שוט לא מפחיד אותו

שוט לא מפחיד אותו

דמיאן​(שולט) • 30 בספט׳ 2004

באופן מעשי אף פעם לא ניסיתי עצמי פוגע ,מכאיב,או אפילו מעניש.
הכאב שחוויתי במהלך שנות חיי היה מספיק אמיתי לבכות עליו,אפילו לצרוח ,להשתולל.בעצמי,
הדמיון לא מרפה אף פעם ועד היום אני תוהה אם יכול היה להיות יותר גרוע,אולי אפילו משתוקק.
טיפות דם בודדות זלגו מתוכי ,אפילו לא בכדי להכיל חצי כוס.
לא מעט כאב,לא הרבה צלקות חיצוניות,בחיי,באמת, הרבה מעצורים נמוגו,הרבה מחסומים נעלמו,כלא היו.נפרקו.
טעמו של דמי כבר כמעט תם,טעם אדם נעלם.אבל הצבע נשאר וריחו משכר.
אשקר אם אגיד שאני תמיד משקר-
אבל אותו כלי שמכיל כל כך הרבה חדרים ,כל כך הרבה רגשות,
כל כך הרבה פחדים,כבר כאן בתוכי כל הזמן ,וטעמו משתפר.
לב קטן שנידון לפעום בתוכי ,זרם ועוד זרם טפה אחר טיפה...
גוף וחומר חסר טעם בזרם ללא הפסקה ,קונפליקט של לב משתובב.
אותו אדם המכיל את הלב ,לא נשאל,נחבאים סימני שאלה מיותרים,
אם ישאל לנצח יתור בין חדריו,ממלא מהותו לנוכח שאלותיו.
ואולי דמיון ממוקד מעצים חלליו,צבעו עז ,וזב.
במקומו אם אעמוד לרגע אחדול לפעום ,אדם קטן בעולם כה גדול,לא יכול לראות,
מה מכיל הבחוץ הרחוק ? להתקרב זוהי סכנה..
לגעת פירושו להסתכן בפעימה יתרה.
איך אותו כלי מכיל כל כך הרבה רגשות ואני שמכיל אותו לא יכול לראות.
אולי שאלה טיפשית יש לי לשאול ,שאלת השאלות,כיצד הוא מגיע ללא ספר הוראות??..
וגם אם כן מי יכתוב אותו?
מי יסתכן ויתלה עולם בדמותו ,יגלה אותו ויחשוף.
אם אכן אותו לב קטן כל כך רגיש ,מדוע הוא לא מתקשר ,קשר יציב וישיר.
שאלות נוקבות שואל את עצמו ,מוביל אדם בדמותו.אף פעם לא סולח ,
בדרך לעוד פרץ אדיר של רגשות ,אולי כן אולי לא.
ואני מובל ברכב ארוך ,מסומן,אורות אדומים מהבהבים בסביבתו.
כאבים שמצטברים בו ,והוא לא מתח את גבולו.לא מתח קו,
ואני ברוך דעת מכיל אותו
גם שלא נפגשנו מעולם,רק הרגשנו.
תהיות מצטברות רגע אחרי,בנקודה שנפגשנו יש מה לשנות
אך זרמיו חזקים ,מה לעשות.
וזה כבר לא הלב עכשיו אלא האדם שאותו הוא סוחב.
על כל תיקון שבנו הייתה בו מכה ,מכה שנשכחה ,מכה שעבר זמנה.
והמחוג ממשיך לתקתק ואנחנו כבר באחר.
הופכים וירטואלים על מנת לספק צרכינו,צרכים שאולי לא שלנו
צרכים שאולי לא הבנו.
אם כך הכל מובן מאליו בחדר הזה ,למה לחשוב כל כך הרבה
למה לכתוב ,מה להרגיש?
הפכנו וירטואלי כל סימן בדרכנו ,חוץ מצרכינו.למעט מה שבאמת אנו לא יכולים להתקיים בלעדיו.
מחפשים רגשות ותרים אחר קירבה ,הבנה מספקים באופן די מספק.
באמת שאנחנו מזניחים את זה שאנחנו לא רואים.
והכל כל כך מובן מאליו.
איך?
אם גם הלב אי, אפשר להגיע אליו.
חוץ מזה-שאי אפשר להתקיים בלעדיו-

White Li​(לא בעסק) • 30 בספט׳ 2004

מקסים.

@buba@​(נשלטת) • 1 באוק׳ 2004

אמיתי ונוגע ללב ...