המצב בשוק הסקס (הסטרייט) של ימינו - מתוך נעליו של אינסל

במה שונה העצה ללכת לפסיכולוג מהעצה להוריד ציפיות? לך תלמד בודהיזם זו עצה לאינדיווידואל, לא הצעה ברמת חברה.

לא בטוחה במה הטיפים הרגילים מפספסים בעיניך, כי הטיפים שחוזרים בכלוב הם לא "תהיה עצמך" אלא "תהיה מנומס ותרסן את המיזוגניה שלך". זה טיפ טוב.

העניין הוא שתופעות חברתיות לא ניתנות להפרדה מהאינדיווידואלים שחווים אותן;
אם תשווה למשל לתנועה הפמיניסטית - לדוגמה ברגע שנוצרה הבנה שהחברה מסלילה נשים לשנאה עצמית ואובססיביות ליופי - מייד נוצר שיח פנימי על שינוי המצב שכלל, לצד הביקורת החברתית, גם נכונות לעבודה עצמית. פמיניסטיות "קיצוניות" הרבה פעמים לוקחות על עצמן להנכיח במרחב הציבורי פרפורמנס לא קונבנציונלי כדי להחליש את המוסכמה החברתית (לדוגמה, לוותר על איפור). כלומר, מתוך הבנה שדרוש שינוי בחברה - האינדיווידואל מוביל את השינוי בכך שמשתנה בעצמו.
נוצרה הבנה שהצבא מפלה נשים בקבלה לתפקידים "יוקרתיים" - והנה צצו נשים שמוכנות להיאבק על זכותן לשרת ביחידה קרבית. ברם, לא בהמוניהן - ולכן העניין הזה לא מתקדם מהר, בניגוד לשיח הציבורי על תעשיית היופי שמגיע להישגים כמעט מידי שנה. כלומר, היכולת של התנועה לגרום לשינוי בעולם, נתמכת על ידי נכונות של חברות התנועה להשתנות בעצמן.
דוגמה שלא קשורה למגדר - צמחונות וטבעונות. אנשים שרוצים, מסיבה מוסרית, לבטל את תעשיית הבשר - מתחילים קודם כל בלוותר על צריכת בשר בעצמם. רבים יגחכו בבוז אל פעיל זכויות בע"ח נלהב שקורא להפסקת ההתעללות בתרנגולות לאלתר בעודו ממשיך לאכול עוף. צריכת הבשר בעולם ירדה בשנים האחרונות, כי הרבה אנשים במדינות עולם ראשון מחרימים את התעשיה. סטארטפים לפיתוח חלבון אכיל ללא הרג מקבלים מימון. ממשלות מעבירות חוקים להגנה על בע"ח. סתם דוגמה.

אז חזרה לפמיניזם: התנועה ביסודה נלחמת על זכויות של נשים. כלומר, זכותן של נשים לעשות דברים שהן רוצות לעשות. רוב הדברים האלה כרוכים בטרחה רבה: נלחמנו על הזכות לרכוש השכלה, הזכות להרוויח כסף ולהחזיק רכוש, הזכות לכהן בממשלות... אלה לא דברים שמוגשים על מגש של כסף לאף אחד. נלחמנו על הזכות לעבור בדלת, אך משעברנו בה - מצופה מאיתנו לשנס מותניים ולעמוד בתחרות.

הבון טון במרחבים פמיניסטיים הוא דוגמה אישית. כל הזמן לנסות ליישם את השינוי שאנו רוצות לראות בעולם.
אשה שתבוא לקבוצת פמיניסטיות ותדבר איתן על שעבוד גברים ועל לקבל את כל הזכויות בלי החובות ועל פגיעה במעמד הגברים כדי שנקבל שוויון בלי להתאמץ - לא תקבל מחיאות כפיים אלא שריקות בוז. זה לא רציני ככה. רוצות השכלה? לא להוריד את הרף אלא להצטיין. רוצות להשתתף בפוליטיקה? לא לבטל את הבחירות אלא להתאמץ ולהיבחר.

בקיצור - פמיניזם עובד כי פמיניסטיות עובדות. מתאמצות. משנות את עצמן. מקבלות את החובות עם הזכויות. לומדות היטב את החוקים, בין אם בשביל לשנות אותם או בשביל ללמוד לשחק ולהצליח.

אם התנועה הפמיניסטית הייתה מובלת על ידי נשים שרוצות לשבת בבית ולא לעשות כלום אלא רק לדרוש מגברים לחדול מכל האפליה - הדרישה אמנם מובנת, אבל לא נראה לי שבשיטה הזאת היינו מגיעות רחוק.

וזו הסיבה שאינסלים לא ישיגו כלום בתור תנועה חברתית: כי האינדיווידואלים שמרכיבים אותה לא מוכנים להשתנות בעצמם.

ועוד סיבה: יש בעיה עם החזון. לכל תנועה יש מטרה מוצהרת וחזון לגבי איך ייראה עולם אידאלי. ככל שהחזון הזה שואף למקסימום שביעות רצון למקסימום אנשים, יש לו סיכוי. תנועה שהחזון שלה הוא השפלת האחר, מן הסתם תיתקל בחומת התנגדות מטעם אותו האחר, ובצדק. וגם בהתנגדות של שאר הציבור, שנוטה לא לחבב תנועות שלא משפרות את איכות החיים שלו.

אז אני לגמרי איתך לגבי ביקורת חברתית והימנעות בשימוש בטיעון האחריות האישית כחזות הכל. אבל יש מציאות בשטח והנכונות לעבודה עצמית היא שיוצרת הבדל מהותי בין ביקורת חברתית לבין התקרבנות.

אני רוצה שגברים יתייחסו אלי בכבוד ולכן אני מתייחסת בכבוד לכל אדם מכל מגדר. האינסל (אינסל קש, לא אחד ספציפי פה) רוצה שנשים יתייחסו אליו בכבוד ולא מוכן להתייחס אליהן בכבוד בעצמו. זה לא יעבוד. סורי.

אז ככה: קודם כל, אני לא משווה בין אימוץ לבין מצב של הרמון. ואני תומך נלהב ברעיון של אימוץ. אני פחות נלהב בכל הנוגע לאנשי קש.
יש הבדל בין אבא ואמא שמאמצים יחד ומגדלים יחד ילד, ומצב שבו ארבעה גברים חולקים ביניהם מישהי, שכל ערב עם אחד אחר, וכולם מנסים להתגבר על הקנאה, ועל הדרך גם ילד נקלע לסיטואציה המתוחה הזו, וחלק מהגברים, מה לעשות, לא מספיק בוגרים ונאורים כדי לראות בו

התעללות בקטין במסגרת משפחה ביולוגית..... את שואלת האם אני הוא האדם היחיד בעולם שמאמין שדבר כזה לא קורה? אז לא. יש קונצנזוס של מאה אחוז. לא תמצאי בן אדם שמחזיק בדעה הפוכה משלך, אז חבל לשאול. זה כמו לשאול האם לפי דעתי יש יותר משני מכשירי טלפון בעיר תל אביב. כן. יש. תמצאי בן אדם אחד שחושב אחרת.

בכל הנוגע לתכנון מאסיבי של "ילד אחד מכל אחד" או טכנולוגיה מפותחת (שתעשה מה? קוקטייל כמו בסרט התאומים?) זה נראה ממש כמו תכנון על וניסוי בבני אדם. שוב, תינוקות חסרי ישע. זה רק להוסיף עוד ילדים למצב נפיץ, ועדיין יש את הקנאה שכל הגברים מעמידים פנים שהם יכולים להתגבר עליה.

שוב אני אומר, כמו שאמרתי בתגובה הקודמת שלי, שברור לי שאפשר למצוא מקרה של זוג מונוגמי עם תינוק ושני ההורים הם פסיכופתים, וגם אפשר למצוא אנשים נחמדים שמחליטים לחיות באידיליה של שלישייה או סידור דומה לזה. השאלה שלי היא באיזה סידור יש יותר בעיות מהיסוד. וזה לאו דווקא הסידור המיושן.
זה שמשהו הוא טרנדי או פרוגרסיבי לא הופך אותו ליעיל או בריא.
וזה שאני לא מסכים איתך לא הופך אותי לטיפש או רשע. דברים אחרים הופכים אותי לטיפש ורשע.

...
לגבי להיות מנומס ולהוריד את המיזוגניה, זה הבייסליין, ואני לא חושב שאנשים בודדים כי כולם גסי רוח ומיזוגנים.

....

ש.

אני מסכימה שמתקיימים שינויים משמעותיים ביחסי הכוחות, אבל שהפתרונות שמרניים מדי.
פתרון יצירתי אחד שגברים יכולים לנסות, כדי לקבל אישה איכותית יותר ממה שהם יכולים לקבל ברגיל, זה להסתפק ב״חלק״ מאישה, באמת. להתחיל לחשוב ברצינות על לחיות בהרמון של כמה גברים עם אישה אחת, מה שיקל גם על סיפוקה של אותה אישה מהרבה בחינות, וגם לקבל אישה אטרקטיבית יותר. גם מבחינה כלכלית, יחידת משפחה כזו היא אופטימלית: יותר משכורות, יותר משכורות גבוהות, מעט צאצאים שאותם מגדלים כולם, הרבה הורים. זו אפשרות שצריכה להבחן ברצינות, בעיקר מול נשים אטרקטיביות שיכולות להתחיל בשינוי הגישה הקיימת. פעם היה צורך לפזר זרע ולהרבות ילדים, ואז גברים אטרקטיביים החזיקו מספר נשים. אבל היום זה הפוך, צריך למצוא פתרון גם לריבוי ילודה, ועדיין למצוא דרך לספק את הרצון בהורות.

אני אישית מאוד בעד. גם אם לא מדובר בהבאת ילדים לעולם, אלא סתם כי זה מפנק, מעשיר וכיף לכולם.
אני באמת חושבת שאי אפשר להסתפק בפתרונות שמרניים בתקופה של שינויים כל כך משמעותיים, כי קיימים שדות שלמים של פתרונות מתחת לפני השטח שאפילו לא נבחנים.