Ceaser K(שולט)
|
לפני 20 שנים •
24 בספט׳ 2004
סוטים :)
סטינו מהדיון המקורי קצת, לא?
השאלה במקור הייתה איך ייתכן שרחמן בן רחמן כמוני (כמוהו) יכול להתענג על כאב שפחתו (במילותיי שלי) קצת קשה לי להבין את התמיהה, שהרי כולנו מלאים באמיתות לא מוחלטות במקרה הטוב וסתירות פנימיות רבות במקרה היותר נפוץ... אנחנו אוהבים אנשים שפוגעים בנו, ואנחנו עושים דברים שמזיקים לבריאותנו, אנחנו פוגעים באהובים עלינו, אפילו לא צמים ביום הכיפורים ולוקחים את הסיכון שלא יימחל לנו ... 
להבנתי עצם ההתענגות שלך על הכאב של האחר היא המניע הפנימי שלך. אני נהנה להשית כאב על האחר. עצם המעשה. אני גם נהנה לראותו סובל למעני, בשבילי, מתוך שותפות איתי. חתול פצוע זה לא המקרה, ממש לא. קבצן צריך כסף לא את אישורי, הנאתי או את הצורך להוכיח לי משהו, כלום. לכן לא מוצא פה סתירה אחרת מחיי היום-יום. ובכל זאת, חשוב בעיני לעין שיעור להמשיך להיות מי שאתה באמת ושהשוט לא ישתלט לך על החיים... רוצה לומר, תצליף בשפחתך אם על זה הסכמתם וזה מה שעושה לכם טוב, אך אל תשכח להיות בנאדם טוב ולתת יד (או כסף) לקבצן ולקחת חתול לטיפול כשהוא זקוק לו לגבי עצם ההגדרה של מיהו ומהו סאדיסט - יש כמה וכמה מילונים ואיציקלופדיות ובסוף כל אחד בוחר לו את ההגדרה המתאימה להשקפת עולמו. כך גם נכתבו ההגדרות - מתוך פרשנות של הכותב עצמו. אני אישית לא מוצא פסול בעצם ההגדרה של סאדיסט כן/לא. כל אחד יבחר להגדיר את עצמו איך שהוא מוצא לנכון. הכל מקובל מבחינתי. "אני אינני אלא מי שהנני" אמר שייקספיר, ולדידי, אין אמת יפה מזו
|
|
|
bianca(מתחלפת)
|
לפני 20 שנים •
25 בספט׳ 2004
הממ.....
וואו....
אני חייבת לציין שמאוד נחמד ומרתק לראות את כל הצדדים החבויים יותר או פחות אצל אנשים פה. אני אישית בהחלט מסכימה עם האנשים שהגדירו את הסאדיזם כשם שמקורו ונושא שמו הבין ומימש את המושג. סאדיזם הוא משהו שלשמחתי לא קיים בבדס"מ או לפחות אני מקווה שלא,כי כמה שאני נהנית ואפילו נסערת לקרוא את כתביו החולניים של סאד,וללכת איתו למקומות שאפשר ללכת רק בדמיון,לא הייתי רוצה להתקל בסאדיסט חביב בין שורות האתר הזה. כי כמו שמקבי ואחרים הגדירו,סאדיזם הוא הנאה אגואיסטית לחלוטין של אינדיבידואל שנהנה לראות ולתת סבל לכל דבר באשר הוא. ולדעתי,הקשר בין אהבה לכאב או שליטה בכאב לסאדיזם הוא מקרי לחלוטין. אני אוהבת כאב. כאב הוא דבר שמגרה אותי ומביא אותי לריגושים והנאות מעבר לכל דמיון,אבל כדי שלמישהו יהיה את הרשות והזכות להכאיב לי הוא צריך להיות רחוק מאגואיסט,ולהיות אחראי וסובלני. אחרת זה יכול להגמר רע,בכל זאת מדובר בסיכון גופני ורגשי. ולדעתי,כאב ושליטה בהחלט יכולים לבא גם בסקס ונילי,או עם בנאדם שגם אוהב כאב אבל אין לו משיכה או מושג מה זה בדס"מ. אם הכאב בא בנשיכות או בשוט,בשריטות עד זוב דם או בשעווה,זה לא העניין,זה אביזרים,זה טכניקות,ולצערי,לפעמים נאבד קצת משהו עם כל האביזרים והטכניקות והמושגים,ובמקום לנהות מבדס"מ אנחנו עושים תואר בנושא. לסיום, איה,אני לא חושבת שמקבי בא להתנצח איתך, וחבל לי שאת רואה את זה כך,הוא אמר דברים מאוד חכמים ונכונים. ואין כזה דבר הגדרה אישית לסאדיזם, זה מושג מאוד מוגדר ומובהק,ואני מקווה בשבילך שלא תתקלי בסאדיסט אמיתי אלא במישהו שנהנה להכאיב ונהנה לראות אותך נהנית מהכאב. וכמו שהרמן הסה כתב בסיפרו המעולה "נרקיס וגולדמונד" - "הכאב והעונג דומים כאחים" 
|
|
|
בטי בום(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
25 בספט׳ 2004
בהחלט "הכאב ועונג דומים כאחים " ויש נקודה שהם מתערבבים ואני כשולטת מחפשת להגיע לנקודה הזו לבדוק את הגבולות שלה ולהרחיב אותם .
אני בהחלט מתגרה מלהכאיב גירויי שהוא לגמרי מיני , אני לא את אתגרה אם אפרוח ישבור את היד או יכאבו לו השיניים . אבל אני בהחלט אתגרה מכאב שלו במהלך סשן כאראה אותו מתענג עליו . אני לא אהנה לסשן מאזוכיסט שנהנה רק מהכאב ואין בינינו שום יחסי שליטה ולכן גם מעולם לא סישנטי אחד מאותם סאבים סידרתיים שמוכנים לתת לכל מלכה להכאיב להם . הרבה יותר מאתגרת אותי כל החבילה יחד ולא רק הכאב לשם כאב . הכאב מתפרש אצלי ככניעה ואישיותי החביבה (  ) משום מה מתגרה מזה .
|
|
|