| קדשה(אחרת) |
לפני 20 שנים •
3 באוק׳ 2004
דברים שרציתי לומר....
מנסה לשמר ולכלוא את הריח, הטעם והתחושות של אחרי...
וביום שאחרי אני מחפשת את הריח שלך שנדמה לרגע כי התאדה. תחושה קלה של עצב עוטפת אותי, תחושה של געגוע וצורך עז להרגיש אותך שוב. איך אפשר למלא את הצורך האינסופי הזה בך? למה אף פעם זה לא מספיק לי גם אם אנחנו יחד שעות? תמיד יש תחושה שלא הספיק...שלא מיציתי את השיחות, המגע הרך, הכאב, את כולך. לפעמים אני רוצה שתפתיע אותי...שפשוט תבוא ותפתיע על הסף בלי הודעה מוקדמת. לא כאורח אחד מיני רבים אשר ביקר ואכל, שבע ורעב לעוד אך לא נותר בי לתת, אלא כמי שבא לתבוע את אשר שייך לו. כמי ששבע ועייף מדרך ארוכה וחזר הביתה. לפעמים אני רוצה שתכאב, שתסבול מהצורך להכאיב לי כשאי אפשר יהיה... שהכאב יעטוף אותך ורק אני אוכל להושיע כשאכרע לרגליך ואבקש שתכאיב לי. כשאביט בעינייך ואראה את הניצוץ, המבט היפה, החודר דרכי ללא פשרות והופך אותי לשקופה... כך תהיה אתה במבטי...שקוף, נזקק וכואב אליי. לפעמים אני רוצה להיות הנחמה שלך, השלווה שלך. לפעמים אני רוצה לקחת אותך אל מעבר לדמיון ולגבולות כמו שאתה לוקח אותי שברי הרגעים המופלאים שלנו נצורים בדמי ונשמתי...אני חיה ביניהם ולמענם. |
|
|
|
בכוח המוח-אשה
|
לפני 20 שנים •
3 באוק׳ 2004
אני במקומו הייתי מתרגשת מאוד.
בעצם אפילו בגללי אני מתרגשת ממה שכתבת..
הפכתי לפאקינג רגשנית. |
|
|
האביר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
4 באוק׳ 2004
כיצד אגיב?
בקוראי את השורות שכתבת
בחדירתי אל הנאמר בהבנתי את עומקו של הלא נאמר אינני יכול להגיב. כיצד אגיב לתוכן ? כיצד אתייחס לכאב? איך אוכל אפילו להתקרב להבנת תחושותייך? אותן תחושות, המועלות כאן באומץ לב בלתי רגיל. אולי, אולי אוכל בכל זאת להגיב אולי, אכלול את הכל מכל וכל אולי פשוט אוהב אותך! |
|
|