שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

שאלות שאלות שאלות

G-O-L-D​(שולט)
לפני 20 שנים • 16 בספט׳ 2004

שאלות שאלות שאלות

G-O-L-D​(שולט) • 16 בספט׳ 2004
נו, אז הנה עבר לו ערב החג.
כמה וואג'ארס סביבו והוא בא ועובר כאילו לא היה. שעתיים סביב שולחן החג במתכונת יהודית שסובבת סביב אוכל אוכל אוכל וכמה ברכות והופ זהו נגמר.
ז-א-ב-א-ל-א-ט.
אחרי איזה עשר דקות של ישיבה סביב השולחן, נפתחה לעברי מחזית פרונטלית מכת שאלות. אמי שהיתה ישובה בצדו השני של השולחן, עצמה את עינייה ובקשה בכל לבה שהעניין יעבור מהר. את התפילות שלה כולם שמעו, גם אני, אבל אלוהים לא היה באותו הרגע בחדר אז הן לא נענו.
ולהלן השאלות:

א. נו, ראינו את הכתבה שהיתה על הפרוייקט שלך באיביזה, יפה מאוד, כמה הרווחתם?

תשובה:
הפסדנו את התחתונים, רוצה להלוות לי?

-למה אתה עונה לו כך? הוא סתם מתעניין- ( חיוך מזלזל מצד הנענה וביטולי כלאחר יד תחת הכותרת עזבי אותו זה בסדר)

ב. אז מה עכשיו? מה אתה הולך לעשות עכשיו? -נשאלתי מימני על ידי איזו דודה שטוענים כי היא דודה אבל אני אישית לא מכיר אותה בכלל-

תשובה: אני חושב לפתוח קרטל ולהשתלט על כל שוק הסמים במרכז/דרום ת"א. נראה לי ללכת על קוקאין, מה את חושבת?

-אוחחחח די מספיק, למה אתה משתולל כה עם הלשון שלך?- (שתיקה)

ג. לאן אתה נוסע? -מנסה לזרוק בחביבות דוד אחר, אותו אני דווקא מכיר-

תשובה:
זמביה, יש לי שם חבר שיש לו שדות עצומים, אנחנו הולכים לייצא משם צנוברים לשבט ששוכן בערבות סביר. אתה יודע שבשבילם זה כמו זהב? (צחוק עולה בשולחן)

ד. מה על בחורה? יש חברה כבר? - שואלת דודה אחרת, כן אני יודע מיהי, ואני קולט את אמי מניעה את ראשה כאילו אומרת "למה לעזאזל שאלת א-ת ז-ה"

תשובה:
לא, זה קשה לי למצוא מישהי. אני מאוד אוהב בדס"מ ואני פטשיסט לא קטן, לא הרבה מוכנות לקבל הצלפות.

ה. ב-ד-ס מה? (אמא שלי אומרת בהלם סמוקה)

תשובה: בדס"מ, לדפוק בבחורות שיכאב להן כי זה מענג אותי. -אני השבתי מחוייך והשולחן גלגל עיניים בשתיקה-

כאן בערך זה נגמר.
בשנה הבאה, כנראה לא ישאלו אותי שאלות.


*

אם יש דבר שמרגיז אותי, זה שמישהו שואל אותך למצבך בחיים, בכדי למקם את מצבו, או בכדי לחשב או להשוות את תשובותייך לעברו, עתידו או להווה בו הוא מתקיים.
שאלות שואלים ומקבלים תשובה נאותה, אלו ששואלים מבלי לשאול.
כמה שנמאסה עלי המבוכה הזו, החיוך הקטן והמתנצל לעובדה שחיי אינם בעיני הסובבים אותי.
פאק איט, אם אני חי את חיי כפי שאני חי אותם, אז כנראה שככה אני אוהב אותם. ואם אני אוהב אותם, אז למה לעזאזל אני צריך להרגיש כמתנצל בפני איזו דודה בריטית בת שישים שבפעם האחרונה שמשהו נכנס לה בכוס היתה כשהיא התעטשה והתחתון נשאב פנימה.
ומצד שני,
גולדי, תתבגר.
ומצד שלישי,
שלא תתבגר לעולם.
נו, ככה זה.
wayu
לפני 20 שנים • 16 בספט׳ 2004
wayu • 16 בספט׳ 2004
חוויה מוכרת מאוד...כמה זה מרגיז. icon_lol.gif icon_lol.gif icon_lol.gif
אבל אהבתי את התשובות שלך-ד' וה'.ניראה לך שיאמינו?אני צריך לנסות את זה פעם הבאה ...

icon_rolleyes.gif icon_rolleyes.gif icon_rolleyes.gif
moonstone​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 16 בספט׳ 2004

Re: שאלות שאלות שאלות

moonstone​(נשלטת) • 16 בספט׳ 2004
G_O_L_D כתב:
ציטוט: אם אני חי את חיי כפי שאני חי אותם, אז כנראה שככה אני אוהב אותם.


זה כל כך נכון!
כולנו אוהבים את מה שיש לנו, כי אם לא היינו אוהבים - הרי שהיינו משנים
@buba@​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 16 בספט׳ 2004
@buba@​(נשלטת) • 16 בספט׳ 2004
כמו תמיד ,נהנת לקרוא אותך ...

זהו , הארוחת החג נגמרה וגם הקיטורים נגמרו icon_lol.gif
אל תדאג זה קורה במשפחות הכי טובות icon_biggrin.gif
ZGIRL​(נשלטת){mind}
לפני 20 שנים • 16 בספט׳ 2004
ZGIRL​(נשלטת){mind} • 16 בספט׳ 2004
איזה מזל שהצלחתי השנה להמלט מארוחת חג "משפחתית" ואני מבלה אותו עם מי שאני רוצה..נו נחשו עם מי icon_smile.gif

.... תודה לאל...

icon_razz.gif
בל{SK}
לפני 20 שנים • 17 בספט׳ 2004
בל{SK} • 17 בספט׳ 2004
@buba@ כתב/ה:
כמו תמיד ,נהנת לקרוא אותך ...

זהו , הארוחת החג נגמרה וגם הקיטורים נגמרו icon_lol.gif
אל תדאג זה קורה במשפחות הכי טובות icon_biggrin.gif


תמשיך לכתוב ורק אל תפסיק "לקטר" בשנה הקרובה
בדיוק בגלל זה את אוהבת לקרוא אותו, בובתי היקרה
בגלל שהוא מביע רגשות כ"כ קשים שאנחנו לא מעיזות
@buba@​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 17 בספט׳ 2004
@buba@​(נשלטת) • 17 בספט׳ 2004
איה מתוקתי, כמו תמיד את צודקת !!!
בשקט​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 17 בספט׳ 2004
בשקט​(נשלטת) • 17 בספט׳ 2004
הלוואי וזה היה נגמר בשאלות.
או שאפשר היה להשתכר ולמחוק את הזוועה.
איך אפשר לרעוד מעצבים ככה, ולהמשיך לנשום?
דווקא היה לי חיוך קטן בתחילת מופע האימים.
זה לא החזיק מספיק זמן.

עוד סיבוב בין המטבח לשולחן. מי רוצה עוד מרק עם קרפלאך? שיתקעו לכם היציקות האלו בגרון, הלוואי...
שוב צלחות לפינוי, מהר את המנה הבאה, שיגמרו לאכול מהר, שיתעלפו מרוב כולסטרול וסוכרים ושיסתלקו מכאן סוף, סוף...

שונאת את הפרצופים הזחוחים, את המבטים רבי המשמעות, את הילדים שלהם שרצים וצועקים במשך שעות בלי לסתום לרגע. לשניה אחת אין פה שקט. לא, הם לא מקסימים השרצים שלכם, במיוחד כשהידיים הדביקות האלו הולמות על השמשות בשעשוע זדוני...ועוד פחות כשהם מפעילים את הריאות שלהם בדרך כל כך אפקטיבית בצווחות גבוהות שחורטות לי תלמים במוח. היה מוח? נשארה דייסה עלובה, זה מה שנשאר..
ואין מספיק אלכוהול בעולם שיעלים את כולכם מפה.

לא, אני לא משפחתית. לא אני לא דודה נהדרת. לא, אין לי סבלנות לעדר הטיפש הזה, להמצאה של טקסים שאף פעם לא היו חלק מהשולחן שלנו, כי... צריך בשביל הילדים, אצלנו לא מברכים "המוציא"!!! אבא שלי לא עשה את זה אף פעם, וזה שהתחתנת עם עובדת אלילים מפגרת, זו לא אשמתי.
ודוקא שתקתי, ולא אמרתי כלום, היית חייב לפנות אלי? מי נגע לך במשהו? את מי אתה מעניין?
קח את החלה המזויינת שלך ותדחוף אותה, עם המלח, ישר בתחת מלא החשיבות האינפנטילי שלך.

ולא, אני לא ארגיע, עד שלא תעלם לי מהחיים, סורי, זה אולי לא מנומס להגיד בקול. אבל אני שונאת אתכם. את כולכם.
רוב הזמן אני מצליחה להדחיק את הקיום שלכם למינימום שבמינימום. זה רק החגים המנוולים האלו.
.
.
.

איזה שולחן יפה... הגפילטא שלך, הכי טוב בעולם. תגיד, יש משהו חדש? היא יוצאת עם מישהו סוף, סוף?... אה...לפעמים... נו, שויין... לא פלא שהיא עצבנית...

דיברנו על זה כבר, זוכרת... כזו אימא נהדרת חבל שלא הצליחה לחתן את הבנות, דווקא למדו לבשל נהדר... גם חכמות וכל כך מצליחות... משונה איך הן לא מתחתנות אלו... גם עוזרות לה בכזה חיוך.. משונה... מה, אף גבר לא רוצה אותן? מה הן חושבות להן, שיש שם אבירים? כולם אותו דבר, זה הן אשמות, לא מוכנות להתפשר, חושבות שהן טובות מידי... והנה, כבר הגיעו לארבעים... ומי יסכים לקחת אותן עכשיו? אף אחד... חושבות את עצמן, ונשארו לבד...
(הנה, תראי את הטמבל שלי... לא מעיז לפתוח פה, עוזר עם הילדים, אפילו מפרנס, אז מה אם הוא עציץ? העיקר אני פה, מנופחת שוב... תחי הוולדנית המשפיטה. שתסתכלנה עלי, שיצאו להן העיניים)

שיקפצו על הספות, מה יש? עם הנעליים? לא נורא. מה?אפשר לחשוב שאנחנו במושב? תנו להם לשמוח. ככה זה ילדים... איזה כייף להם אצל הדודה, אפשר לשמוח, לא?...

מאד טעים הכבד קצוץ, מה את שמה?
רעל מזוקק! זה מה שהיה צריך להיות שם! באוכל, כן באוכל. בראש שלי הוא כבר ממילא.

מזל שיש ים...
אפשר לנשום שם לאט, בשקט, לתת לגלים להפנט לרגיעה, להאמין שיותר גרוע מזה כבר לא יהיה, עד לזוועת האביב.
באביב אני לא כאן.
שיגישו לעצמם את הרעל.

לא מצליחה למצוא קצה קצהו של חיוך באימה המשפחתית הזו.
בשקט​(נשלטת)
לפני 20 שנים • 17 בספט׳ 2004

ועוד משהו חשוב

בשקט​(נשלטת) • 17 בספט׳ 2004
שכחתי את הכי חשוב... בדסמ...
אצל אלה, אין SSC.
יש להוריד – אין להרים חזרה.
יש סכינים, צביטות, הצלפות וצריבות. ואין עליהם בהשפלות, פשוט אין.
רק שאין איסוף, ליטוף, הכלה, חיבוק, קבלה.
יש ניקורים פולניים על הלחי.
ותשכחו ממילת בטחון, זו יכולה לשמש רק כשיקוי לחיזוק הנבזות
והכול... בשיא השייכות והטוטאליות, אין שחרורים.
זה, לכל החיים, זה. אי אפשר לבקש להוריד את הקולר.
הוא מקועקע בנשמה.
מייפל​(לא בעסק)
לפני 20 שנים • 17 בספט׳ 2004
מייפל​(לא בעסק) • 17 בספט׳ 2004
אני חושבת שבארוחת החג של השנה, הייתי הכי קרובה להתאבדות ממה שהייתי אי פעם.
אבל אז נזכרתי בך. ובמה שנתת לי. ורציתי לחיות.
הכי רציתי לחיות.