infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
6 ביולי 2003
מלחציים (סשן )
סשן פיזי ,סשן מנטלי, הכל רק מושגים ,מושגים ,מילים ריקות שמהדהדות בתוכי עד שאני לא בקרבתך...ישבתי על הרצפה , מחליפה מוזיקה במערכת . הרמקולים הענקיים בקעו לתוך חזי ,הדהדו בגופי ,
גרמו לו להיחלש יותר ולנדוד בעקבות צלילי המוזיקה הפסיכודלית ברקע.. אפל. חושך ורק הנרות דולקים להן ,להבות בודדות נושמות ומרקדות על קירות החדרים , ורק מסדרון אפל נגלה לעיניי , מסדרון הכניעה שלי , גבירתי מובילה אותי לאורכו... "לקום , כלבים ! לקום ,לקום מייד ! לחדר ,זונות !" נשמעה קריאתה המעוררת , תוך כדי שהיא מצליפה בנו , בי ובעבדה לסירוגין . הובלנו לחדר . הצתתי לגבירתי סיגריה . "קומי !" היא פקדה עליי . הראש החל מסתובב לי מהחרדה..מדוע היא רוצה אותי על רגליי? לא נקשרתי לא לשרשרות ,לא לקרוס, לא לשום דבר. עמדתי , לבושה רק בגופייה צבאית ותחתון חוטיני. גבירתי משכה בקולר על צווארי עד חנק ,משעינה אותי אחורנית ,על כתפה, מצליפה בי בשוט על הישבן והירכיים . עבדה היה על הרצפה עדיין ,מסדר על פני סדין פרוסה כל מיני אביזרי התעללות. הבטתי לרגע. זה החל להלחיץ אותי. הם היו מסודרים כמו בחדר ניתוח, או כמו אולי בחקירות בעזרת עינויים.. מצבטים , מחטים בגדלים שונים , חבלים, קין... שוקר? מלחציים? לא יכול להיות...אני הוזה ...אני כבר מדמיינת בגלל הלחץ... תוך כדי ההצלפות היא היא נישקה אותי קליל , נוגעת קלות בשפתיי והחלה לדבר. היא אמרה דברים שהלכו ונהיו קשים יותר ויותר... "אני נותנת לך, ואת מאכזבת אותי. ושוב. ושוב. והכי כואב ? שאני אחזור ואתן לך , ואת שוב תפגעי בי. ושוב יחזור חלילה. תמיד אני אתן לך ,למרות שאת פוגעת בי . מאכזבת אותי. את נבלה , אפס. אבל את יודעת מה – גם אם לא תהיי השפחה שלי, את תמיד תהיי בת בית, תמיד תוכלי לבוא " נשימתי נעתקה , מחשבותיי קפאו . "הנה היא הולכת לזרוק אותי. רק לא זה ,רק לא זה , בבקשה..אני אעשה הכל..." הדמעות עמדו שם , חונקות את גרוני , החזה נצבט מבפנים ולא יכולתי לזוז . גופי נחלש, פיק ברכיים , הרגליים לא החזיקו אותי יותר... כל מה שרציתי היה להתמוטט לרגליה ולפרוץ בבכי היסטרי ...גבירתי חייכה את חיוכה הסאדיסטי והמשיכה לומר לי את הדבריה. כל מילה חתכה בי כסכין ,מחלישה אותי יותר ויותר. רציתי לצעוק – "מדוע לא קשרת אותי גבירתי, למה לא קשרת חזק , למה אני צריכה לעמוד ולהחזיק עצמי , ישר, בלי לנוע , בלי שתגעי בי נגיעת תשוקה , כך – לעמוד לבד ...מדוע לא סתמת את אזניי וכיסית את עיניי ?..." היא תפסה את צווארי בזרוע אחת אחיזת חנק , ובעזרת מגפה זרקה אותי למטה . שכבתי לפניה ולא היה איכפת לי כבר מכל כלי העינויים האלה על הסדין , כי מילותיה היו הכואבות , הצובטות והחותכות ביותר. "על הבטן זונה !" היא פקדה עליי . התהפכתי מייד ,מודה לה על כך שסוף סוף אני למטה ,היכן שאני שייכת..ההצפלות נחתו על גבי וישבני ,על רגליי וכפות רגליי ,חותכות את האוויר בצליל חד . החזקתי עצמי לא להוציא הגה מפי , פשוט הודתי כל פעם בלחש ... גבירתי לקחה נר גדול וסגול , מפסלת את גבי בשעווה רותחת , שופכת בתוך חריץ ישבני . פרפרתי לרגליה, מתחננת למגע שלה ..השעווה חדרה לכל חור , עושה את שלה, מחרמנת אותי ומחדדת את חושיי ..תקעתי את ראשי בסמיכה . ריח חומר החיטוי של המחטים אופף אותי בתחושה מוזרה, מין היי שכזה . ספגתי מחט אחר מחט בישבני, כמה ממש ליד פי הטבעת . לא זזתי , רק גנחתי מעט וגבירתי הרגיעה אותי בסטירה. תוך כדי שהיא מסובבת את המחטים מידי פעם , היא חבטה על ישבני בתותחת . אחרי כמה סיבובים התחלתי להתפתל מהעינוי , בעיקר כי היא לא נגעה בי פרט לסטירה ..זה הדבר שמענה אותי הכי , שגורם לי להתחנן למגעה עליי... העבד של גבירתי הביא לידה דלי קרח . היא לקחה קובייה אחת והעבירה אותה לאורך גופי , מהצוואר , על הגב , על הישבן הבוער ,דרך המחטים , בתוך החריץ ישבן ועל הרגליים. כבר לא שלטתי בעצמי בכלל נשמתי בקולניות וגנחתי בנואשות. התחננתי אליה בגופי ,רק חיבוק ... היא הוציאה מחט אחר מחט עם השעווה בעזרת הצלפות , מחייכת לתחנוניי אך מענה אותי . הקרח הרגיע את עורי המעונה מעט , אך עורר בי את החיה . לפתע חשתי בכאב חד וצורב , הוא חדר לתוכי עד לנפש וגרם לי להזיע ולאבד עשתונות , חדר לעצמותיי , הכאב של צריבת המתכת . התפתלתי. היא אחזה בצווארי ביד אחת ובמותני ביד שנייה והפכה אותי על הגב , פרסה את זרועותיי לצדדים , מקבעת אותן בעזרת ידיה ודוחפת לי ברך אחת בין רגליי . מרוב שהתחרמנתי עוד שנייה הייתי מאוננת על רגלה אך כמובן שלא העזתי. היא פקדה עליי להישאר כך ולא לזוז והחלה מתעללת בגירוי שלי . ביד אחת היא מוללה את פטמותיי המגורות , צבטה ונשכה , ביד שנייה היא אוננה לי קצת ועזבה. ושוב . התחננתי אליה בעיניי והיא צעקה "את נבלה ! את האפס שלי . רק שלי." חזרתי אחריה כמעט בוכה מהאורגזמה שהלכה וקרבה . מתוך רפלקס הושטתי יד אחת וניסיתי לעצור את ידה שהמשיכה לאונן לי , כי הרגשתי שעוד שניה אני גומרת . חטפתי סטירה מצלצלת וראיתי כוכבים. "בבקשה, בבקשה ..." בכיתי לגבירתי בלחש.. "שקט אפס !" היא צעקה תוך כדי שהיא צובטת חזק וכואב את שפתיי התחתונות . היא התיישבה עליי , דורכת על רגליי בעזרת מגפיה המשגעות וחונקת את צווארי חזק. היא הפסיקה את החניקה כשידיי החלו לנוע באי נוחות , היא תמיד יודעת כשאני משדרת לה מצוקה. היא המשיכה להעביר עליי קרח ולשפוך שעווה לסירגין , תוך כדיי שהיא קוראת לעבד שלה לענג אותה . ליקקתי את פטמותיה כשהיא חונקת את העבד וממוללת לו את הזין והאשכים . התחננתי לרדת לה, לענג אותה . היא חיכה אליי ולא אמרה כלום. ליקקתי את מגפיה , והמשכתי להתחנן.. "בבקשה גבירתי, תני לי לענג אותך" היא אחזה בראשי ודחפה אותו חזק למטה. חדרתי אליה עמוק בלשוני ולא נשמתי עוד, עד שגבירתי גמרה. רק באזניי שמעתי את גניחותיו הנואשות של העבד . בסוף לא היו מלחציים ולא היה שם שוקר חשמלי , מה שעילף אותי היו מילותיה ...מלחציים לנפש ...לא שוכחת. |
|
|
אוהב_אותך_קשורה
|
לפני 20 שנים •
6 ביולי 2003
ווואיי....מדהים....
|
|
|
השולט אור(שולט)
|
לפני 20 שנים •
6 ביולי 2003
אכן מדהים.
|
|
|
amy_(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
6 ביולי 2003
אינפי, שוקולית, שולחת חיבוק גדול גדול לשתיכן!
|
|
|
Lolita(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
6 ביולי 2003
בכל פעם שאני קוראת את הדברים שאת כותבת,
אני מוצאת את עצמי , עוד הרבה אחרי שנגמרות המילים .. נשאבת , כמעט בלי אוויר . |
|
|
tigress
|
לפני 20 שנים •
6 ביולי 2003
:)
אין מילים!!
|
|
|
שוקולית(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
7 ביולי 2003
...כשהמילים יוצאות מהלב,ברגש ובכנות הן באמת כמו,חדר ניתוח לתוך הנפש.
אמרתי,אמרתי המון והתכוונתי לכל מילה. איתך תמיד,לטוב ולרע החיבוק שלי,יחזיק אותך ואף פעם לא תיפלי,לא אתן לך! רוצה,על גבי פורום זה להודות לך,כן להודות לך על שהיית איתי כהזדקקתי לך כי רק אז יודעים באמת,מי הם החברים. יש בדסמ,יש כניעה,יש שליטה אבל,מה שנשאר אח'כ זו החברות ואכפתיות ואת......היית שם. שלך,תמיד חברתך,אהובתך,ידידתך.... שוקו. היי היי,אל תשכחי אני עדיין גבירתך. 
|
|
|
נוי
|
לפני 20 שנים •
7 ביולי 2003
כמה יפה הסאשן, ומוחשות ואמיתיות תחושותייך, נעימות עד כאב. תודה ששיתפת אותנו
|
|
|
| ערן2(נשלט) |
לפני 20 שנים •
7 ביולי 2003
אינפי היקרה.
רק כאלו המכירים מהפנוכו את גבירתך, את הרקע, את התחושה. כמי שספג את האוירה שמע את פקודותיה, את סגנונה. ואת דרכה לשלוט, ואת דרכנו לסגוד לה. רק כאלו מבינים ממש את שעבר, עובר ועוד יעבור עליך בכל רגעי האושר וההנאה המלווה בתהליך הריצוי וההכנעה לזו הגבירה. מאחל לך כמה שיותר רגעי אושר , התמסרות והנאה. שלך ע. |
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
7 ביולי 2003
תודה לכל המגיבים ולכל אלה שמזדהים עם כאב ואהבה (-:
ערן יקר , תודה לך ,אכן כך (-: }{ |
|
|