דרקן ראהל(נשלט){מית} |
לפני 3 שנים •
26 בנוב׳ 2020
לפני 3 שנים •
26 בנוב׳ 2020
דרקן ראהל(נשלט){מית} • 26 בנוב׳ 2020
עורב-שחור כתב/ה: מסכים עם כותבת הפוסט לגמרי.
פוליאמורה (ריבוי אהבות). אני לא חושב שאפשרי לאהוב את כולם/כולם באותה המידה. תמיד משהו יבוא על חשבון המשהו השני. מניסיון. אציע לך שאלה. נניח שיש לך ילד אחד, ואז נולד שני. האם אהבתך לילד הראשון פוחתת? או שאולי, בהכרח, תאהב את הילד החדש פחות מהראשון? אני מסכים לגמרי שיש לנו משאבים מוגבלים. זמן, למשל, לא בטוח שיתחלק שווה בשווה. ייתכן ובת זוג א' תקבל מתנה יקרה יותר ליומולדת מבן זוג ב'. אך, האם אהבה היא משאב מוגבל שכזה? לבסוף, אנחנו יודעים שאנשים באים בכל מיני גוונים וצורות, ואף משתנים במהלך חייהם. האם ייתכן שמה שאתה אומר נכון עבור אדם מסוים בזמן מסוים בחייו, אך לא עבור אחר, או אפילו עבור אותו אדם בזמן אחר? אני רק מעלה נקודות למחשבה, לא מנסה לקבוע מה נכון. אוסיף שהייתי שלוש שנים במערכת פוליאמורית, נשוי לאישה פלוס בן זוג (וגם לה היה משני). רק אחרי שלוש שנים גיליתי שאשתי הסתירה ממני כל מיני רגשות ומחשבות שהיו לה, בין היתר סביב חלוקת אותם משאבים מוגבלים שציינתי. כיום יש לי רק בן זוג... |
|
חשופית שתוקה(נשלטת) |
לפני 3 שנים •
28 בנוב׳ 2020
לפני 3 שנים •
28 בנוב׳ 2020
חשופית שתוקה(נשלטת) • 28 בנוב׳ 2020
תמיד כשאני שומעת אנשים הטוענים לטובת הפוליאמוריה, ההגבלה המרכזית היא לילדים.
שאנחנו כן יכולים לאהוב כמה ילדים, אז למה לא בני זוג. אני לא שותפה לדיעה הזו. כי ילדים- מהרגע שהבנו אותם לעולם, אנחנו לא יכולים לבחור יותר. הם מתחילים ונותרים ילדינו. נקודה. בני זוג לעומת זאת, זה תמיד בחירה. ובחירות הן דבר שמשתנה עם זמן, עם גיל, עם נסיבות. אני יכולה להבין הרפתקאות מחוץ למסגרת (גם אם הן נקודתית חזקות ריגשית) כדי לא לפרק שותפות (או כלכלית או כי ילדים), אני מתקשה להאמין לאהבה ברת קיימא וחזקה לאורך זמן, שמתחלקת למספר אנשים. ואולי זה כי טרם ראיתי ראיתי אחת שכזו. תודה על מגון הדיעות המעניין. נהניתי לקרוא. |
|
FoxyBoxy |
לפני 3 שנים •
28 בנוב׳ 2020
לפני 3 שנים •
28 בנוב׳ 2020
FoxyBoxy • 28 בנוב׳ 2020
אני מונוגמית
אבל אני די מתארת לעצמי שפוליאמוריה בהחלט דבר אפשרי לאנשים שרוצים בזה גם אם אני לא מעוניינת בזה. זה שילדים שהביאו לעולם או אימצו נשארים ״ילדינו״ לא עוצר אנשים מלהפסיק לאהוב אותם ולנשל אותם מהחיים במקרים מסויימים. ומן הסתם יש מונוגמים שהאהבה שלהם דועכת תוך שנה או תוך חמישים ואז נפרדים או נשארים יחד מתוך אינטרסט כלשהו שאינו אהבה את לא חייבת ללכת לילדים אבל אותו דבר תקף גם לנכדים, הורים(מי אנחנו יותר אוהבים? את אמא או אבא), חיות מחמד, אוכל, וכו, אהבה זה לא משאב מוגבל כמו שזמן כסף ואנרגיות זה משאב מוגבל אישית לא ראיתי הרבה מערכות יחסים פולי שעובדות אבל גם לא ראיתי הרבה מערכות יחסים מונו שעובדות לזמן ארוך באמת והן כולן נפלו בערך על אותם הדברים כי בסופו של יום זה בני אדם. |
|
עבודת אלילות |
לפני 3 שנים •
28 בנוב׳ 2020
לפני 3 שנים •
28 בנוב׳ 2020
עבודת אלילות • 28 בנוב׳ 2020
הונאה יש בכל מקום.
במונוגמיה, בפולי, בשליטה... כל דבר אפשר לעשות בצורה בריאה או לרמות. אני כן מאמינה שאפשר לאהוב יותר או פחות, גם ילדים. וזה בסדר. אפשר גם לא להתייחס למדרג. אדם לא צריך לכאוב את זה שהוא מס 2 של מישהו אחר, או 3, או 4... אני לא יכולה להיות החברה הכי טובה של כולם אז מאהבת מס 1 של כולם? לכולנו יש ערך והוא לא צריך להיות תלוי באם אנחנו מס 1. במקום אחד נהיה 1, באחר 2, 10... זה תלוי בקשר. |
|
WildChika |
לפני 3 שנים •
29 בנוב׳ 2020
Re: פוליאמוריה
לפני 3 שנים •
29 בנוב׳ 2020
WildChika • 29 בנוב׳ 2020
אני בזוגיות פוליאמורית 3 שנים, אולי 4.
זה לא לאהוב פחות או יותר. זה לחלק את הזמן פחות או יותר. לרוב זה קורה בפוליאמוריה היררכית שבה חיים עם בנזוג "ראשי" ורוב הזמן איתו מפאת המחייה המשותפת וכו'. אבל אני יכולה להגיד בכנות. אני אוהבת עדיין את האקס המיתולוגי, ואת האקס שיצאתי איתו שנה במקביל לבנזוג הנוכחי, ואת דאדי שלי. וכמובן את בנזוג שלי שאני חיה איתו . אני אוהבת, ומתאהבת כל הזמן. ואלו שאהבתי לא נעלמים, ובוקר בהיר אני לא אוהבת. מי שהצליח להכנס ללב, נשאר. איך אפשר לשכוח אהבה? זאת הדחקה בעיניי. לחשוב שאי אפשר לאהוב 2 במקביל זה אגו. אפשר לאהוב יותר כשמסתובבים עם לב פתוח ושהאגו לא מנחה אותנו. כשאנחנו לא מפחדים להפגע, להחשף, להתרגש קורים דברים מאוד מיוחדים |
|
דרקן ראהל(נשלט){מית} |
לפני 3 שנים •
29 בנוב׳ 2020
לפני 3 שנים •
29 בנוב׳ 2020
דרקן ראהל(נשלט){מית} • 29 בנוב׳ 2020
חשופית שתוקה כתב/ה: תמיד כשאני שומעת אנשים הטוענים לטובת הפוליאמוריה, ההגבלה המרכ Drזית היא לילדים.
שאנחנו כן יכולים לאהוב כמה ילדים, אז למה לא בני זוג. אני לא שותפה לדיעה הזו. כי ילדים- מהרגע שהבנו אותם לעולם, אנחנו לא יכולים לבחור יותר. הם מתחילים ונותרים ילדינו. נקודה. בני זוג לעומת זאת, זה תמיד בחירה. ובחירות הן דבר שמשתנה עם זמן, עם גיל, עם נסיבות. אני יכולה להבין הרפתקאות מחוץ למסגרת (גם אם הן נקודתית חזקות ריגשית) כדי לא לפרק שותפות (או כלכלית או כי ילדים), אני מתקשה להאמין לאהבה ברת קיימא וחזקה לאורך זמן, שמתחלקת למספר אנשים. ואולי זה כי טרם ראיתי ראיתי אחת שכזו. תודה על מגון הדיעות המעניין. נהניתי לקרוא. בלא מעט מקרים, כשאתה חריג בנוף, מבקשים ממך להסביר את עצמך. בטח יצא לך מתישהו לנסות להסביר בדסמ למישהו שלגמרי לא מבין על מה את מדברת. אז מחפשים דרך לעשות מה קוראים "הנגשה". אני חושב שזאת הסיבה שפוליאמורים שולפים את "זה כמו ילדים". זה לא כמו ילדים, אבל זאת הדרך הכי טובה שמוצאים להסביר לאדם עיוור מה זה צבעים. מי שלא יכול להבין לאהוב כמה אנשים, אולי יבין דרך ההקבלה לילדים. ותמיד ייתכן שזה קיים רק אצל אלה שזה קיים אצלם. או לא. |
|