מתי ידעתם שאתם נמשכים לBDSM?

זה נשמע מוקדם מידי, אבל אני חושבת שידעתי כבר בגיל 5. הייתי צופה ב'זינה הנסיכה הלוחמת' והתחושה (שלא ידעתי לפרש אז) הייתה התרגשות לבידינלית עזה בכל פעם שהיא נלחמה והכניעה גברים/ כשהכניעו אותה.

זכור לי במיוחד פרק בו היא כלואה בדאנג'ן של מלך כלשהו, כפותה בשלשלאות, והוא יורד לשם עם חלוק ובגדול מטריד אותה מינית.
אל תשפטו.

זכור לי גם שבמשחקי הדמיון שלי עם ילדים בפארק היה ילד שהיינו משחקים ביחד באמא ואבא, רק בצורה שונה מעט מהרגיל: בשלב דיי מוקדם האבא היה 'הולך לעבודה' ואז הילד היה מגלם דמות של כלבלב שנשאר עם אמא בבית, ומציית לפקודותיה. (אני זוכרת שפניתי אליו בעיקר כ'כלבלב טיפשון', והמשחק היה שהוא כל הזמן טועה ואני כל הזמן מלמדת אותו מחדש בנימה מקטינה).

בשלב החביון לא היו ביטואים התנהגותיים של תכונה זו שאני יכולה להיזכר בהם, אבל בגיל 14 עניתי לבקשותיו של ה'חבר הראשון שלי' לרדת לו בהבטות שאם יעשה ביד ויאכל את השפיך של עצמו מולי אסכים לרדת לו ("כי אני מפחדת שהטעם מגעיל"), וכשהוא אכן עשה זאת צחקתי עליו, ואחרי זה נפרדתי ממנו על עצם עזות המצח לבקש דבר כזה מנערה בת 14.

בנוסף, בשנות התיכון ריגש אותי לפתות נערים מהכיתה להגיע אלי הביתה ברמיזות מעורפלות על סיכוי למשהו מיני, ובפועל כשהגיעו אלי הדבר היחיד שהם קיבלו שאיכשהו היה קרוב למין היה לסדר את התחתונים והחזיות שלי בארון.

אני חושבת שגם הנערים שבחרתי לצאת איתם בתקופת התיכון, והדרך בה התייחסתי אליהם ("חכה לי מתחת לבית שלי מחר בחמש בבוקר, הולכים לריצה", למחרת כשהוא צלצל מלמטה ביקשתי שיחזור הביתה ויגיע שוב בשבע כי אני עוד עייפה) מהווים סוג של מוטיב.

מה שכן, אני בעיקר מתביישת באיך שהתנהגתי ומאד שמחה שמצאתי דרך לבטא את הצדדים האלו בעצמי בלי לפגוע במישהו (ללא הסכמתו). ברגע שהתבגרתי קצת והבנתי שפגעתי בכמה וכמה בחורים, לא היססתי וביקשתי סליחה - גם אם היא לא תמיד התקבלה.