G-O-L-D(שולט)
|
לפני 20 שנים •
3 באוק׳ 2004
וויתורים מאהבה
"לבריטני יש יומולדת".
"למי?" "בריטני, בריטני ספירס". "לבריטני ספירס יש יומולדת... אתה על אמת? אתה באמת אמרת לי עכשיו שלברטיני ספירס יש יומולדת?" "כן, למה מה קרה?" "לאוכלת דגים הזאת יש יומולדת..." "אוכלת דגים?" "לסבית". "אהה, רגע למה לסבית?" "מעניין את התחת שלי בדיוק כשם שהעבודה על יום הולדתה מעניינת". "למה אתה אנדרטה?" "אנדרטה?" אני מחייך. "אחד זקן פנים וחוץ". "כי כזה אני, מה ת'מספר לי שטויות כאלו?" "סתם מתוך עניין". "איזה עניין יש לי בה? אולי לך יש בה עניין יא אלפקה". "מה זה אלפקה?" "אחד עם חבילה בתחתונים כמו שלך שכל מה שהוא חושב זה לעשות בה שימוש..." "אני בכלל לא חרמן על בריטני". "לא?" "לא". "אז מה ת'מדבר עליה יא אוכל במבה עם מזלג!" "במבה עם..." "חנון, חנון", אני אומר לו, "ואל תחליף נושא". "סתם אני בכלל לא חרמן עליה". "אז אתה סתם עושה רונדלים מעל אל.אי.?" "לא עושה רונדלים". "לא עושה רונדלים? וואלה היו כאן חגים, כיפור, ראש השנה, עכשיו סוכות, לא באת אפילו פעם אחת להגיד שלום יא' אקדוחן בודד". "מה זה אקדוחן בודד?" הוא מחייך אלי משועשע. "אחד שאין לו חברה... אם אתה מבין אותי ואם לא, אז סתם איזה אחד שדופק ביד כל היום ומרוב חרמנות מלקק ת'זרע של עצמו". "למה ת'מגעיל?" "מגעיל? מה מגעיל בזרע שלך יא' דפוק?" "מגעיל!" "וואלה, לגמור לנקבה בגרון אתה יכול אבל לטעום את עצמך או ללקק אתה לא?" "לא!" "טוב זה בגלל שאתה סופרמן חתיכת אינטלפנטיום שכמותך". "מה זה אינט..." "אינטילגנטי, מהיר חשיבה וזה נאמר בציניות יא ארגז!" "ארגז?" "אתה רואה שאתה ארגז, רק תחשוב על הקונוטציה , ארגז לא יכול להיות משהו טוב יא בזבוז של זרע". "מה קרה לך , למה אתה מדבר עלי ככה?" "כי לבריטני ספירס יש יומולדת אינעל על העולם! כולה לתצוגה בלבד!" "למה אתה מתכוון?" "לסבית לסבית! נקבה לתצוגה בלבד!" "היא לא!" טוב אז היא סתם מסתובבת עם מונה בתיק". "מונה בתיק?" "זונה". "תגיד לי, מה עובר עליך? אתה לא יכול לדבר נורמלי?" "לא". "למה?" "כי כשאומרים לי שלבריטני ספירס יש יומולדת אחרי שלא באים להגיד שלום שלושה שבועות אני מתחיל לקבל את הסעיף ואז יוצאות לי מילים חדשות בכדי להרגיע את המוח". "וואי וואי נדפקת הא?" "משהו כזה". "טוב". "מה טוב מה?" אני מתקומם. "לך דבר עם באטמן, אולי הוא יבין אותך". "לך דבר אתה עם האפוי הזה". "אפוי?" "שחור, מזרחי, שרוף, אפוי". "מה יש לך?" הוא מביט בי בכעס, "תראה איך אתה נראה כמו ארנבת!" "ארנבת?" אני מחייך. "כן מסטול עם עיניים אדומות". "אחי אתה לא רואה טוב, אני לא עושה סמים ואין לי עיניים אדומות". "אז מה הקטע שלך?" "אין לי קטע, אתה לא בסדר". "למה? כי לא הייתי פה שלושה שבועות?" "כן". "ואם אני אגיד לך שזזה לי חוליה מאיזו אחת שנפלה מגג של בניין רוקפלר וכשהרמתי אותה שניה לפני שהיא צובעת את המדרכה באדום נתפס לי הגב מהאוכלת מצלחות של לווינים הזאת". "אוכלת מצלחות של לווינים?" "ש-מ-נ-ה!" "הא, מצחיק, וואלה נהיית טוב בזה". "אני שמח שטוב לך יא בגד כפת ברא מילה". "פרשן". "קונדום". "חמוד". "נכון?" הוא מחייך אלי. "בונה ת'מגעיל אותי", אני מקמט את פרצופי, "אתה סופרמן, מה אתה מחייך כמו איזה בייגלה". "בייגלה?" "מנומש". "מצחיק", הוא צוחק. "שמח לי שאתה צוחק". "אני שמח שאתה שמח", הוא אומר ומלטף לי את הראש. "תעיף ת'יד שלך מהראש שלי ולך לטף לך איזה ביסלי". "ביסלי?" "גי'נגי' עם תלתלים". "אוי זה טוב ", הוא פורץ בצחוק ואני מושך בכתפי ומצית סיגריה. "נו, אז מה, לבריטני יש יומלדת?" אני מחייך. "כן". "ומה ת'קונה לה?" "צנצנת שפיך", הוא קורץ לי. "מסריח שכמותך", אני מחייך. "למה מה רע?" "כלום, אם היא תבלע את זה זה יהיה כמו פופאי שבולע תרד, אחרי הכול אתה סופרמן". "נכון", הוא מחייך מרוצה. "כולך מחפש במבאיסטיות". "מה זה במבאיסטיות?" "אחת שהיא כמו חבילה של במבה, אחד פותח, כולם אוכלים". "לא, היא לא כזו, דווקא היא אחת עם פנצ'ר". "פנצ'ר?" "חבר, יש לה חבר". "אהה... רגע ... היא לא נשואה?" "כן היא נשואה". "מסריחה!" "למה מסריחה?" "שונא נשואות שאוכלות בטייק אווי". "למה?" "זה לא בריא ומשאיר עכבות". "טוב, אבל זה די מייבש לאכול כל יום באותה מסעדה". "מי אמר שדיאטה זה דבר לא משעמם, אבל הגוף מקבל את מה שהוא צריך וחי בריא". "טוב, נו, עזוב, מה חדש?" "אין חדש". "מה פירוש?" "סתם אני יודע, סיימתי את הספר, חתמתי על החוזה ההוא, זהו". "וואלה, מה ת'מדבר?" "כן". "צריכים לעשות חגיגה". "חגיגה?" "כן". "עכשיו נזכרת יא באר נפט". "באר נפט?" "משהו תקוע וחבוי שלא זז עד שמוצאים אותו לעשות בו שימוש". "ככה אתה חושב עלי?" "ברור". "למה?" "כי אתה חבר שלי, אין לי כמעט חברים, ואתה נעלם לי כמו דולפין באוקיינוס". "טוב מצטער". "אל תצטער, אתה דום, דומים לא מצטערים". "אז זהו... יש לי משהו להגיד לך..." "לא לא לא, לא אל תתחיל איתי, מה, מה אתה רוצה להגיד לי?" "אני.. אמממ... אני עשיתי סוויץ". "אוי די בא לי להקיא, אתה ס-ו-פ-ר-מ-ן אינעל ראבק! אתה סופרמן, מה ת'עושה שטויות?" "למה שטויות?" "למה? למה? למה כוס אמא שלך! כי אתה סופרמן, אתה המודל, מה אתה יורד לי על ארבע מול נקבות?" "לא נקבות..." "מה?" "לא של נקבות..." "זיייין לא אל תגיד לי, אתה מרופד?" "מרופד?" "בדיוק מה שזה אומר!" "אהה אם זה אומר את זה אז כן..." "אוי הרסת לי את הבריאות עכשיו על מי אני אכתוב? על באטמן?" "הוא הדום שלי". "יש לי סחרחורת, שששש... אל תדבר עכשיו שקט", אני אומר כשאני מתיישב על קצה המדרכה ומחזיק את הראש בין הרגליים. "מה יש לך?" הוא נוגע בגבי. "אל תיגע בי, אתה מסריח". "אל תהיה גרמלין", הוא אומר. "גרמלין?" אני מרים את ראשי ומביט בו תשוש. "אחד שנראה חמוד מבחוץ אבל רע מבפנים". "מצחיק יא זבל". "למה אתה אגוז?" "כי ככה אני!" "כולך הומופוב!" "הומופוב? מה הקשר? כל מי שלא סובל את העובדה שגוש בשר נכנס לו לתחת ברוורס הוא הומופוב?" "כן". "אחי, אני אוהב דגים!" "יענו כוס?" "כן". "טוב". "טוב טוב, כולך דג בעצמך". "יענו אני כוס?" "לא אתה סתם דג, מישהו שדגו, כולך מפרפר על המזח". "איזה באסה איתך, אתה יודע למה לא באתי כל כך הרבה זמן?" "למה?" "כי ישבתי בקוטב וחשבתי איך אני מספר לך את זה ווואלה מה זה לא רציתי שתרד עלי ככה". "תגיד לי מה אני אבא'שך? יענו באת לספר לי, תחזור לארון יא דליל". "דליל?" "אחד שלא בעניינים". "אז אני לא בעניינים מה אני אעשה?" "מה מה תעשה? אני יודע מה תעשה, אני לא יודע איך לחיות עם העובדה הזו עכשיו, ועוד באטמן? באטמן? הרי יש לו ת'חתולה לא?" "הוא דו". "א-י-כ-ס, אתה קולט שאת אותו זין שהוא מחדיר לאשפתונית הזו הוא מחדיר לך?" "לא, היא רק מסתכלת מהצד". "די! די! די!" "מה יש לך יא אללה?" "אתה מגעיל אותי זה מה שיש לי!" "ל-מ-ה?" "כי אתה נטחן!" "ואני נהנה מזה", הוא מחייך אלי. "איזה הארי פוטר אתה". "הארי פוטר?" "חנון, כבש". "למה?" "למה? לך לך שחרר נחש בגינה". "איזה נחש?" "קקי קקי, לך תעשה קקי, תתנקה מי יודע מה גמרו לך בפנים, נחש ארסי אתה הולך לשחרר". "די נו, אתה מבאס אותי". "תמות, עלק מבאס, תמות עכשיו, תיכף אני מביא לכאן קריפטונייט שתמות כמו כלב". "וואי וואי, וכל זה בגלל שאני הומו?" "מה הומו? לפני שניה אמרת שאתה סוויץ". "נו אז???" "אז סוויץ לימין וסוויץ בחזרה לשמאל". "הפוך", הוא מחייך. "לא משנה", אני נאנח. "נו, אני הומו מה אני אגיד לך גולדי". "ראבק, אז מה, זה סופי?" "כן". "אתה בטוח?" "מה אתה עושה, מה זה פה מי רוצה להיות מיליונר?" "מה?" "לא משנה", הוא מחייך, "שמע אני תיכף צריך לזוז". "למה?" "כי אני מקולר", הוא אומר מרוצה ואני מרגיש את הדמעות עולות לי בגרון. כל מה שרציתי זה להתקפל בתוך עצמי וללכת לישון. להעלם. סופרמן, האיש הזה, הומו. בתוך ראשי כבר שמעתי את הפסקול של הסרט פלאטון "מה יש לך?" הוא אומר. "כלום, לך, תשאיר אותי לבד". "למה?" "כי ככה אני רוצה, לך". "לא תברך אותי?" "לברך אותך?" "כן". "אתה המכה האחת עשרה, זה מה שיש לי להגיד לך". "איזה באסה איתך, איזה באסה". "תתבאס יא אומו, לא הומו, אומו, זה מה שאתה". "למה ככה?" "לך לך, לך יא ווילסון". "ווילסון?" "תחשוב לבד ו-ו-י-ל-ס-ו-ן". "טוב שמע", הוא אומר לפתע, "אני צריך ממך טובה, הדום שלי ציווה עלי לעשות משהו", הוא אמר בטון כנוע, "ורק אתה תוכל לעזור לי", קולו רעד כשהוא הוריד לפתע את גלימתו, "אני צריך לוותר עליה, להוכיח את אמונתי בו, את היותי שלו, לוותר על הכנפיים, אני מכאן חוזר לצפון בקו של אגד, תעשה לי טובה תשמור עליה", הוא מלמל בעצב כשהוא רוכן לעברי. "א,א,א, אתה לא , לא רצ, רצ, רציני..." גמגמתי. "אני כן", הוא חייך ועיניו בוהקות. "בבקשה ממך", אמרתי והתיישבתי על ברכי מלטף את פניו, "תתעורר אחי, תתעורר סופרמן". "אני מאוהב גולדי, אני מאוהב", הוא הסיט את ראשו מחוייך, "אני מאוהב". "פאק, זאת לא אהבה, זה קראש, העולם צריך אותך, מה אתה זורק אותנו בשביל בולבול?" "כנראה", הוא חייך, "אהבה זה הכול". "אבל זאת לא אהבה, אם באטמן דורש ממך לוותר על הגלימה בכדי להוכיח את עצמך הוא לא אוהב אותך באמת כי זה לוותר על עצמך". "אני מוכן לוותר על עצמי". "אתה מטורף!" "לא אני לא, אני מאוהב". "זאת לא אהבה, בן אדם תתעורר". "זאת כן". "איך זאת יכולה להיות אהבה אם היא פוגעת בצד אחד בכדי למלא סיפוק בצד השני?" "לא יודע, אבל אני מרגיש את זה בעצמות". "אני אשבור לך אותן!" צרחתי בזעם. "גולדי, בבקשה ממך, תכבד אותי, זה מה שאני צריך". "אני לא יכול". "למה?" "כי אתה סופרמן, יש לך לב ענק, אתה כולך לב, יש לך לב של סופרמן, אתה נותן את עצמך ומעניק את עצמך בידי אחר באופן טוטאלי, אתה עושה טעות, זה לא קשר נכון, זה קשר לא בריא". "למה אתה אומר את זה?" "כי ככה! כי היו דברים מעולם, מה זה הבאטמן הזה הוא אדון האור!?" "אדון האור?" "לא משנה..." אני ממלמל בעצב. "אחי, בבקשה..." הוא מביט בי ומגיש לי את הגלימה. "בא לי להרוג אותך". "אל תהרוג, תאהב..." "לך, לך מפה, לך", הרכנתי את ראשי והבטתי בסמל שעל גלימתו שבידיי. "להתראות", הוא אמר וקם על רגליו צועד ממני והלאה. "בן זונה אומו", מלמלתי, "בן זונה", סיננתי אבל הפעם הוא לא שמע אותי, הגלימה שלו אצלי, השמיעה שלו הפכה להיות כשל כל שאר בני האדם. אנושי, סופרמן הפך לאנושי. בעצב נשאתי את ראשי ומרחוק ראיתי אותו עולה על אוטובוס של אגד. הוא הסתובב, קימץ את גבותיו בכדי לראות אותי יותר טוב, חייך, נפנף לי לשלום ונסע לצפון. * לאהבה יש לפעמים את הכוח להפוך אותנו. לגרום לנו לאבד את עצמנו ואת הדעת. לתת עצמנו עד תום. אני יכול להבין אהבה כזו אם יש בה משני הצדדים. אבל אם צד אחד נותן את עצמו וצד שני מקבל. זאת לא אהבה. זה ניצול משאב אנושי. לפעמים בן אדם בטוח שהוא יודע מה הוא עושה. שנים עוברות עד שהוא מגלה שהוא לא. הוא פשוט לא, יודע כלום. * יש לי כאן גלימה שזרוקה יתומה על הספה בסלון. היא אדומה, על גבה סמל צהוב בצורת S. אני מביט בה עכשיו ועולה בי עצב. בא לי לשים אותה עלי, למלא תפקיד של מישהו שמכר את תפקידו תמורת ריגוש. רגש, רגש מסנוור שמחק את כל מי שהיה. כמה עצב יש בי לסינוור רגעי של הדמיית האושר. דימיונות. * לפני דקה בערך נזרקה לי אבן לחלון הסלון. פתחתי אותה, שמעתי פסססט, הרכנתי את הראש, הוא עמד שם. "מה ת'עושה למטה?" "פתח לי את הדלת של הכניסה", הוא לחש. "טוב", אמרתי ולראשונה בחיי פתחתי לסופרמן את דלת הכניסה לבנייני. סופרמן שהיה מופיע לי בחלון מחוייך בנונשלנטיות, מטפס לו במדרגות מתנשף כמו בן תמותה. "אהלן", הוא אומר ומביט בי מבוייש בדלת הכניסה. "אהלן", אמרתי. "הגלימה, היא אצלך, אני צריך אותה", הוא אמר ונכנס פנימה מחפש אחריה. "שם..." מלמלתי לכיון הספה, "מה קרה?" שאלתי בעודו מעלה אותה על גופו. "אהבה אהבה, אבל פאק איט, כסף להגיע לצפון לא היה לי, מצומת מורשה אני מגיע לכאן בטרמפים, אם הוא אוהב אותי, שיקבל אותי עם הגלימה, ראבק, עם אהבה לא הולכים למכולת!" הוא חייך אלי ואני חייכתי מרוצה. "ביי גולדי כפרות, הייתי כאן, נתראה בקרוב, יש לי חשבון לסגור", הוא זרק לי קריצה ונעלם מהחלון. אני הבטתי בו נעלם אל שמי הלילה. חיוך עולה בי עכשיו. אהבה... * תאהב, תאהב עם כל מה שיש בך. אבל תשאיר את הבך כי אחרת, אחרת איבדת את כל מה שחשוב. |
|
|
צמאה(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
3 באוק׳ 2004
מר גולד
אני רוצה שתדע שאני לא נכנסת לכאן הרבה אבל כשאני נכנסת אני קוראת את מה שאתה כותב ואתה כותב נפלא והקטע הזה ממש הצחיק אותי כי הוא היה מצחיק מאוד ועצוב מאוד בסוף כי גם אני נתתי את הגלימה שלי פעם רק שלא באתי לקחת אותה חזרה ועד היום היא אצל איזה מישהו שלא היה מגיע לו שאני יסע לצפון בקו של אגד תודה
ואגב אלפקה זאת מילה ממש מצחיקה וגם אנדרטה והכי מצחיק זה אקדחן בודד |
|
|
TooT(נשלטת){פטרוניוס}
|
לפני 20 שנים •
3 באוק׳ 2004
הסלוגן החדש הוא :
אהבה עם גלימה או לא אוהבים בכלל 
נהדר גולדי...... |
|
|
רחפנית-הדומית המרחפת(שולטת)
|
לפני 20 שנים •
3 באוק׳ 2004
חלום את מה שתרצה לחלום, לך לאן שתרצה ללכת,
היה מי שתרצה להיות כיוון שאתה חי פעם אחת, ויש לך רק הזדמנות אחת לעשות את כל הדברים שאתה רוצה לעשות. תמסור את זה לסופרמן שלך. רחפנית-הדומית המרחפת. |
|
|
עלמה(לא בעסק)
|
לפני 20 שנים •
3 באוק׳ 2004
בראבו ....
קבל חיוך בוקר.... |
|
|
| gala |
לפני 20 שנים •
3 באוק׳ 2004
תענוג!!!
בא לי טוב עם הקפה והסגריה של הבוקר....
|
|
|
| ורה |
לפני 20 שנים •
3 באוק׳ 2004
נהייתי קבועה.
 כרגיל מעולה מעולה.
|
|
|
| HotQueen(שולטת){תחת השמש} |
לפני 20 שנים •
3 באוק׳ 2004
אהובי..
אומרים אהבה יש בעולם. מה זאת אהבה... ובכל זאת, ברגע שהיא מגיעה מרגישים היטב מה זאת אהבה, וכשהיא איננה היא הכי חסרה. |
|
|
|
גלתיאה
|
לפני 20 שנים •
3 באוק׳ 2004
Re: וויתורים מאהבה
[quote="G-O-L-D"]"
"למה אתה אגוז?" "כי ככה אני!" "כולך הומופוב!" "הומופוב? מה הקשר? כל מי שלא סובל את העובדה שגוש בשר נכנס לו לתחת ברוורס הוא הומופוב?" "כן". "כי ישבתי בקוטב וחשבתי איך אני מספר לך את זה ווואלה מה זה לא רציתי שתרד עלי ככה"."מה מה תעשה? אני יודע מה תעשה, אני לא יודע איך לחיות עם העובדה הזו עכשיו, ועוד באטמן? באטמן? הרי יש לו ת'חתולה לא?" "הוא דו". "א-י-כ-ס, אתה קולט שאת אותו זין שהוא מחדיר לאשפתונית הזו הוא מחדיר לך?" "לא, היא רק מסתכלת מהצד". "די! די! די!" "מה יש לך יא אללה?" "אתה מגעיל אותי זה מה שיש לי!" "ל-מ-ה?" "כי אתה נטחן!" "איזה נחש?" "קקי קקי, לך תעשה קקי, תתנקה מי יודע מה גמרו לך בפנים, נחש ארסי אתה הולך לשחרר". "די נו, אתה מבאס אותי". "תמות, עלק מבאס, תמות עכשיו, תיכף אני מביא לכאן קריפטונייט שתמות כמו כלב". "וואי וואי, וכל זה בגלל שאני הומו?" "מה הומו? לפני שניה אמרת שאתה סוויץ". "נו אז???" "אז סוויץ לימין וסוויץ בחזרה לשמאל". "הפוך", הוא מחייך. "כי אני מקולר", הוא אומר מרוצה ואני מרגיש את הדמעות עולות לי בגרון. כל מה שרציתי זה להתקפל בתוך עצמי וללכת לישון. להעלם. סופרמן, האיש הזה, הומו. "תתבאס יא אומו, לא הומו, אומו, זה מה שאתה". "איך זאת יכולה להיות אהבה אם היא פוגעת בצד אחד בכדי למלא סיפוק בצד השני?" "כי אתה סופרמן, יש לך לב ענק, אתה כולך לב, יש לך לב של סופרמן, אתה נותן את עצמך ומעניק את עצמך בידי אחר באופן טוטאלי, אתה עושה טעות, זה לא קשר נכון, זה קשר לא בריא". רגש, רגש מסנוור שמחק את כל מי שהיה. כמה עצב יש בי לסינוור רגעי של הדמיית האושר. דימיונות. .[/quote אל נוקם ונוטר על כוסות.. סליחה- על דגים 
|
|
|
בשקט(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
3 באוק׳ 2004
אז אחרי קריאה שלישית, ועוד פעם חזרה למילים אחורה ושוב קדימה, אני מאמצת את:
"לאהבה יש לפעמים את הכוח להפוך אותנו. לגרום לנו לאבד את עצמנו ואת הדעת. לתת עצמנו עד תום. אני יכול להבין אהבה כזו אם יש בה משני הצדדים. אבל אם צד אחד נותן את עצמו וצד שני מקבל. זאת לא אהבה. זה ניצול משאב אנושי. לפעמים בן אדם בטוח שהוא יודע מה הוא עושה. שנים עוברות עד שהוא מגלה שהוא לא. הוא פשוט לא, יודע כלום. " ולזה מחברת את : "תאהב, תאהב עם כל מה שיש בך. אבל תשאיר את הבך כי אחרת, אחרת איבדת את כל מה שחשוב." חייכת אותי היום כהוגן }{ |
|
|