G-O-L-D(שולט)
|
לפני 20 שנים •
17 בספט׳ 2004
שיכור מסריח!
אני לא נוהג לשתות, למעשה אני לא שותה למעט מועדים או ארועים מיוחדים באמת.
לא אוהב את התחושה הזו, איבוד השליטה. בכלל, אני חושב שאין בן אדם שבאמת אוהב שתיה חריפה, כלומר, אני לא מכיר מישהו שבהיותו צעיר לגם בפעם הראשונה וויסקי ואמר "אוחח טעים", כשהוא גומע את הכוס כמים, קולה, פטל או כל משקה אחר. לא יודע, ככה נראה לי. שתיה חריפה היא משהו שיכול להיכנס תחת ההגדרה "טעם נרכש". משהו הדומה לסיגריה ראשונה -תמיד משתעלים ונגעלים- הרי אין אף אחד שלקח שאכטה בפעם הראשונה בחייו כשם שהוא לוקח היום ברגע שבו ממש צריכים ורוצים שאכטה. אלכוהול, סיגריות, גראס, קוק, ועוד כל מיני שאני לא ממש מצליח לחשוב עליהם עכשיו כי אני שיכור, הם מסוג הדברים שאתה צריך להיות מושפע בכדי לעשות בהם שימוש. גם בדס"מ יכול להיכנס תחת הההגדרה הזו -נראה לי- הרי אף אחד לא פינטז בהיותו נער לגמור למישהי בגרון או בפרצוף, לקשור מישהי או להצליף במישהי, בדיוק כשם שאף אחת בהיותה נערה לא פינטזה לבלוע, להטחן, להקשר, לקבל שוט על גופה. כולנו -אני אכתוב כולנו אבל מן הסתם יש יוצאים מהכלל- חלמנו רק לגעת בציצי ורוב הבחורות חלמו על נשיקה ארוכה כשהן חבוקות בידי מושא הערצתן. ככה זה. יום אחד אנחנו רואים סרט כחול שמשחרר את השריטה... המממ... מה בכלל רציתי להגיד, לא זוכר, נקטע לי חוט המחשבה, שונא להיות שיכור. אז רגע, נקרא מהתחלה... אוקי, לא ממש יודע למה כתבתי את כל זה. * בקיצור, ישבתי עכשיו עם חבר אחד על הבר בלילנבלום. אני לא ממש מכיר את התרבות הזו ולא ממש אוהב אותה. אני גם לא מכיר מי יודע מה ברים בארץ אז נתתי לו להוביל. ישבנו שם ודיברנו. הוא בלבל לי את המוח אבל יפה יפה. אחר כך באה הברמנית והיתה חביבה יתר על המידה. היא דיברה איתו -עם החבר- ואחר כך פנתה אלי ושאלה במה עוסק ומה עושה ובלה בלה בלה. אחר כך היא נתנה לנו צ'ייסר על חשבונה, ואחר כך כל מיני ממתקים שהיו לה. היה לה שם נחשי גומי וכל מיני שלעסתי ולא ממש הבנתי את הטעם. אין מה לעשות, עם בירה הדבר היחיד שהולך זה בוטנים, או פופקורן, שלא לדבר על וויסקי שאיתו נראה לי הדבר היחיד שהולך זו סיגריה ומישהי שאפשר אחר כך להוציא עליה את כל הטרפה שעולה מהמשקה הזה. ישבנו שם. ככה על הבר. ישבנו וישבנו וישבנו. מה למען השם אנשים עושים על הכיסאות האלה כל כך הרבה זמן. הרי אם אי אפשר לשמוע את מה שזה שלצדיך אומר, אז איך אפשר לשמוע מישהו קצת יותר מרוחק. המוזיקה רועשת יתר על המידה, הפטפטת חסרת משמעות, המטרה היא לתפוס כוס לילה, והאקט שאתה עושה תוך כדי הוא כנראה הדבר שיגרום למטרה להתרחק ממך כי עם כל כוסית משקה שאתה שותה, ככה אתה נעלם אי שם באינפנטיליות (שיכור בכדי לבדוק איות) שעולה ויוצאת ממך ומרחיקה אפילו את עצמך מעצמך. יש אומרים שהאני האמיתי שבך מתגלה בשיכרות, אם כן, -אני אינפנטיל!- (שוב שיכור מידי לבדיקת איות, אך לא בכדי להתנצל על כך -שיכור מסריח) אם כן, ישבנו וישבנו וישבנו, ואז עלה אחד השירים היותר טובים בשפה העברית -לדעתי- "רקמה אנושית אחת" עכשיו לשמוע שיר כזה בבר "פיק-אפ" תל-אביבי, בשעה ארבע בבוקר על סף סגירה כשאתה שיכור ולא רגיל לזה, או! ז-ה סרט! זה סרט במיוחד אם הפעם האחרונה ששמעת את השיר הזה היתה כשאחד החברים שלך צנח לאדמה מכדור, ובערב לזיכרו שארגנו הוריו הקרינו את כל תמונות הילדות שלו על המסך כשברקע השיר הזה. בום, איזה בום, איזה זכרונות ואיזה שדים יוצאים ממך כשאתה לא דרוך ומוכן לכך. כאילו מישהו חיבל לך במנגון ההגנה והסכר שלך עכשיו מתפרק וקורס כאילו "לקס לותר" השתלט על טיל שפגע בקליפרוניה ועכשיו סופרמן צריך להציל את העולם. אבל העולם שלך קורס פנימה בבר תל-אביבי ואין אף סופרמן בסביבה שיציל אותך, גם אם הוא חבר שלך ואתם מכירים, כי בבר תל-אביב יש אולי יותר סיכוי לפגוש את באטמן או דרקולה. אז בקיצור, -וואלה אני שיכור- אותה ברמנית מתחילה לעשות עם הידיים ככה לצדדים ו"נכנסת" למוזיקה. היא מציתה סיגריה מחייכת אלי ועושה לי עם הראש יענו היא בעניין של השיר. "איזה שיר טוב זה יא' אללה", היא אומרת ומנסה לגבור בקולה על המוזיקה. אני לא עניתי. הנהתי שקוע במחשבותי ומצצתי מהסיגריה עשן שיכנס לי כבר לריאות וישקיט אותן. אחר כך עלה שיר אחר, "צל כבד" של להקת "כשניקו תתחיל לדבר". "איזה שיר עתיייייייייק", צועקת הברמנית מחוייכת ומצביעה עלי כשהיא זזה למילות השיר ומדקלמת אותן. "עתייייק?" אני מביט בחבר שלי שישב לצדי. "וואלה?" הוא מחייך. "איך עתיק? אחי, גדלנו עליו". "תגידי", הוא זורק לה, "בת כמה את?" "23 למה?" "מה עתיק?" אני ממלמל באגו שבור. "מה מה עתיק?" היא צועקת. "אמרת שהשיר הזה עתיק, בו'נה גדלנו עליו". "הוא עתיק, בני כמה אתם?" "וואלה כשהיינו בגילך היינו עומדים על מרפסת בקינג-גו'רג' מעל הפוסט קפה והיינו שרים את השיר הזה לכל הרחוב". "בני כמה אתם?" "שלושים". "לא יודעת זה שיר עתיק". "איך עתיק אחי?" אומר לי חבר שלי, "הרי היינו במסיבה של הסולן בדיוק כשהתקליט הזה יצא, לפני כמה זמן זה היה?" "הרבה זמן כנראה", אני אומר לו ואז זה הכה בי. אני חושב שהרגע שבו אתה מבין שאתה מתבגר או מזדקן, הוא הרגע שבו אתה מבין שאתה מייצר פער. הרגע שבו אתה מגלה שיש הבדלים, כי עד לפני שלוש שנים, לא שמתי לב לזה, ועכשיו, עכשיו שיר שהיה להיט בתקופתי וצעד בראש מצעד הפיזמונים, נחשב קלאסיקה. ראבק, כמה שאני שונא להיות שיכור. שונא. זה גורם לכל השדים לצאת החוצה בלי מסננת. פשוט ככה, בום. * כי כולנו, כן כולנו כולנו רקמה אנושית אחת חיה ואם אחד מאיתנו הולך מעמנו משהו מת בנו - ומשהו, נשאר איתו. חווה אלברשטין * ככה זה, אחד הולך, השני בא. אתה מת בדיוק בשניה שנולדים עוד מאה כמותך. מעגל. הא, מנחמת אותי המחשבה הזו. מעגל... שיסבלו הבני זונות החדשים שבאים לעולם הזה, בדיוק כשם שכולנו סובלים בו. ביזונים ירוקים! פאק, החיים האלה כמו טירונות בש-13. הרבה צפרדעים אנחנו אוכלים בה. * אני יושב עכשיו ומביט בסמן הוורד המהבהב. למה כתבתי את כל מה שכתבתי -לא שאני זוכר מה כתבתי- אבל אם כבר כתבתי איך אני מסיים, הרי צריך להגיד משהו -לא שאני אומר משהו- וואלה לא יודע, אולי לא נסיים. |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
17 בספט׳ 2004
בוא הביתה אחי, לשפת התהום
אפילו שכל הדברים השתנו כאן הייתי לבד ונמאס לי לחלום או לחשוב על כל הדברים שקרו כאן. בוא הביתה אחי, לשפת התהום היתה פה אחת, שאלה אם חזרת זה לא בא פתאום, זה לא המקום זה כבר לא המקום שממנו יצאת. בוא אל הזריחה שאין בשום מקום בוא אל השקיעה שאין בשום מקום השמש שוקעת ישר אל התהום. בוא הביתה אחי, לשפת התהום נחבק זה את זה מול הרעש מלצרית מדהימה תביא יין אדום לאחים שעל שפת הר הגעש. ולפעמים השכרות נותנת לנו את האומץ להביט ישירות בבואתנו המשתקפת בראי למולנו... |
|
|
| Monarch(שולט) |
לפני 20 שנים •
17 בספט׳ 2004
למה שלא תפתח בלוג?
זה יפה, באמת אבל מה זה קשור ל BDSM או לגברים שולטים על נשים?
אז למה שלא תפתח בלוג אישי לכל הדברים הללו שיושבים עליך ומחפשים מקום לביטוי ? **ההצעה הזו חפה מכל ציניות** |
|
|
| galia(לא בעסק) |
לפני 20 שנים •
17 בספט׳ 2004
מונרך, עניין של היצע וביקוש. ככה פשוט. אם תשים לב תראה כמה אנשים נכנסים להודעות של גולד.
|
|
|
|
boss(שולט)
|
לפני 20 שנים •
17 בספט׳ 2004
Re: למה שלא תפתח בלוג? Monarch כתב/ה: זה יפה, באמת אבל מה זה קשור ל BDSM או לגברים שולטים על נשים?
אז למה שלא תפתח בלוג אישי לכל הדברים הללו שיושבים עליך ומחפשים מקום לביטוי ? **ההצעה הזו חפה מכל ציניות** גבר הבן אדם מדבר מעמקי הנשמה שלו וזה כל מה שיש לך להגיד לו? הבן אדם חבר בקהילה שלנו ואם זה מה שמעניין אותו לדבר עליו אז זה מעניין גם אותנו |
|
|
creamy
|
לפני 20 שנים •
17 בספט׳ 2004
גולד,
מאוד נהניתי לקרוא. אני מעדיפה את ההתפרצות הזו, את הנהר השוצף כשהסכר נפרץ. אולי אתה צריך את זה פעם בכמה זמן... מאחלת לך שהבחורה שתהיה שם, לידך, תהיה חזקה, רגישה, ותומכת. בקיצור, המון אהבה לשנה החדשה. 
|
|
|
|
babywoman(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
17 בספט׳ 2004
גולד כתב:
"הרי אף אחד לא פינטז בהיותו נער לגמור למישהי בגרון או בפרצוף, לקשור מישהי או להצליף במישהי, בדיוק כשם שאף אחת בהיותה נערה לא פינטזה לבלוע, להטחן, להקשר, לקבל שוט על גופה. כולנו -אני אכתוב כולנו אבל מן הסתם יש יוצאים מהכלל- חלמנו רק לגעת בציצי ורוב הבחורות חלמו על נשיקה ארוכה כשהן חבוקות בידי מושא הערצתן." (סוררי, אני לא מצליחה להבין איך מצטטים) גולד, אתה בטוח? 
ובלי קשר, אני נורא אוהבת לקרא אותך, נורא. ואפילו שאני בת 23, כמו המלצרית, גם אני כבר מכירה שירים שהיו להיטים כשאני הייתי בת 15, 16 ,17 בקיצור צעירה  . אז לא נראה לי שבגיל 30 יש לך מה להיתרגש, רק אולי לנסות ללמוד לשתות כך שתדע לעצור לפני שהבאסה והביזיון לעלום כולו עולים מבפנים. זה קורה לכלום, פשוט בשלבים שונים של שכרון.
שנה טובה, בייבי |
|
|
|
babywoman(אחרת)
|
לפני 20 שנים •
17 בספט׳ 2004
אה..
מונרך, כבר כתבתי לך את זה בפורום אחר: תפסיק להשפריץ ארס. אנחנו לא צריכים סדרן, כלובי מספיק מעל ומעבר מה גם שהוא לא הבמה חסרת טקט. בייבי |
|
|
White Li(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
18 בספט׳ 2004
יפה. הזדהתי. וגם כשאתה כותב על עצב זה איכשהו נשמע בסוף קצת מצחיק.
|
|
|
| HotQueen(שולטת){תחת השמש} |
לפני 20 שנים •
18 בספט׳ 2004
זהב יקר שכמוך..
אהוב.. זה אחד הדברים הכי מגעילים בעולם להיות שיכור. המחשבות מתרוצצות ונעצרות על הדברים הרעים, הקשים... מאחלת לך ולי לעולם אבל לעולם לא להשתכר. }{ |
|
|