בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בדרך למילווקי - סיפור דרך ומערות

Fingertip
לפני 4 שנים • 13 ביולי 2020

בדרך למילווקי - סיפור דרך ומערות

Fingertip • 13 ביולי 2020
בדרך למילווקי

מערות, מה בעצם יש במערות שמייצר אצל אנשים כל כך הרבה יצרים ותחושות? מה לא נכתב על מערות, סיפורים, אגדות, שירים, משלים, מטאפורות. משהו בנושא הזה של מערות גורם לאנשים לקחת תמיד צד בהתייחסות אליהן. יש שני סוגים של אנשים. הסוג הראשון הם אלו שנמשכים למערות. הכניסה לתוך בטן האדמה, הניתוק המוחלט, החושך המוחלט, החללים והמסדרונות שצריך לזחול לתוכם, האפשרות שרגל אדם לא דרכה שם לפניך גורמים להם להתעורר, להתפעם, לנשום. ויש את הסוג השני שעצם המחשבה על מערה גורמת להם להתכווץ, להזיע, אותם חללים שנסגרים עליך ועלולים ללכוד אותך בפנים, האפשרות שתלך לאיבוד בתוך מערה, שאף אחד לא ימצא אותך יותר, פחד משתק שגורם לרתיעה מכל מה שקשור למערות.

אבל... יש סוג נוסף של אנשים שלא הרבה מכירים. הסוג שאוהב להזדיין במערות ובסוג הזה הסיפור שלנו עוסק. הנשלטת שלי מכורה לזיונים במערות. ברגע שהיא רואה מערה הכל אצלה מתעורר, נדלק. מה זה נדלק? כמו חג מולד בנצרת, כמו זיקוקים ביום העצמאות, כמו כיכר TIMES לפני עידן הקורונה. השדיים הענקיים שלה מזדקרים, הפטמות מתנפחות ומקבלות גוון וורוד מקסים, הכוס הנפלא שלה נפער, השפתיים של הכוס נפתחות, הדגדגן מתמלא דם מתנפח ומקבל גוון אדום והיא מתחילה לנזול ולנטוף מיצי תאווה ללא הרף, משאירה על התחתונים והמכנסיים שלה כתמים של תשוקה ותאווה. הכל אצלה הופך רטוב וחם, רגיש למגע ומוכן - לקראתי.

אז תארו לכם את התגובה שלה כשהודעתי שנוסעים לחריטון.

קצת הסבר. מערת חריטון היא המערה השנייה בגודלה בארץ,. אורכה כ – 4.5 ק"מ והיא כוללת ארבעה מפלסים עיקריים ו ־ 55 חדרים, שחלקם נקראים גם אולמות. המרחק מפתח המערה ועד לנקודה הרחוקה ביותר ממנה הוא כ ־ 400 מטרים. פנים המערה כולל תהומות, מצוקים, אולמות גדולים ומחילות טבעיות – חלקן בגודל שבקושי מאפשר לאדם אחד לזחול בתוכן לצורך מעבר מאולם לאולם.

המערה ממוקמת בישוב תקוע במדבר יהודה– כן אי שם בשטחים ליד ירושלים. אין בעיה להגיע ליישוב תקוע אבל לפני הכניסה למערה צריך לדווח למוקד היישוב גם בהיבט הביטחוני של אזור מרוחק בשטחים וגם בהיבט הבטיחותי של כניסה למערה למקרה שהולכים בתוכה לאיבוד. בחופשים יש אבטחה של הצבא ליד המערה. ככלל המערה מאוד מטוילת ומסומנת. ישנם מחזירי אור במערה כשלבן מציין כניסה לעומק המערה וצהוב מציין יציאה מהמערה. כמו כן בכל אולם יש ציון על הקיר של מספר האולם.

בקיצור הודעתי לה שתתארגן – אנחנו נוסעים לחריטון וקבעתי תאריך. מיד הרגשתי אותה נדלקת. קיבלתי הודעת אישור מרובת סמיילים והתחלתי לארגן את הטיול. למה כל כך מסובך לארגן טיול? לכלבה שלי יש בעלים חוקיים אחרים מלבדי וכך גם לי יש בת זוג חוקית אחרת. ולכן היינו צריכים להכין סיפורי כיסוי מספיק זמן מראש, לארגן ציוד ולהיערך לכך שאנחנו ללא תקשורת ביום הזה.

החלטתי שאנחנו ניקח את המסלול הירוק במפה. זה מסלול קל יחסית, עשיתי אותו כבר ואני מכיר אותו.

התוכנית הייתה להיפגש יחד בנקודה מסוימת, להשאיר את הרכב שלה במקום ולנסוע ברכב שלי על כביש 90 דרומה עם עלייה לכיוון ירושלים בצומת בית הערבה עד תקוע.

מדוע זאת הדרך? המדבר – כל כך מדליק ומעורר מינית, כן הכלבה הזאת גם חובבת מדבריות, הדרך מבודדת – הסיכוי שיעקוף אותנו מישהו שמכיר אותנו קלוש ולבסוף תחושת החופש והמרחבים הפתוחים.

הודעתי לה מה הציוד הנדרש ממנה:

שמן נווט חיטה
קרם לחות
כלי רחצה
בגד ים
שמלה לנסיעה, בלי תחתון ובלי חזייה שאני אוכל לזיין אותה בדרך בקלות
מכנס טיולים לפנים המערה
חולצת טיולים עם שרוול ארוך לפנים המערה
נעלי טיול
תיק גב
שקית שתיה
כובע או מטפחת ראש
סיכמנו שאני דואג לשאר – פנסים, ערכת צעצועי המין שלנו, קונדומים, מזון לנסיעה הלוך, פק"ל קפה.

יום לפני הנסיעה המיועדת לא הצלחנו שנינו להירדם. שנינו היינו ברמות גירוי מטורפות מצד אחד ומצד שני היינו ממש לחוצים, עם פחד וחשש. שאלתי אותה אם היא בטוחה למחר...? הסברתי לה מה הסיכונים:

הנסיעה בכביש המהיר - אנחנו נהייה יחד ברכב. תמיד יש סיכוי שאיזה מישהו יעקוף אותנו ויראה אותנו יחד
אנחנו נהייה משהו כמו שלוש שעות במערה בלי קליטה. אם ייקרה משהו ויצטרכו אותנו דחוף?
אחרי הכל זאת נסיעה בשטחים...
זה ישוב בשטחים... והמערה בקצה שלו ואין שם נפש חיה...
אנחנו נהייה הראשונים באותו יום שנכנסים למערה. איזה לחץ נהייה אם נשמע עוד מישהו שנכנס אחרינו
חס וחלילה תקרה לנו יחד תאונה בדרך.
" אנחנו בטוח עושים את זה? אפשר להמיר באיזה צימר בצפון, אפשר לא להיכנס את כל המסלול אלא רק חלק קצר ממנו, אפשר לנסוע על 6 במקום 90 זה יקטין סיכון לתאונה אבל יגדיל את הסיכון להראות על ידי אחרים, מה מחליטים?"

התשובה שלה הרגיעה אותי... "הולכים על זה", "סגור" עניתי

אוףףףףףף איך שזה הדליק אותי.

קניתי אוכל טעים – גבינות, דובדבנים מסוכרים, לחם מחמצת, ממרחים וכמובן את ערכת השקשוקה שלי (ביצים, שמן, עגבניות, תבלינים, מחבת), הטענתי פנסים. הכל מוכן.

קבענו להיפגש ב – 06:30. אל תאחרי!!! היא הבטיחה שהיא לא מאחרת.

קמתי בבוקר העברתי את הכל לרכב ונסעתי לנקודת המפגש. בדרך לשם לא הרגשתי שום לחץ, פחד או חשש. להיפך הרגשתי חופש, רוגע, ציפייה ושלמות.

הגעתי לפני הזמן שרציתי וחיכיתי לה. להפתעתי היא הגיע בדיוק בזמן החנתה את הרכב ויצאה עם שמלה מקסימה, משקפי שמש וחיוך שהאיר את כל הרחוב. באותו רגע ידעתי שהולכת להיות נסיעה מטורפת. חוויה חד פעמית.

העברנו את הדברים שלה לרכב שלי, היא נכנסה, הסתכלתי עליה ואמרתי "בטרוף שלנו" היא חייכה וענתה "בטרוף שלנו" שלי והתחלנו את הנסיעה.

עם היציאה לכביש המהיר מהר מאוד השמלה שלה התרוממה תו"כ שהיא חושפת כוס ורוד, מגולח למשעי וכמהה לזין שלי. התחלתי לדחוף אצבעות לתוכה מרגיש אותה חמה רטובה ומוכנה. היא התחילה להכניס לי ידיים מתחת לחולצה מענגת לי את הפטמות. הוצאתי את הדילדו ודחפתי לה אותו לכוס והתחלתי לזיין אותה עם הדילדו. גמירה ראשונה שלה.

הוצאתי את הזין שלי והיא התחילה למצוץ לי בנסיעה... קצת בעייתי בכל זאת שעת בוקר מלא רכבים גבוהים ומשאיות וביננו גם לא כל כך בטיחותי אז הרמתי אותה אבל הזין נשאר בחוץ מכוסה בחולצה שלי והיא מביאה לי ביד.

אני ממשיך עם הדילדו - גמירה שניה.

נסענו כך כשהספירה לגמירות שלה עולה ועול, ואני מקפיד לא לגמור. עברנו את בית שאן ונכנסנו ממש לכביש 90.

שנינו רצינו קפה, עצרנו בקפה קפה אבל היה עדיין סגור – בכל זאת כביש 90 שעה שבע בבוקר. תוך כדי שאני מסתובב כדי לצאת מהתחנת דלק אני רואה מטע זיתים. רגע אני אומר לה שאני רוצה לזיין אותך. אני עוצר את הרכב במטע, יוצא מהצד שלי וניגש לצד שלה, היא פותחת את הדלת מסתובבת על הכיסא לכיוון שלי מפשילה את השמלה שלה כלפי מעלה ומורידה את הכתפיות חושפת זוג שדיים ענקיים נפוחים שממתינים להרוות אותי. היא מפסקת את הרגליים שלה ופוערת את הכוס שלה לקראתי. אני מוריד מכנס חושף זין זקור ונפוח, שם קונדום וחודר אליה מיד ובקלות. אני מזיין אותה ודיי מהר היא גומרת תו"כ שאני יונק ממנה. אני יוצא מתוכה בלי לגמור שנינו מחויכים בסיפוק. בתוכי אני יודע שהולך להיות טיול נפלא. אני מוריד את הקונדום ושם בשקית האיסוף ומקדמים את הספירה של הגמירות שלה. אנחנו מתחילים לנסוע, היא קצת נלחצת מנהג המשאית ששטף את המשאית שלו ליד ומביט בנו בחשדנות. אבל אני מרגיע אותה שהוא לא ראה כלום. אנחנו ממשיכים בנסיעה בכביש 90. היא שולפת קופסת דובדבנים ואנחנו אוכלים תו"כ תוך שאני מזיין אותה כל הדרך עם הדילדו. הספירה שלה עולה. במקביל היא מביאה לי ביד, משחקת לי בפטמות ומדי פעם מגניבה מציצה חפוזה. אני אומר לה שאני רוצה שהיא תאונן לבד. היא מתחילה לאונן. אני מניח את היד שלי על היד שלה תו"כ שהיא מאוננת ומרגיש את התנועות שלה. הגניחות שלה עולות. תחושת היד שלי עליה מגרה אותה עוד יותר והיא גומרת מולי. +1.

אנחנו מגיעים שוב לקפה קפה (מדוע יש כל כך הרבה קפה על כביש 90?). אני קופץ ומביא לנו שני קפה ושוב חוזרים לדרך. היא ממשיכה עם הגמירות ואז עולה לי רעיון.

אני בוחר דובדבן גדול ופוקד ממנה לדחוף אותו לכוס, היא מכניסה אותו לכוס ומשאירה רק את הזנב של הדובדבן מבצבץ בחוץ במצב הזה אני מתחיל לענג אותה עם האצבע על הדגדגן. אני מרגיש כמה זה מדליק אותה, אני רואה איך היא בוערת, מתחילה לגנוח, הדופק שלה עולה, תנועות הגוף שלה, החום בדגדגן וכמות הנוזלים שנובעים ממנה. היא גומרת. אני פוקד עליה לשלוף את הדובדבן ושתגיש לי אותו לפה שלי. אני אוכל את הדובדבן. זה הדובדבן הכי טעים שאכלתי מעודי. מוסיפים עוד אחד לספירה.

אנחנו חוזרים לשגרת הדילדו וסופרים כבר 9 גמירות בשעת נסיעה אחת.

אנחנו מגיעים לצומת בית הערבה ומתחילים לטפס לירושלים. פתאום בא לה פיפי... איפה למען השם יש לעצור? היא אומרת לי שהיא לא מצליחה להחזיק. היא מוציאה את הכוס של הקפה ומשתינה לתוכה. ממלאת כוס מלאה. אנחנו צוחקים אבל היא אומרת שיש לה עוד, היא לוקחת את הכוס השנייה וממלאת אותה לגמרי. שנינו המומים. היא אומרת שיש לה עוד... אני עוצר את הרכב בצד בשוליים והיא שופכת את השתן מהכוסות וממלאה עוד חצי כוס. אני מחייך אליה ושותה מהשתן שלה. הוא מלוח ומרוכז. אנחנו שופכים את מה שנשאר וממשיכים בנסיעה. היא המומה מכמות השתן שיצא לה. אותי זה מדליק בטרוף.

אנחנו מתחילים להיכנס לירושלים לכיוון תקוע ולי עכשיו יש פיפי לחוץ בטרוף. אוף כאבי תופת ודווקא עכשיו פקקים. סוף סוף אנחנו יוצאים מהפקק לשטח פתוח אני עוצר מיד ומשחרר את עצמי. היא משועשעת.

10 דקות ואנחנו מגיעים לתקוע. אנחנו נכנסים ליישוב ונוסעים למערה. המערה ממש בקצה היישוב. רחוק מכל דבר ומבודד. אנחנו שוקלים לרגע אם נכון יהיה להשאיר את הרכב ביישוב ולרדת ברגל אבל מדובר בחצי שעה עד שעה הליכה שאין לנו ואנחנו מחליטים להשאיר את הרכב ליד המערה. אנחנו מתלבטים אם לאכול לפני הכניסה למערה – שנינו לא רעבים ואנחנו יותר מדי מתרגשים ולחוצים. אנחנו מחליטים לוותר.

היא מחליפה משמלה לחולצה ומכנס, אני מארגן תיקים: שקיות שתייה, כלי נשק, אוכל, פק"ל קפה למערה, קונדומים, שמיכה, פנסים, כובעים. הכל מוכן ואז היא שואלת לי אם אני רוצה לזיין אותה לפני הכניסה למערכה. אני צוחק "ברור, שאלה רטורית, חבל שלא שאלת לפני שהחלפת משמלה, עכשיו יותר קשה" אבל בשנייה המכנס והתחתון מופשלים היא מתיישבת שוב על כיסא הנוסע מפנה אלי את האגן ומפסקת רגליים. אני מלביש קונדום ומחודר לתוכה. אני מזיין אותה עד שהיא גומרת אני יוצא ומוסיף את הקונדום לשקית האיסוף.

אנחנו נועלים את נרכב, שוב ווידוא קצר שיש הכל, אני מעדכן את המודיעין ביישוב שאנחנו נכנסים למערה ומתקדמים אליה. אנחנו לבד. אין נפש חיה מסביב.

הנוף מטורף. המערה יושבת מעל נקיק עמוק ויש אליה כמה דקות של הליכה בנוף בתולי, יצרי שמעורר את הכלבה שלי.

אנחנו מגיעים לכניסה למערה. היא מחייכת אלי "עשינו את זה". אני צוחק – "חכי בואי נראה שיצאנו בשלום ושהרכב עדיין שם". אני מוציא את הפנסים ושם לה פנס ראש ולי פנס יד. אנחנו נכנסים למערה. אחרי הכניסה יש מסדרון קצר וכניסה לאולם מרשים (1א ו – 1ב במפה).

אני שומע אותה אומרת "ווואו מעבר למה שדמיינתי", אני עונה – "נזדיין"? היא עונה "ברור" אני מוריד את המכנס ומלביש קונדום. היא מורידה מכנס ותחתון אבל קשה למצוא תנוחה נוחה ככה, בנוסף החוטים של הפנס מסבכים ומפריעים לה. אני אומר לה בואי ושנינו מקפצצים לשולחן סלע גדול במרכז אולם 1א אני משכיב אותה שם על הגב ומזיין אותה. היא גומרת מייד אני צוחק ויוצא ממנה. אנחנו מתלבשים. אני מראה לה את סימון מחזירי האור ליציאה וכניסה, מראה לה איפה אנחנו במפה ואנחנו מתחילים להתקדם. למען האמת אני חושש שאנחנו נתחיל להיכנס שהיא תלחץ ותבקש לצאת אבל מיד אני מבין שההפך הוא הנכון. עם כל כניסה פנימה רמת הריגוש שלה עולה. אנחנו זוחלים במסדרון שנהייה יותר ויותר צר כשאני מקדימה התיק שלי מאחורי, התיק שלה מלפנים והיא מאחור. אנחנו יוצאים לאולם 2א. אני שואל אותה איך? והיא עונה שמדהים שהיא לא צפתה שהמערה כל כך מדהימה. אנחנו ממשיכים בזחילה מאומצת לאולם 3. מהר מאוד החום והלחות במערה גורמים לנו להזיע מאוד. אני שואל אותה "נזדיין?" היא עונה "ברור" בשנייה אני מעמיד אותה מול סלע ומזיין אותה בדוגי. היא גומרת מהר, אני ממשיך לזיין אותה והיא ממשיכה לגמור עוד פעם. אני יוצא ממנה וממשיך את ספירת הגמירות שלה.

אנחנו שוב זוחלים עד לאולם 6, אולם 6 מצריך ירידה בסולם שמקובע לקיר.

אנחנו יורדים בסולם ואני שומע את ההתפעלות שלה. אני שואל אותה אם היא רוצה להזדיין עכשיו או באולם הבא, והיא מחייכת אלי חיוך מזמין ועונה לי "למה או זה או זה אפשר גם וגם". אנחנו ממעמיד אותה בדוגי, היא מבקשת אנאלי. אני מנסה לחדור אבל לא מצליח. יבש מדי. אני יורד לה לרימינג וממלא לה את פי הטבעת ברוק. עכשיו אני מחליק עם הזין בקלות פנימה ומתחיל לזיין אותה. היא גומרת גמירה חזקה ואני מוציא את הזין ומכניס שוב לעוד זיון פתאום תו"כ היא קופצת קדימה ואומרת לי אתה לא בחור הנכון. נכנסת לכוס. אופס זה לא טוב. הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לגרום לה לדלקת. היא לוקחת אלכוג'ל ומנקה את הכוס, טעות נוספת. זה שורף לה בטרוף. אני מוציא מהר מים והיא שוטפת את הכוס מבפנים ומבחוץ ונרגעת. אנחנו טיפה נחים. וממשיכים בדרך. בין אולם 6 לאולם 7 יש כמו מגלשה. הפעם אני נשכב על הגב ונותם לה למצוץ לי. היא מוצצת לי ומשחקת לי בפטמות עד שאני כמעט גומר. אני מוציא אותה מהזין שלי ומתלבש. אנחנו מגיעים לאולם 7 שבעצם הוא נקודת מפגש של כל המסלולים. אני שוב מכניס אותה לדוגי ומזין אותה בכוס. אני מראה לה במפה איפה אנחנו נמצאים ומסביר לה איך יוצאים לכל המסלולים ומה הכיוון שלנו. אנחנו עוברים את אולם ,8 אני שוב מזיין אותה בדוגי. וממשיכים לאולם 9. בתישע אני מחליט שהפעם נוותר על הזיון. ומתחילים זחילה מאומצת לכיוון מעבר הסדק. הזחילה היא במחילה שמאפשרת מעבר של בקושי בן אדם אחד. אנחנו יוצאים לפני מעבר הסדק למסדרון קצת יותר מרווח. אני נשכב על הגב ואומר לה שתשב לי על הזין הוא שאולת "כאן?" אני עונה "כן, מה רע?" היא אומרת שהיא לא בטוחה שתצליח להתיישב, אני עונה שאני סומך עליה. הזין שלי לא כל כך עומד והיא מוצצת לי ועוזרת לי להעמיד אותו. שנינו מזיעים מהמאמץ והלחות. אני מלביש קונדום והיא מתיישבת עליו. אני מזיין אותה עד שהיא גומרת. היא יורדת ממני ואנחנו מתרגנים למעבר הסדק שגם הוא מעבר בעייתי שמצריך זחילה על הצד תו"כ עלייה. אנחנו עוברים אותו ממשיכים בזחילה עד למפגש של כל המסלולים. המפגש הוא במסדרון לא רחב במיוחד אבל גבוה עם מדרגה נוחה לשבת עליה ולמעשה זה גם אמצע המסלול, מכאן מתחילים להתקדם החזרה לכיוון היציאה מהמערה. אני נשכב על המדרגה ואני אומר לה לשכב עלי. היא שמה לי את הראש על החזה ואז אני סוגר את האור. חושך מוחלט. אין שום מקור אור ושקט מוחלט. אנחנו שוכבים ככה כמה דקות בחושך. אני מרגיש את חום הגוף שלה והיא מאזינה לדפיקות הלב שלי. אני מדליק אור ואומר לה להכנס לדוגי אבל היא מקבלת מכה ממש חזקה בראש. זה כואב לה אבל היא נרגעת ונכנסת לדוגי. אני מתחיל לזיין אותה, אני ממש נוטף זיעה עליה עליה וזה רק מגרה אותה יותר והיא גומרת חזק אני אומר לה לצרוח והיא צורחת את הגמירה שלה הכי חזק שהיא יכולה. אני יוצא בלי לגמור ואנחנו מתארגנים להמשיך. המשך הדרך נעשית בזחילה נוחה יחסית עד ששיוצאים לאולם 22א ו – 22ב. אולמות גדולים עם טיפוס קל בין שני האולמות. אני פוקד עליה להיכנס לדוגי אבל היא מבקשת שאני אזיין אותה כשהיא שוכבת על הגב, היא רוצה לראות את גג המערה כשאני מזיין אותה. אנחנו שוב מוצאים מדרגת סלע נוחה, היא מורידה את המכנס והתחתון ונשכבת על הגב, אני שקונדום נשכב עליה ומתחיל לזיין אותה. ברמות הגירוי שלה היא מייד גומרת אני אומר לה שתצרח שאני הכי טוב בעולם. "אתה הכי טוב בעולם" אני אומר לה יותר חזק, כל המערה מהדהדת "אתה הכי טוב בעולם". היא גומרת ואני יוצא מתוכה כרגיל בלי לגמור. אנחנו מתלבשים וממשיכים. מבחינת מבנה המערה אנחנו בעצם טיפסנו עד עכשיו וכרגע אנחנו נמצאים במפלס העליון, המשך הדרך הוא דרך תעלה שהפתח שלה ברצפת האולם עד שיוצאים חזרה לאולם 9.

אני עוצר באולם 9 ואומר לה לפרוס את השמיכה על הרצפה. אני פוקד עליה לעמוד על הרצפה ואני פוקד עליה להתפשט לגמריי. אני נעמד מאחוריה ומכבה את האור לגמריי. שוב חושך מוחלט. אני אומר לה שאני הולך לרגע. היא מייד נלחצת ושואלת לאן אתה הולך...? אני מחייך ואומר שאני כאן. אני מתפשט. אני ניגש אליה ומשכיב אותה על הרצפה. היא מפסקת רגליים ואני חודר אליה. השדיים הענקיים שלה מחממים את החזה שלי. אני מתחיל לזיין אותה והיא גומרת מיד. אני כבר לא מסוגל להחזיק ואומר לה שאני עומד לגמור, היא מבקשת ממני לצעוק שהיא הכי טובה בעולם. המערה מהדהדת "את הכי טובה בעולם" ומתפוצץ בתוכה ממלא את הקונדום בזרע חם. אנחנו נשארים ככה עוד דקה ואני יוצא מתוכה...

קצת בעיה אני לא מצליח למצוא את הפנסים – חושך מוחלט. בסוף היא מוצאת את פנס אחד. אני מוריד את הקונדום ושופך את הזרע בפינת המערה, הקונדום נכנס לתוך שקית האיסוף עם שאר החברים שלו. אנחנו מתלבשים. נפעמים מהתרגשות ומתקדמים לאולם 8 ולכיוון היציאה. אנחנו עושים את שאר הדרך בשיחה רגועה עד היציאה מהמערה.

" עשינו את זה" היא אומרת לי, "עשינו את זה" אני עונה לה. "אני רק מקווה שיש גם רכב". היא אומרת לי שזה היה מדהים, שהיא כל כך מוצפת שהיא לא מסוגלת לחשוב. רצפת המערה היא בעצם בוץ לח ומהודק ובגלל זה חייבים להיכנס עם ביגוד ארוך וכיסוי ראש כלשהוא. אנחנו מטונפים לגמרי מהמערה ושטופים מזיעה, זרע ונוזל כוס.

ברכב אנחנו מרגישים תחושת אופוריה ושחרור מטורפת. אני שואל "רעבה? שקשוקה?" היא עונה "אין כמו שקשוקה אוכל הטיולים האולטימטיבי", אני מוציא את הגזייה, וערכת השקשוקה, בינתיים היא פורסת לחם וגבינות, ממרחים ודובדבנים מסוכרים מדהימים ואנחנו אוכלים. יוצאת לי שקשוקה מטורפת של 6 ביצים ואנחנו טורפים את כולה.

אני מחליף בגדים למשהו נקי – מתברר שאין לה משהו לנסיעה. אנחנו מנקים מסביב את השאריות. מוציאים את שקית האיסוף וסופרים קונדומים, אני מנסה להיזכר בכמה זיונים היא גמרה יותר מפעם אחת. אנחנו מגיעים בספירה ל 19 – 21 גמירות מתחילת היום. מכובד בשביל 3 שעות. אנחנו מסדרים את הרכב ומתחילים לחזור.

אמרנו שנעצור בדרך במעיין כלשהוא על מנת להתנקות ולשטוף את עצנו. והמעיין הנבחר הוא עין סוכות על כביש 90. מעיין גדול יחסית. המים קצת מלאים בוץ אבל מים נקיים וראויים לשחייה.

אני נוסע מהר יחסית ואנחנו מגיעים למעיין. יש שם כמה נערים, אני מייד קופץ לבגד ים ונכנס לשחות. היא שמה בגד ים ומצטרפת. היא רוחצת את עצמה עם סבון ושמפו ומצטרפת אלי. אנחנו מתחבקים והיא אומרת לי אני רוצה זין. אני שואל מה עם הנערים – שבינתיים יצאו מהמיים והיא אומרת שיהנו. אני מסיט את בגד הים שלה אבל לא עומד לי, היא מורידה יד ובשניה מעמידה לי אותו. אני חודר אליה מתחת למים ומזיין אותה לאט. בינתיים מצטרפת עוד איזו משפחה למעיין. אני מצליח לגרום לה לגמור אבל יש יותר מדי הפרעה מסביב ואני לא מצליח לגמור. אנחנו מחליטים לצאת מהמים. אנחנו מתלבשים חוזרים. וויז לוקח אותנו דרך ישובי התענך ודרך נוף הגלבוע – דרך מדהימה.

השיחה מתגלגלת ביננו ואנחנו מדברים בכיף. תחושת שחרור מטורפת, רוגע, נינוחות והנאה מושלמים.

אנחנו מגיעים לחניית הרכב שלה. אנחנו מעבירים ציוד, מסדרים רכבים, מוודאים שלא נותר כלום ונפרדים בחיבוק.

שנינו יודעים שהטרוף שלנו הצליח. היה יום מושלם.

כמה הערות... כמו ששמתם לב אני לא גמרתי עד אולם 9. כזה אני. כדור אחד במחסנית. אין לי בעיה להחזיק הרבה בזיונים. כמעט בלי הגבלה אבל מהרגע ששחררתי וגמרתי לוקח לי זמן להתעורר מחדש.

לגבי המערה שימו לב!

הכניסה למערה אסורה ללא מדריך, שמכיר את המערה, מצויד במפה של המערה (מפת מערות שונה ממפת שטח ויש להכיר את סימניה) ויודע לפקח על הקבוצה ולוודא בכל רגע נתון שאיש לא הלך לאיבוד או נותר מאחור. בית הספר שדה כפר עציון מקיים סיורים במערה מעת לעת, ומומלץ לברר איתם מתי הם מתקיימים.

חובה לקחת פנס וסוללות רזרביות.
הביקור במערה אינו מומלץ למטיילים שסובלים מאסטמה או פחד ממקומות סגורים, ויש לקחת בחשבון שחללי המערה הם צרים.
אין במערה קליטה סלולארית, ואפילו צעקה לעזרה לא תועיל.
אין להכנס למערה בלי מדריך שמכיר את המערה.
נ.ב.

למה בדרך למילווקי? רציתי שם של שיר דרכים, האופציה השנייה הייתה Roadtrip של Red Hot Chilli Peppers. אבל השיר שלהם איטי מדי. וחוץ מזה אוףףףף איגי ווקסמן שווה בטרוף.
    התגובה האהובה בשרשור