G-O-L-D(שולט)
|
לפני 20 שנים •
29 בספט׳ 2004
סרטים...
"יש אי שם, מישהו שומר עליך, יש, אי, שם".
מי שומר? מצחיק. כולנו, אבל כולנו מבלי יוצא מהכלל, בודדים גם בין רבים. * היום התקשרתי לסוכנת שלי בברצלונה, הודעתי לה שכתיבת הספר הסתיימה, עכשיו יש לעשות עריכה, הגהה, עיצוב עטיפה, ויאללה, תם לו עוד פרק בחיי. היא התרגשה ואמרה שזה נהדר. אני חשבתי לעצמי מה כל כך נהדר. ראבק, היא בכלל מודעת לעובדה שעברה לה עוד שנה מהחיים שלי בכדי שהיא תסיים אותה בארבעה ימים של קריאה. * השעה עכשיו חמש בבוקר, בחוץ רק מתחיל לעלות השחר, מרחוק, בים, אני יכול לזהות אורות אוניה גדולה. מעניין איך זה לחיות שם עליה ולזהות מרחוק, אורות יבשה. * בשלוש וחצי בבוקר אני נכנס לתיבת המייל שלי. אני רואה שם מייל מהסוכנת שלי ובו כתוב שיש לה הצעה שאכתוב תסריט לאיזה סרט. אני חייכתי. פאק, עכשיו, כל מה שאני צריך זה מטריה קטנה מניר על כוס משקה, שמש, ולישון, הרבה לישון. לישון הרבה. לישון. * לפעמים יוצא לי לדבר עם כל מיני מלכות כאן באתר. יש כאן מלכות שאני ממש אוהב למרות שאני מתעב את הקונספט. אשה מורידה על ברכיים גבר, לא נקלט לי. פשוט לא. אבל אני מקבל את זה בהבנה כצורך של שני צדדים. יש כאן כמה מלכות שלפעמים חיות בסרט וכשאתה מדבר איתן אתה יענו צריך ללכת על ביצים כי כל מילה שניה שלהן זה תיזהר ותירגע ואללה יודע מה. אני ללכת על ביצים לא יודע. לפעמים, כשבחורה זורקת איזה משפט מסריח שגורם לה להראות כמו גבר שיש לו כוס (וקוקסינלים זה משהו לא נעים הן ווקלית והן באפירנס) זה עושה לי חשק לבוא אליה חמישה סנטימטר מהפרצוף להביט לה בעינים ולהריח את הדם שלה מעלה גוון של פחד. אם יש משהו שעושה לי כאב ראש, זה כלבים שנובחים. פשוט מהסיבה שהם אף פעם לא נושכים... סתום ת'פה, אל תנבח. * דפש מוד מנגנים לי עכשיו, יש משהו בשירים שלהם שעושה לך חשק לקחת סכין גילוח ולחפור בוורידים או לקחת מזרק ולהחדיר לדם הרואין, להסניף את קולומביה לנחיריים, לקעקע את עצמך, לצעוק מהחלון, לבכות, לתלוש את השיער או פשוט לקום, לקחת מחברת דפים, ולהתחיל לכתוב ספר חדש. ספר אפל ספר חסר אופטימיות, משהו שידמה תנועה של חירבון בכף היד ומריחת החרא על צלחת במסעדת הפור סיזנס היוקרתית שבמנהטן. משהו שיגרד את דפנות הלב. הן לך, הן לנוכחים סביבך. למה? כי הגיע הזמן שזה יקרה. לפעמים אני חושב שיש יותר מידי חומרי נקיון בעולם הזה. אם זה משחות שיניים, שמפויים, מי שטיפת פה, חוטים דנטלים, נוזלי ניקיון למכונות כביסה, לשטיפת מרצפות הבית, החלונות, הרכבים, הרחובות, כלי האוכל, חומרה עדינה, מוצרי חשמל, ומה לא. ראבק, פעם כשהיית מזיע היית מתקלח. היום, כולך איבדת את הריח הטבעי שלך מרוב הסרחון התעשייתי שיש עלינו. * יושב אצלי בערב חבר שמתלונן על זה שאין לו אהבה. אני מביט בו, שותק, מצית סיגירה ואומר: שמע, אתה בן 28. אתה חי לבד כבר שלוש שנים, התרגלת ללבד שלך, אתה צריך להכניס מישהי שתתאים את עצמה אליך והמישהי הזו צריכה שאתה תתאים לה. אתה עשית סמים, סף הגירוי שלך והריגוש שלך בשחקים, אתה רגיל למהיר נגיש ונייד, אתה חי על תרבות הטלוויזיה שחינכה אותך לדברים לא הגיוניים כמו משפטים שנכנסים בדיוק ברגע הנכון או הרכבת שעוצרת בשניה הנכונה ותזמונים שרק למען הסרט לוקח ימים לביים אותם ובמציאות הם בכלל בלתי אפשריים. אתה חונכת לחשב שזו המציאות. אתה מחפש את הלא קיים שהרגילו אותך ומכרו לך בזו'רנלים ובסרטים, אתה עצלן, מלא בכבוד עצמי, לא פשרן, מפונק ולא מבין ששני בני אדם, לא אמורים להיות מתאימים אחד לשני אלא אולי אם עבדו על כך קשה ושנים. אתה נכנע לשיגרה ושוב חוזר להרהר בהזיות שווא על מה שלמדת בסרטים. הוא לא עונה. הוא מביט בי. פיו חתום ועיניו פעורות. "מה אתה עושה?" הוא אומר. "מה?" "אתה רוצה להרוס לי ת'חיים?" "לא, ממש לא". "אז מה אתה אומר לי את זה?" הוא אומר מאוכזב ואני שותק. אחר כך אני קם, מביט בו ואומר: אנחנו אף פעם לא נהיה מרוצים מבנות הזוג שלנו, לא בגללן, אלא בגללנו. בנות הזוג שלנו, אף פעם לא תהיינה מרוצות מאיתנו, לא בגללנו, בגללן. ככה זה. תתרגל ללבד. * בסרט ג'רי מגוואיר יש קטע שכמעט כל נקבה ממוצעת אוהבת. זה קטע שבו הזוג במעלית אומר בתנועות ידיים: "את משלימה אותי". עכשיו אני שואל אתכם, איפה למען השם הייתם מוצאים גבר שיגיד לחברה שלו דבר כזה? כאן, אצלנו, במציאות, הייתם מקסימום שומעים במעלית איזו משיכה באף, זריקת מבט צדי ומשפט שהולך ככה: "המפתחות לרכב אצלך?" * הבוקר עלה. סיגריה, כוס קפה, ויאללה עבודה, לכתוב. לפעמים, כשאני כותב לאורך זמן, אני נשען לאחור מביט בסמן הוורד המהבהב וחושב על כך שכל מה שאני רוצה מהעולם הזה זה שתהיה מישהי שמבלי שאני אגיד לה, תבוא מאחורי ותגיש לי כוס תה עם צלוחית עוגיות. כן, אני אוהב עגיות, אני הכי הרבה אוהב עוגיות. אבל מישהי, שתחשוב לבד לקום מהספה או משיחות הטלפון שלה עם החברות שלה ותכין לי כוס תה, זו מישהי שהיא שחקנית והבמאי אמר לה לעשות את זה. |
|
|
מייפל(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
29 בספט׳ 2004
אוף גולדי . אוף . תמיד אתה עושה לי את זה על הבוקר. גורם לדם שלי לרתוח בורידים עם בועות ענקיות שרוצות לצאת החוצה.
ומה שאני באמת רוצה לכתוב לך זה: הייתי אופה לך את העוגיות שוקולד צ'יפס המעולות שלי ואת העוגיות עם הקליפות של התפוזים והעוגיות חלבה והייתי מכינה לך תה בספל ענקי עם ידית גדולה שנוח להחזיק. ואת כל זה הייתי עושה בלי שאף במאי היה צריך להגיד לי. פשוט עושה כי זה כל כך כיף לעשות דברים כאלה בשביל אנשים שאכפת לך מהם, והשמחה הקטנה שלהם , וההנאה הקטנה שלהם מהדברים האלה ממלאת אותי באושר ועדנה. אבל אני לא אכתוב את כל זה . זו לא התגובה הנכונה. אני אכתוב משהו אחר. אני אכתוב: גולדי מתוק שלי, כשבאמת תרצה את המישהי הזאת שתכין לך תה ועוגיות , היא תהיה שם. |
|
|
מישלי
|
לפני 20 שנים •
29 בספט׳ 2004
סוף סוף.....
פעם ראשונה שאני קוראת את מה שאתה כותב מהתחלה ועד הסוף, ממש מלה מלה !!
גומעת את המילים, רוצה שלא יגמרו, מהנהנת בראשי (כאות הסכמה) ונהנית... עד עכשיו, לא יודעת למה, לא הצלחתי ממש לקרוא אותך או שמשהו בכתיבה שלך פה קצת השתנה, או שיותר סביר שאני עוברת שינוי... חג שמח, אושר ואהבה !!! אגב, בשניה זו, בעודי מגיבה, דפש-מוד בגלגל"צ.... |
|
|
בשקט(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
1 באוק׳ 2004
זו שרוצה לקום מהספה, כי היא יודעת שעכשיו, בדיוק עכשיו, זה הזמן שההוא שלה מתגעגע לתה עם עוגיות, עושה את זה בלי הוראות במאי. היא עושה את זה כי היא לא רוצה להיות אחרת. ככה היא בנויה. וכן, היא לא יחידה בדורה.
וזה מצליח לה כי הוא, בטקס הבוקר היומי, עושה להם קפה כל בוקר. בלי לשאול. גם הוא כבר לא זוכר אחרת. כוס הנס שלה הוא מכין בספל הגדול החביב עליה, ואם צריך הוא שולף אותו מהכיור ושוטף במיוחד, ומוזג חלב דל, כי היא תמיד בדיאטה. הוא לא ממש מבין איך אפשר לשתות את הנוזל הדלוח הזה, אבל ככה היא אוהבת, וזה מה שחשוב. הוא משאיר אותו על השיש, שיצטנן, עד שהיא גומרת להתארגן לקראת היום שלה. וזה אחרי שבלילה הקודם, כשהוא קם מהמחשב למתוח רגליים ולישר גב הוא ראה שהיא נרדמה עם ספר ביד, על הספה, מול הטלוויזיה המהבהבת בשקט, לקח את הספר וכיסה אותה בעדינות, עד שהיא תתעורר לה לבד ותעבור למיטה. לאלו, במאי רק יקלקל. שם אין דיבור, ותכנון ומטרות. רק יודעים שזה השותף, שלטפל אחד בשני זו לא מטלה אלא משהו שמחייך אותם מבפנים, כי בגלל זה התחברו מלכתחילה. ולנו נותר רק להתבונן ולקוות 
|
|
|
| HotQueen(שולטת){תחת השמש} |
לפני 20 שנים •
2 באוק׳ 2004
מתוקי...
אז קודם כל התגעגעתי אליך. ושנית, החיים הם לפעמים סרט ולפעמים צריך לביים כי אתה רוצה שהכל יצא מושלם. עד כמה שאפשר, וזה לא נורא להגיד, תכיני לי תה ומשהו ליד (רצוי עוגיות...). לרוב אנו אומרים את זה בבית קפה. בבית, בלית ברירה אנו מכינים לעצמנו תה. עוגיות קונים. 
חוץ מזה, נראה לי שעל מנת להגיע למושלמות, צריך לביים הרבה. גם בחיים עצמם. צריך למצוא אותה ולהגיד לה את הסיטואציות הנכונות עד שהיא תדע, לבד. ואז זה מושלם. 
|
|
|