פייה{O}
|
לפני 3 שנים •
1 ביולי 2021
הזוי למדי שמתקיים בכלל דיון כזה במאה ה-21,
והזוי לא פחות שדיון בנושא אלימות מטורללת כלפי ילדים חסרי ישע מתנהל בפורום בדסמ כאילו זו עוד פרקטיקה לדבר עליה. בכל אופן, א. להזכירכם - תודה לאל זה לא חוקי להרביץ לילדים. ב. ילדים בכל גיל הם בני אדם עם רגשות ורצונות וראויים ליחס בסיסי מכבד כמו כולם. גם כשהם מעצבנים רצח, כמו כולם. |
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 3 שנים •
2 ביולי 2021
איכבוד, אין לי מה להגיד לך. אני מקווה שאין לך ילדים ו/או שאתה לא איש חינוך.
|
|
|
יולי Yuli(לא בעסק){טדי}
|
לפני 3 שנים •
2 ביולי 2021
הטענה שבדורות קודמים היה מותר להרביץ והנה תראו רובנו יצאנו בסדר - קצת מצחיקה בעיני.
תסתכלו מסביב. זה נראה לכם בסדר? תסתכלו כמה אנשים אחוזי חרדה, אלימים, בודדים, עצובים, אגוצנטריים, אכזריים, בורים, חסרי אונים, מדוכאים, רמאים וחסרי נימוס נמצאים בשפע בכל מקום. זה לא בסדר בעיני. לא חושבת שיצאנו בסדר. אני מכירה יחסית מעט אנשים שיצאו בסדר. פעם הורים היו עושים דברים כאלה דפוקים שבא למות. ידעתם שפעם היה אפשר לשלוח ילד בדואר? ידעתם שפעם היה קוקאין בתרופה לצינון? זה לא היה סבבה, זו הייתה טעות נוראית שגרמה להמון נזק וטוב שאנשים עלו על הטעות וחדלו מהפרקטיקה ההרסנית. ג'יזס, אני לא מאמינה שזה בכלל דיון. להרביץ לילדים לא חוקי כבר איזה שלושים שנה. בשבוע הבא: נהיגה בשכרות - בעד ונגד. כי אבא שלי נהג לשתות ולנהוג ותראו איזה יופי שרדתי! 🤦♀️ |
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 3 שנים •
2 ביולי 2021
רגע, מותר לומר שענישה גופנית היא רעיון גרוע, אבל אם הורה איבד פעם אחת בחייו שליטה, הוא עוד לא הרס את חייו של הילד?
שברור שאנחנו לא חיים לפי חוסך שבטו שונא בנו, אבל סטירה אחת בחיים לא אומרת שאתה מחנך נוראי, ממש פושע? כי זה כל מה שאני מנסה לומר. שלצד גינוי של אלימות לילדים, שנהדר שיש לו גם גיבוי מחקרי, נזכור לא לייצר אשמה משתקת לחלוטין בהורה שהיה לו רגע של אובדן שליטה, כי הוא אנושי? |
|
|
|
פרלין(נשלטת){ש}
|
לפני 3 שנים •
2 ביולי 2021
זה ברור.
אנחנו גם צועקים על הילדים שלנו בלי עין הרע, לא? לפחות פה. וזה לא שזה לא מבהיל. הורה שמאבד שליטה, אין טבעי מזה. |
|
|
Kitty frank
|
לפני 3 שנים •
2 ביולי 2021
ראיתי אתמול ראיון של ג'יי-זי אצל לטרמן. ג'יי-זי מסביר באנקדוטה למה הבת שלו כל-כך בטוב: יום אחד היא היתה ברצף דיבור אינסופי, והוא זירז אותה לכיוון האוטו באגרסיביות קלה, כי הם איחרו לבית הספר.
אחר כך, באוטו היא אמרה לו ''אבא, לא אהבתי את איך שדיברתי אליי קודם''. הבעיה בעיני, גם ב'סטירה פה ושם' הזה לתת לילדים כלים לדבר על זה שפגעו בהם. כי אם זאת רק סטירה כשחייבים, ואתם בעצם הורים ממש טובים, אז אין באמת למי להגיד את זה ושיקשיבו נכון? אין דרך קצת להעניש הורים כמו ילדים נכון? קצת, שיבינו את הפואנטה ויתנו לילד להרגיש שומעים אותו. שיש לו קול. פה בעיני הטראומה מתחילה, כשאין לך איך לדבר על זה. במעט הפעמים שלאבא שלי התפלקה סטירה ניסיתי להגיד לאמא שלי בעדינות שזה הזמן לאחוות הנשים המפורסמת שלה ושתציב את הגבול לאבא שלי בשמי. זה שהיא לא עשתה את זה נשארה הפגיעה יותר גדולה מהסטירות. |
|
|
ברייה(שולטת){לא!!!מחפשת}
|
לפני 3 שנים •
2 ביולי 2021
דרקן ראהל כתב/ה: רגע, מותר לומר שענישה גופנית היא רעיון גרוע, אבל אם הורה איבד פעם אחת בחייו שליטה, הוא עוד לא הרס את חייו של הילד?
שברור שאנחנו לא חיים לפי חוסך שבטו שונא בנו, אבל סטירה אחת בחיים לא אומרת שאתה מחנך נוראי, ממש פושע? כי זה כל מה שאני מנסה לומר. שלצד גינוי של אלימות לילדים, שנהדר שיש לו גם גיבוי מחקרי, נזכור לא לייצר אשמה משתקת לחלוטין בהורה שהיה לו רגע של אובדן שליטה, כי הוא אנושי? כל המושגים האלה ״הרס את חיו של ילד״, ״טראומה״ בעגה עממית, ״אשמה משתקת לחלוטין״ ודומיהם לא באמת מאפשרים לנהל דיון מהסוג הזה. גם ״אבדן שליטה רגעי״ לא ממש מאפשר לאמוד את ההתרחשות באופן שיהיה ניתן להביע דעה. ודווקא לכן, בגלל שמדובר במושגים סובייקטיבים ובשום פנים ואופן לא מקצועיים, נקודת ההתחלה צריכה להיות שהאלימות פסולה בכל מצב ובכל מקרה ובטח ובטח שאינה כלי חינוכי. ואחר כך כבר כל מקרה לגופו. לפעמים אלימות חד פעמית משאירה עקבות לכל החיים. לפעמים העקבות האלה הן זכרון לא נעים, לפעמים הזכרון הלא נעים מקבל צורה של טראומה, ולפעמים אלה פירורים של התרחשות שולית. כך שלדעתי יש מקום ל״ייצור של אשמה״. הורה שאיבד שליטה צריך להרגיש אשם, חייב לשחזר את ההתרחשות, לסמן את המקום הזה כמקום חלש ולשים אליו לב בעתיד ורצוי שזה ייעשה בליווי של התנצלות בפני הילד, ולא בלשון ״אתה הבאת אותי למצב של…״, אלא ״אני לא בסדר ולתגובה שלי אין הצדקה״. אגב, גם ״מחנך נוראי (או טוב)״, הינו מושג סובייקטיבי. במקרים רבים זה עניין של מזל. אותו ״מחנך״ יכול להיות נפלא עבור ילד אחד ונוראי עבור ילד אחר. ולא רק בגלל סטירה שהייתה או לא. כך שבהחלט יש מקום לחוקים נוקשים לא כדי לשלוח לגרדום את כל מי שעובר עליהם, אלא כדי שכל מי שעובר עליהם יזכור שהוא עבר על חוק ושעלולות להיות לכך השלכות הרות גורל. |
|
|
|
דרקן ראהל(נשלט){מית}
|
לפני 3 שנים •
2 ביולי 2021
אוקיי, פה אנחנו יוצאים מבסיס של מחקר אובייקטיבי, שמראה תוצאות לא רצויות לשיטת חינוך מסוימת. מחנך טוב או לא במובן הזה, לא לפי הסרגל היקומי שבמקרה יצא שנמצא בראש שלי.
לכן התחלתי מקודם כל גינוי. הבסיס הוא לא, אסור, רע. לכן אמרתי אשמה משתקת, כזו שתפריע לו להיות הורה בעתיד, בגלל שאני לגמרי איתך שצריכה להיות אשמה ואחריות על כל אובדן שליטה. אם הגענו לרמה של חרדה בגלל התחושות האלה, זה לא טוב גם לילד. זה מה שאני מנסה לומר. הכי בפשטות, אני מבקש שנגנה שימוש בענישה גופנית, תוך הכרה במגבלות האנושיות של הורים, ובלי לצלוב אף אחד. מסקנות המחקר ברורות, מה שלמדתי בפסיכולוגיה ברור לי - ענישה גופנית, פויה גדול, ענישה בכלל היא אמצעי חינוך בעל יעילות נמוכה |
|
|
|
ברייה(שולטת){לא!!!מחפשת}
|
לפני 3 שנים •
2 ביולי 2021
אם ההבנה שאסור להשתמש באלימות כחלק מאמצעי חינוכי משתקת את ההורה, הוא זקוק לעזרה מקצועית. הילד לא אמור לספוג את המגבלות של ההורה. הורה שמרגיש משותק כי נטלו ממנו את האלימות הוא הורה בצרה. זה נכון גם לגבי הורה שמרגיש חוסר בטחון משתק בעקבות תקרית בה איבד שליטה. אדם שלא מצליח להסיק מסקנות נכונות מהפעולות הלא נכונות שביצע ולכן מפתח חרדה מפני כל פעולה עתידית, רצוי שיהיה מודע לעצמו מספיק כדי לרכוש את הכלים להמשך חיו דרך אנשי מקצוע.
|
|
|
| איכבוד(נשלט) |
לפני 3 שנים •
2 ביולי 2021
אני פשוט לא מקבל את האבחנה הכה חדה בין לצעוק על ילד לבין ענישה פיזית. אני גם לא חושב שזה חייב להגיע מתוך איבוד עשתונות, הפסוק חוסך שבטו שונא בנו מבטא בדיוק את זה, חינוך בשבט מתוך חשיבה וקור רוח ולא מתוך איבוד עשתונות. למען התר ספק, אני לא בעד זה היום, אבל גם לא מקבל את זה שזה יצר טראומות ופוסט טראומות בעבר, כי הטראומה עצמה היא עניין תלוי תרבות. בדיוק כפי שההמונים, כולל ילדים, שצפו בכיכרות פריז בראשים מותזים לא נכנסו לטראומה ואילו היום קראתי על אדם שראה ראש ניתק מגוף אדם ונכנס לטראומה. הפואנטה היא שתרבות יוצרת את הנרטיב שלנו גם לגבי עצמנו, לכן אני גם לא מתרשם מהמחקרים שהוזכרו, כי הם יוצאים מתוך נקודת מבט תרבותית מסוימת. אז לו גידלתי ילדים בישראל לא הייתי מכה אותם ולא רק כדי לא להיכנס לכלא, אלא כי זו התרבות. אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים לחנך נגד זה, ואם יש עולים ממדינות שזה כן נהוג, או חברות מיעוט כאן שבהם זה נהוג, אני לא חושב שצריך להילחם בזה. ואם זה לא היה נגד החוק והיה לי ילד, והילד היה רץ לכביש, לדוגמא ומסכן את עצמו, אז כן, לא הייתה לי בעיה להעיף לו סטירה, כלומר אינני חושב שיש בכך פסול. אבל כמובן שצריך להבדיל בין מכה פה ושם לבין מכות רצח שזה כבר באמת הורים דפוקים ומזיקים.
אז אני שמח על כך שבמדינות מסוימות בארה"ב ואוסטרליה זה לא נגד החוק והייתי רוצה שגם כאן נשנה את החוק ולא נאסור על ענישה פיזית לילדים באופן גורף אלא רק במקרים שהמחוקק יחליט שגבולות נחצו. אגב, כאשר אני שירתתי בסדיר בסוף שנות השמונים היה בהחלט מותר למפקדים להכות חיילים, בשריון זה היה פחות נפוץ, אבל מחברים ששירתו בחי"ר באותה תקופה שמעתי שאצלם זה היה מקובל. בקיצור, אנחנו נעים לכיוון חברה ותרבות שבה כל אדם הוא יצור אטומי ואוטונומי וכל חציה של הקו של הגוף שלי דורש הרבה אישורים, ואני לא בטוח שזה דבר טוב והייתי רוצה לחזור לעבר (כנראה לא יקרה, אבל מותר לי לרצות). נ.ב. זה קטע לנהל כאן דיון תיאורטי בנושא שאיננו בד.ס.מ. כאילו זה סתם רשת חברתית. |
|
|