מלאך

מלאך

דמיאן​(שולט) • 28 בספט׳ 2004

[B]יצא לי לכתוב פה פעם,היום אני מבין מדוע.
את גבול יכולתי אני מנסה למצוא מזמן ,אני מתרגש כמו ילד לידה ,והיא , היא,ילדה בעיניי,חד קרן אצילי ונדיר -מוקסם מיכולתיה.רוצה שתפנים.
באחד מן הימים ראיתי את הכאב שלך ,לא זוכר באיזה יום,הופתעתי מכמות הסבל שאת מוכנה לעבור ,נוכח ליבך העצום ,גם אני נרתעתי .כל אחד היה נרתע.
באופן מסור את משלימה את החללים שנוצרים בסביבה שלך,דואגת מטפלת,מגוננת.
תהיתי אם זה תמיד ככה וכמה את מוכנה להקריב...מסתבר שהמון.
כשמגיעה הארה יום אחד ,תהייה,פנימית,לגביי האדם שיושב ממול,קשה שלא לרצות למצוא את החבוי,לפעמים מתעלמים מהגלוי.לא התעלמתי כי כמו יום אחד שנגעת בי ,נגעת בי חיים שלמים.
ושוב אני לא זוכר אם אפילו יום היה לי להבין את זה אולי גלגול חיים שלך חיפשתי ויום אחד מצאתי עצמי קרוב מדי.קרוב מספיק.
קרוב עד כאב.
בברק של עינייך יש תמיד ספק מנקר ,באהבה שלך יש המון כאב.אותו כאב מחלחל עמוק פנימה עדיין, עוד מאותו יום.
וראיתי אותך פנימה עוד קצת מאז,ונגעתי קצת יותר פעם אחרי פעם ,והכאב שניקר בך החל מנקר בי.ספקות ,תהיות ,אשליות.ושוט שלא בזמן ,שוט ממוכן.
ולמדתי אותך עוד קצת מאז,בדיוק כמו שאני לומד את עצמי ,אנשים מסביבי,ואת האני של הגרעין ,של הליבה.הרצון שלו להתמסר בדיוק כמו שלי,רועם ,מתפרץ ,חסר מעצורים,הרסני וללא גבולות,הסימן שלי הוא אש ושלך אדמה ,רכה ועדינה.הכל שקט עד שהלוחות שלנו פוגשים אחד בשני,מתחכחים.בזעם אדיר של הר געש מתפרץ ניסיתי לא ניסיתי לשלוט בך,רציתי לא רציתי להצית אותך.מבינים אחד את השני ומכורים להרגשה.הניצוץ ,התנודות,
השלווה שנוצרה מסביבנו נוכח העוצמה לעיתים קרובות הייתה הרסנית.
שום רוח לא שרקה ,אפילו לא התקרבה ,העשן תמיד היתמר רק לגובה ,אבל משום מה כל השאר התפזר.
שלווה תהומיית ,דממה...אני ואת..ורעידת אדמה.אמאלהבה.
אני לא מפחד מאותו כאב לא בורח ממנו ,לא מסתתר .חוזר.
אותה אש תמיד הייתה בי,לדעתי הביאה אותך אליי.קרוב מספיק ...
(המשך יבוא )

יפה

crazy_toast​(שולט){אליס} • 28 בספט׳ 2004

תמשיך.
בבקשה.

@buba@​(נשלטת) • 1 באוק׳ 2004

כמה מרגש ....
היא בדיוק מה שתיארת - מלאך

תמשיך בבקשה ...