davy jones(אחר){אהבת חינם}
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
אני שאלתי את עצמי מאיפה זה מגיע ולעולם לא הייתה לי תשובה,
קיים אי שם סאדיזם טהור, לראות אותה בוכה, כאובה ומורידה דמעות , עושה לי משהו שאני לא יכול להסביר במילים . |
|
|
-X-
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
בריחה מהמציאות.
יציאה מהחינוך של "להרביץ לבנות זה אסור". |
|
|
FlowerKitty(אחרת)
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
ארגמןן כתב/ה: שאלה טובה : )
תאמת שאין לי ממש צורך להכאיב ברגיל שלי.. אבל בפעמים שכן נהנתי להכאיב פיזית אני זוכרת שהרגשתי מן חופש להוציא את הצד ה"רע" שלי.. האכזרי. כמו לשים רגע את המוסכמות החברתיות בצד ועכשיו מותר לי להוציא צד שאסור לי להוציא בשאר הזמן. אז לשאלתך, זה היה נחמד/מיוחד להעלות ולבטא צד אחר שלי.. צד חבוי. ממש מתחברת לניסוח של ארגמן לגבי תחושת החופש שבלהכאיב, בזה שנוצר מרחב מיוחד שבו מותר לעשות בדיוק את מה שביומיום אסור. לרוב אני מעדיפה מזוכיסטים. מניחה שאני אישית פחות נוטה לסאדיזם "טהור" ולרצון להכאיב למי שנטו סובל מזה. אבל הכי הכי כיף ומענג זה להצליח "להמיר" למזוכיזם נשלט/ת שלא הגיע/ה כמזוכיסט/ית פיזית מראש. ליצור בעצמי את ההתניה הזאת בין כאב לעונג (משערת שמרכיב ההנאה העיקרי בזה הוא תחושת השליטה והאגו טריפ). ואז השיא זה בסוף כבר להגיע למצב שבו יש לי נשלטת שפשוט מתחננת לכאב, בלי שזה היה ככה לפניי. "בבקשה תכאיבי לי, אני ממש צריכה את זה" זה אחד המשפטים הכי מרטיבים 
|
|
|
|
FlowerKitty(אחרת)
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
יצא לי גם להכאיב למי שנטו סובל מזה, וההנאה שלו היא רק מהריצוי ומההתמסרות, או מחוסר השליטה והפחד. גם זה יכול להיות נהדר בסטייטס אוף מיינד מסויימים, בהקשרים מסויימים ועם האנשים המתאימים. אבל זה פחות הסגנון האישי שלי, לרוב.
|
|
|
טלי35(שולטת)
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
בעבר התייחסו לבדסמים כאנשים עם פתולוגיה. חולי נפש או כאלו שנפגעו בילדות וזו (הלהכאיב או לרצות לחוש כאב) התוצאה. זה אפילו נכנס ל DSM לדעתי.
ממה שהבנתי (ואשמח לתיקון אם אני טועה) מחקרים עדכניים מראים שאין הבדל בין בדסמים לכלל האוכלוסייה מבחינת טראומות ילדות מחלות נפש ועוד. כלומר לא משם נובע הרצון להכאיב או לכאוב (לא *רק* לפחות). ברור שיש פסיכופתים בכלוב ובכלל וברור שיש אנשים מסוכנים שלא כדאי להתקרב אליהם. לכן בעיני חובה על הנשלט/ת לברור היטב למי הוא מעניק את עצמו ולשמור על עצמו. לשאלתך - זה יכול להיות נורא כיף להכאיב. אני נהנית להכאיב כדי להגיע לאפטר קייר של האחרי. וכדי להרגיש איך שואבים ממני כוח, נשענים עלי תוך כדי שאני מכאיבה במטרה לאסוף כח ולאפשר לי להכאיב עוד. לופ מרגש שכזה. |
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
כי זה אינטימי.
|
|
|
| Tallario |
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
יש משהו שקורה כשהצד הכוחני והחייתי יותר יוצא מהמעמקים של הנפש ופוגש פרטנרית שלוקחת אותו אל הגוף שלה, סופגת אותו, מתעלת אותו להנאה שלה ומבקשת עוד...זה מחבר לרגע שתי נקודות מאוד רחוקות וחבויות בשתי נפשות שונות וזה פועל בכל החושים והרמות. אין הרבה חוויות שמחברות ככה.
|
|
|
TradeMark(שולט)
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
ה-"למה" הוא לעולם לא באמת חשוב. הוא אפילו לא אמיתי בבסיסו.
אנחנו כבני אדם תמיד, כן תמיד, קודם בוחרים או מחליטים מה אנחנו אוהבים ורוצים ואז מוצאים את הרציונל שיצדיק את הצורך-ההעדפה-הדעה שלנו וכמה באמת זה הדבר הכי טוב או הכי מספק בשבילנו, או הכי צודק ומוצדק לעשות. אז את "מה" שאנחנו אוהבים קובעים דחפים לא רציונליים, ואת ה-"למה" אנחנו אוהבים אנחנו בונים בדיעבד כדי לייצר סיבתיות שתתאים עם דפוסי המחשבה שלנו ועם איך שאנחנו תופסים את עצמנו. או בקיצור, "למה" אנחנו אוהבים להכאיב זה סיפור פיקטיבי שהמוח שלנו מספר לעצמו. |
|
|
Kitty frank
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
אני חושבת שאת כל השיעורים הכי גדולים שלמדתי בחיים, למדתי דרך כאב פיזי. לפעמים אפילו שיעורים של אחרים נלמדו דרך כאבים שלי.
מחלת כאב בנעורים שלימדה אותי ואת ההורים שלי הרבה על קשר נפש-גוף, פציעה קשה שעזרה לעצור זוגיות אפילו יותר קשה, היריון לא רצוי שלימד אותי ואת בנזוגי אחריות. אני אוהבת להכאיב כדי ללמד איזה שיעור מסויים למישהו. על כמה אני חשובה לו, או על כמה הוא זקוק ללמטה, איך מנקים ביסודיות, להרביץ תורה זה תמיד מדליק, ללמד אנשים לבכות, או להביע את עצמם במילים. משהו במוח של אנשים נפתח לרעיונות ושינוי כשכואב להם, הצורך לפתור את זה מהר, לשנות, להתחזק. |
|
|
|
בכוח המוח(שולטת)
|
לפני 3 שנים •
9 ביוני 2021
זה ממש יפה, קיטי.
|
|
|