מעדן

מעדן

nerissa​(אחרת) • 14 בספט׳ 2004

באיטיות נכנסה אל החצר הרעשנית. גופה הרזה מימים רעבים, נוצותיה דהויות, טפריה ארוכים מידי.
באיטיות נכנסה בוחנת את הסביבה.
ואותו.

הוא עמד שם שקט, עוקב אחריה. היא היתה שלו. המעדן שלו. עקב אחר התנהלותה, אחר ראשה המורכן קלות בסימן היכרות זה או אחר..

היא בחנה אותו בחשש נרגש, את שאר החיות בחצר.. רחרחה את האוויר הטעים ספוג ההבטחות.

ימיה חלפו והיא התרגלה לנוכחותה שם. הוא השליך לפני מקורה פירורים משביעים והיא.. היא ניקרה בהם, בלעה ברעבתנות, מחכה לעוד ועוד
מיום ליום הלכה ויפתה. נוצותיה מבהיקות שוב. מתאר גופה מתעגל.. עסיסי.. מזמין.. מעורר רעב.

נוכחותו היתה תמיד שם. עוקב. מאביס. בטחה בו מספיק עד שקרב וליטף נוצותיה, לוחש מילים של הרגעה ואהבה.. והיא דילגה בעליזות באוויר, מנפנפת נוצותיה המתחדשות, לוכדת אוויר מלא מילים.

אוויר מלא מילים של אהבה.
מילים.
אוויר.

ופעם אחת התעופפה גבוה מידי אל מעבר לגדר.. העולם שם קוסם לה. והגעגועים הכריעו והיא מצאה את הפירצה חזרה אל החצר, חוזרת אל פירוריו המשביעים ומילותיו.

היתה מחכה לו. מחכה לליטוף על נוצותיה, לפירורים מכף ידו. לאוויר הספוג בקולו. היתה מחכה בקוצר רוח..

הוא ידע שהגיע היום. אבריה המעוגלים ונוצותיה המבהיקות גירו אותו. את רעבונו. הוא היה רעב לה. למרות מילות האוויר הרי היתה מיועדת לכך. להשביע רעבונו.

מבטו התקשח מולה והיא פערה עפעפיים. הוא קרב אליה המאכלת בידו. הפעם משהו מאיים בו. והיא ברחה. והוא רדף אחרי צווחותיה המתחננות עד שלכד אותה
נוצותיה המבהיקות נפרדות מעורה, נושרות כואבות אל הרצפה המזוהמת

***

שרידיה מונחים מולו מעלי אדים. ניחוח עורה השחום מאש לוחץ בלוטות רירו.

והוא נשך בבשרה, קורע פיסה אחר פיסה.. טעימה ועסיסית.. פיו המלא עדיין ממלמל מילות אהבה ותאווה שידעה פעם. מילים של אוויר.

שיניו החזקות לועסות עצמותיה בעוד מבטו העורג מביט מבעד לחלון.. אל דהויית הנוצות הבאה שפסעה לאט אל תוך החצר.

המעדן הבא.

אלגוריה משובחת.

בהט​(נשלטת) • 14 בספט׳ 2004

כהרגלך בקודש, כתיבה טובה וסוחפת.

שנה טובה, אשה.

נו, מה נותר לומר??

max69​(שולט) • 14 בספט׳ 2004

אל תתבזבזי עם כתיבה שכזו .