| zboy{זאתי} |
לפני 20 שנים •
21 בספט׳ 2004
בקולך
מוקדש לרעה ומפונקת,
תודה לך... בקולך סללת לי דרך אל האושר, רק שמעתי אותך, וכבר הפכתי למטיל ברזל, רק שמה שמשך אותי, הברזל, לא היתה האבן השואבת, אלא הקול, קולה של האחת. וכשחשבתי שדי לי, שמעתי את קולה, ואוזני לא חשובות יותר, אז הגיע למחשבתי עומקו של הקול, תוכנן של המילים, וחשתי כאילו אני מתפרק מרוב אושר, המולקולות של גופי נפרדות אחת מהשנייה ומסתדרות בשלשות לפני קול היוצרת, על מנת שתשתעשע בהן כחפצה. קולך יוצרת, ואני החומר בידייך, שתלושי ותעצבי ותיצרי כרצונך. וכשאמר הקול "לא סמרטוט רוצה אנוכי" צעקה נפשי - לא!! לא סמרטוט כי אם מלך, בן אלים, יוצר עולמות, מגשים עננים ומממש הרים, שכל רצוני הוא להיות לך, כל אשר תרצי - תיצרי. האוכל לשמש לך כחומר, האוכל לקרוא לך יוצרת... |
|
|
מדויקת(לא בעסק){+-}
|
לפני 20 שנים •
23 בספט׳ 2004
הצלחת להעביר את התחושה.
יפה.
|
|
|