G-O-L-D(שולט)
|
לפני 20 שנים •
21 בספט׳ 2004
ימים משונים
היה לי יום קשה היום.
קשה ללא סיבה. מסוג הימים שבהם אתה פותח את העיניים ומרגיש את כובד העפעפיים המבקשות ממך "תן לנו את הרשות להסגר שוב, תן לנו, נו, בבקשה, מה כבר יקרה, נו תן". יש ימים בהם אתה נלחם בעצמך, ימים בהם שעל אף השמש שבמרומים, העולם לעינייך נצבע אפור. * אני נכנס למכון הכושר אליו אני מנוי-שלא פקדתי כבר חמישה או שישה חודשים- ומגלה לתדהמתי שגוף האדם אלסטי יתר על המידה. ולא רק זאת, אלא שהמושג הסרוח הזה שנקרא "זמן" לא רק מכלה אותי אט-אט באיזו רומנטיקה אלא פשוט נוגס בי בבוז. השרירים נלחשו, ההקפים קטנו, ואחוזי השומן עלו. פאק, רק לפני שישה חודשים עמדתי על תשעה אחוזי שומן, שישה חודשים. רק לפני שישה חודשים הייתי דוחף 110 קילו חזה, ועכשיו, עכשיו פשוט לא. אני מביט במאמן הכושר שלי. הוא מחייך. "נו, ככה זה, רצית א-י-ב-י-ז-ה. צריך לדעת במה לבחור", הוא מגחך, "טוב, נו, בוא, נתחיל מחדש, יוצאים לקרב, מלחמה", הוא זורק בעידוד. אני מביט בו, אני מביט סביבי, פתאום כל מה שהתחשק לי זה להתקפל בפינה וללכת לישון. פשוט ללכת לישון. ככה זה, העפעפיים היום, כבדות. * בשעת ערב, כשאני כבר מיואש לחלוטין מעצמי ומהיום המסריח הזה, אני יושב בקפה ג'ט-לג שבשדה התעופה בן-גוריון עם איזה עסקן מכוער שאני ממש לא אוהב. אנחנו מדברים, הוא מבלבל לי את המוח וברגע מסוים מתוך איזו הזיה אני חושב ששמעתי אותו אומר: "אני ארנב, רוצה בלון? בלה בלה בלה". אני מוצא את עצמי מהנהן לדבריו באי חשק. תכונה מכוערת של אנשים שלא "נעים להם" להגיד: "בו'נה ק-ד-ח-ת אותי!!! ח-א-ל-ס!" נו, מה לעשות, אני קטן. אני קטן אז הנהנתי ולאט לאט הרגשתי איך אני מאבד את שפיות דעתי ועוד רגע מתחיל לצחוק לו בפרצוף עם קולות שהחבר'ה באברבנל פראיירים לידי. הוא ממשיך בשלו. הטלפון שלי צלצל ועל הקו העורך דין שלי. "מזל טוב", הוא זורק לי לאוזן מרוצה. "מה?" "מה מה? מזל טוב, נסגר". "וואלה..." אני מהמהם. "וואלה?" הוא מגחך, "מה וואלה? אתה רציני? מה האדישות הזו?" "סתם", אני ממלמל. "אתה בסדר?" "כן, אני מאה אחוז". "אז למה אתה מדבר ככה? קרה משהו? אתה נשמע עצוב". "אני לא עצוב, אני עייף". "טוב, עכשיו אתה יכול לנוח הרבה מאוד זמן..." "יופי, כי אני צריך את זה", אני נאנח. "תבואו מחר למשרד". "נראה, לא יודע, אני חושב שמחר אני נשאר בבית". "אתה לא רציני". "אני כן". "שמע גולדי, לא יודע מה קרה לך אבל אתה לא נשמע טוב". "אני בסדר, אמרתי לך, אני רק עייף". "עייף עייף, אבל מה עובר עליך? אתם חייבים לבוא מחר למשרד, יש דברים שצריך לחתום עליהם". "אז תשלח לי שליח". "אסור לי, אני צריך להיות נוכח". "אז בוא תחתים אותי בבית, שמע, עזוב אותי, אני עייף, נדבר מחר", אני אומר וסוגר את הטלפון באחת. "מי זה היה?" אומר לי הטיפוס המפוקפק הזה שיושב מולי ומביט בי דרך עיניים צרות ורעות. "סתם, לא עניינך", אני אומר ומכניס את הנייד לכיס מכנסי, נעמד על רגלי ומביט בו. "מה?" הוא מחייך. "שום דבר, תהיה בריא, אני הולך, ואני מבקש ממך אל תתקשר אלי יותר. אני לא רוצה לראות אותך. אתה עושה לי רע", אמרתי והתחלתי ללכת שומע איזה מלמול שבא מעברו שממש לא העלה בי רצון להתייחס. העפעפיים היו כבדות מידי. * בדרך חזרה, על האופנוע, מול הרוח, אני חושב על איזו מישהי חדשה שהכרתי ושעושה לי טוב כי היא כולה אשה. חשבתי עד כמה העניין הזה מוזר שסתם עוד בן אדם שפתאום נכנס לך לחיים עושה לך טוב. כלומר, האותו בן אדם הזה, הוא זה מה שעושה לך טוב, או שמא זה אתה שמחליט שהוא עושה לך. חשבתי על זה, חשבתי גם על המושג הזה אהבה, ועד כמה שהיא דומה לעסקים עם אביזיינקים (תושבי איביזה) יש את המשא ומתן, בדיקת הסחורה, סגירת עסקה, החלפת הידיים, אבל חוסר הוודאות קיים שם ולתמיד. אהבה, זו עסקה עם איביזיינקים כי להבדיל, בעסקה עם ניורקר אתה יודע בדיוק לאן הכסף ילך, מתי תגיעה הסחורה וכמה תקבל עבורה. עסקה עם ניורקר היא משהו הנטול רגשות. את הנדרים לא מפרים. מה שלא קיים באהבה מן המניין. באהבה מן המניין אתה יכול לתת את כל כולך, ואחד הצדדים יחליט פתאום ככה סתם שלא בא לו, וזהו, די זה נגמר. כמו איביזיינקי מצוי שאם לא באת לו טוב בפריים, חותך ממך ולא משנה כמה הוא חייב או הבטיח לך. איביזיינקים, הם אולי אנשי העסקים הכי גרועים שראיתי בחיים שלי. או ליתר דיוק בעלי המנטליות ההפכפכה ביותר שראיתי בימי. רגע הוא איתך, רגע שני, הופ, הוא לא. מצחיק. מצחיק אבל לגיטימי, לפחות כמו באהבה. לא טוב לך, את לא חייבת כלום גם אם הצד השני טוען שכן. גם אם יש דירה וילדים וכל החבילה. לא טוב לך? לכי. לא טוב לך? לך. החיים עוברים מהר מידי ואף אחד לא בא לעולם הזה למכור את עצמו. להקדיש את עצמו- וזה נאמר שלא בהקשר לסשנים- או לחיות במקום שלא טוב לו בו. פשוט ככה. עסקות עם ניורקרים נועדו להחליף כסף. כסף בא והולך, לב, לב הולך אחרי שהלכנו, אבל לנצח הזיכרונות מצויים בו וצלקות לא שוות אף לב שיכיל אותן. לב צריך להישאר שלם. ואם מישהו מנסה להשתלט לך עליו בדרך כזו או אחרת, בעט בו. הוא לא שווה את זה. אם אתה אוהב מישהו, שחרר אותו. * אני יושב עכשיו ומביט במשפט שכתבתי עכשיו. אם אתה אוהב מישהו/מישהי, שחרר אותו. יכול מאוד להיות שזו הסיבה שאני לבד. אני, אני אוהב אחרת ואחרת זה אומר שאני לא כשם כל אלו, המנכסים לעצמם את הלב של בן/בת זוגם. לב הוא לא נכס של אף אחד או אחת. הנה, העיניים נכנעות לי עכשיו לעפעפיים. * אני בא הביתה, מתפשט, מכין כוס קפה, מצית סיגריה ומתיישב אל מול המחשב לכתוב. רגע, רק רגע אחד של שקט. הנה, אני אזרוק כמה מילים ואלך לישון. אלו לא העיניים שלי שכבדות, לא הגוף שעייף, זו הנפש. אני מקבל מייל מאיזו מישהי שהיה לי נעים בחברתה שמסביר לי שלה כנראה לא נעים. שהיא מפחדת, שהיא לא רוצה ש וש וש... אני מחייך, נשען לאחור, לוגם מהקפה, מפריח עשן, נאנח וחושב על העובדה שאני כנראה לעולם לא הייתי שולח "מייל" למישהי עם טקסט כזה אבל ניחא, אנשים הם אנשים כי הם אנשים. "לב הוא לא נכס של אף אחד", אני מהמהם לעצמי, "ואם איכפת לך ממישהו, שחרר אותו". * הנה, עכשיו העפעפיים מקבלות את הרשות להיסגר. |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
21 בספט׳ 2004
When the day is long and the night, the night is yours alone
When you're sure you've had enough of this life, well hang on Don't let yourself go, cause everybody cries And everybody hurts sometimes Sometimes everything is wrong Now it's time to sing along When your day is night alone (hold on, hold on) If you feel like letting go (hold on) When you think you've had too much of this life, well hang on Everybody hurts Take comfort in your friends Everybody hurts Don't throw your hand. Oh, no Don't throw your hand If you feel like you're alone No, no, no, you are not alone If you're on your own in this life, the days and nights are long When you think you've had too much of this life, well hang on Well, everybody hurts, but sometimes everybody cries And everybody hurts, sometimes And everybody hurts sometimes So, hold on, hold on Hold on, hold on. Hold on, hold on. Hold on, hold on. Everybody hurts You are not alone..... עצום עיניים תן לשינה לסחוף למקומות להן נפשך משוועת.... פז בחלומות.. |
|
|
צמאה(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
22 בספט׳ 2004
גולד
תודה על מה שאתה כותב אתה פשוט יודע מה אני מרגישה
|
|
|