צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

מהו הכאב הזה

RIS
RIS
לפני 18 שנים • 12 במאי 2006

מהו הכאב הזה

RIS • 12 במאי 2006
.
מהו הכאב אם לא דרישת שלום מהעצם.
כשאת נפלשת ונחדרת עד העצם.
כשפעימת הלב המתפוצצת לריבוא נתזים של אור אומרת את כל מה שאין עוד בכוחן של מילים להכיל.
כשמתקיימת ידיעה מוחלטת שכך נגזר וכך נחתך ואין זה גורל או יעוד או תכלית אלא הכרח מתמטי חמור.
כשאין עוד פעימות לב שֶתֵחָטֵפְנָה.
כשאין עוד לב להכיל את כל העוצמות.

מהו הכאב אם לא נגיעה שמושיבה את כל היצרים בישיבה מזרחית על מרצפות לוהטות.
כשאת נלחמת על כל נשימה.
כשאין עוד כלום מלבד הגלקסיות הבוערות במעופן שחצו את מהירות האור וכל נגיעה בעור חותכת כמו סופר-נובה שאחת דתה להאיר את מותה רב ההוד אל תוך האינסוף.
כשקול היסורים תּוֹכֵף כמו פטיש מדויק התוחב מסמר משונן יותר ויותר עמוק וסמיך אל הליבה של הרגש.
כשאת נבעלת אל החומש והכאב אינו מותיר בך דבר שאת יכולה לשייך לעצמך.

מהו הכאב אם לא קול הרכות.
כשהאושר מפוגג אל תוך עצמו ריבוא עצבויות על כל מיקרו-שניה שעוברת כך, בתוך האש.
כשהחיים הולמים כמו בתוף המחריש כל צבע מול עיניים שאין רואות עוד כלום מלבד ההילה של הקודש.
כשאת נמתחת כמו הקשת בענן ומתעוותת כדי למצות ולזקק את הכאב ולהפיק ממנו מופע של אש וחרבות ובלבד שלא תאבד אף טיפה מתוכנו היקר מנשוא.
כשאת גורפת את כל הקופונים בבורסה של היסורים.

מהו הכאב אם לא מקום.
כשאין עוד מען אחר ואין עוד כתובת מלבד הידיעה המענה שכאן זה הסוף של האינסוף. וכאן ההתחלה שלו.
כשאת נמסה ומתפוגגת ונעשית קטנה בתוך עצמך ואז גדלה ומתפוצצת.
כשאינך אלא חומר. והנגיעות עושות את הכאב בך ביד היוצר.
כשאת צומחת מתוך האפר כמו עוף החול, כמו הזהרורים שֶׁטָרְמוּ למפץ הגדול.

מהו הכאב אם לא קירבה.
כשמשחק קרני השמש המרצדות אל תוך מי הטורקיז החמימים והצלולים מענה ומגרה את קצות העצבים עד שאת מרגישה שאת מחבקת את כל היקום.
כשאת נספגת בתוך האיחוד והייחוד שמאותתים לך שאת שם – שאת נראית.
כשהלמות הדופק של הכאב איננה אלא סימן דרך באניגמה הקריפטית הזו שנקראת סימני הדרך האחת והיחידה שמוליכה מחוצה אלייך ואל תוכך.
כשאת חווה את הכאב כמו גאולה. כשאת הווה אותו.

מהו הכאב אם לא משק כנפי האהבה.


פורסם במקור בפורטל הבדסם של פולו
    התגובה האהובה בשרשור
ורגיליוס
לפני 18 שנים • 12 במאי 2006
ורגיליוס • 12 במאי 2006
אני לא איש של שירה אבל אני אוהב כנות בכתיבה.

מה שכתבת הזכיר לי את השורות של יזהר אשדות על האהבה
"שיר כאב - שזורם אל האופק
שיר אהבה - שעל סף התהום"

יפה בעיני.
סוד לוחש​(נשלטת)
לפני 18 שנים • 17 ביוני 2006

Re: מהו הכאב הזה

סוד לוחש​(נשלטת) • 17 ביוני 2006
RIS כתב/ה:
.
מהו הכאב אם לא קירבה.
כשמשחק קרני השמש המרצדות אל תוך מי הטורקיז החמימים והצלולים מענה ומגרה את קצות העצבים עד שאת מרגישה שאת מחבקת את כל היקום.
כשאת נספגת בתוך האיחוד והייחוד שמאותתים לך שאת שם – שאת נראית.
כשהלמות הדופק של הכאב איננה אלא סימן דרך באניגמה הקריפטית הזו שנקראת סימני הדרך האחת והיחידה שמוליכה מחוצה אלייך ואל תוכך.
כשאת חווה את הכאב כמו גאולה. כשאת הווה אותו.

מהו הכאב אם לא משק כנפי האהבה.

פורסם במקור בפורטל הבדסם של פולו


מהו הכאב אם לא התמסרות
כששאגת אריות קדמונים שואגת באוזני, תובעת את חרות ידי ... ואני מרגיעה אותן לנוח לצידי ללא נוע ...
כשציפורי טרף פראיות של מהותי, רוצות לפרוס כנפיים, להתמתח ולעוף גבוה ... אבל ידך , המונחת על צווארי, מכוונת אותן לצלול אל קרקעית גאוותי.

כשהלמות הדופק של הכאב היא קצב נשימתי, כשאתה חודר לכל נימי גופי ... בעודי חושקת להתמזג בך.
מרפה את השרירים כמו מרד נפילים שמוכנע בתוכי, מפזרת את ההתנגדות של העור, סופגת את חום ההצלפה לתוכי,
כשהנשמה עוזקת עצמה למענך , כשאני פרוסה, רכה כולי עבורך, אדוני.

מהו הכאב אם לא מתנת התמסרותי, מתנת האהבה ... מבוטאת ככניעה.