, מזיזה אותה מבין רגליה ולוקחת אותה אל פיה. היא נשקה לה, התגלגלה הצידה והתיישבה על המיטה. "אני רוצה מסאז'" היא אמרה והניחה את כף רגלה בחיקו של יואב, שמצדו עוד היה מחורמן לחלוטין וניסה להתעשת. הוא נישק את כף רגלה והתחיל לעסות אותה. "אל תעשה את עצמך נעלב, אני יודעת שזה מחרמן אותך יותר מסקס" היא צחקה. גם יואב חייך, עד שמחשבה עברה במוחו. "שני, אם נועם בא לכאן… זה אומר ש-"

-"הוא הסכים שתהיה בבית, אבל הוא עדיין לא רוצה שתסתכל עלינו. אבל אל תדאג, אני בטוחה שתהיה לך חוויה". יואב כבר ראה את שני עם גברים אחרים בעבר, אבל מאז שנועם הפך לקבוע, התענוג נמנע ממנו. שני עצמה את עיניה ונהנתה מהמסאז', ויואב הרהר קצת במאהב של זוגתו. עד עכשיו שני תמיד נפגשה איתו במקומות נייטרלים, כשיואב חיכה בבית. יואב פגש אותו פעם אחת: כששני גררה אותו למסיבה בבית של אחד הסנובים התל-אביביים שלה מהלימודים. הוא נזכר איך שני הפגישה ביניהם; יואב מיד שם לב שנועם נמוך ממנו, ושרירי פחות, אבל בשום אופן לא היה אפשר לומר שהוא לא חתיך בזכות עצמו. הוא היה שזוף לעומת יואב הלבנבן, היה לו שיער שחור קצר וזקן קצוץ. הוא היה בטוח בעצמו ומוחצן, וחייך חיוך רחב כשהם לחצו ידיים. יואב הרגיש מתח באוויר, ושני גיחכה קצת למראה מבוכתו של החבר שלה. אולי כדי לעשות לו דווקא היא הלכה והשאירה אותם לבדם. השיחה ביניהן הייתה שיחת חולין בסיסית, אולי כי יואב היה לחוץ כל כך. הוא ניסה לנחש אם נועם מתנשא עליו בעדינות או שהוא רק מדמיין. החידה נפתרה כשנועם קם ללכת, והפטיר בקריצה "מסור לשני ד"ש, לא נפגשנו שנינו כבר שבועיים וזה בטח חסר לה". בדרך חזרה יואב סיפר לזוגתו על ההערה של נועם, והיא צחקה ואמרה שהוא צודק.

יואב נסחף במחשבותיו והמסאז' נעשה רובוטי וחלש. שני הניעה את כפות רגליה בידיו ובעטה בו קלות כדי לגעור בו. "סליחה, חלמתי בהקיץ. יהיה ממש כיף הערב" הוא אמר, מנסה לעזור לעצמו להתגבר על הפחד, ולא מצליח להפסיק לדמיין את נועם במקומו על המיטה. "אם תמשיך לעשות מסאז' כזה גרוע, אני מבטיחה לך שרק לי ולנועם יהיה כיף"