לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אתגר דצמבר

דמנטי
לפני שנתיים • 15 בדצמ׳ 2021
דמנטי • 15 בדצמ׳ 2021
סיפור שלא קרה באמת…

היא ישבה שם , מאחרי השולחן , חבילת קלפים לידה ,וצעיף אדום קשור לראשה, אם היה במילון ערך של מכשפה צוענית , בטח היו שמים תמונה שלה. אז התברר שהיא לא צוענית , סתם דתיה , והקלפים לא היו טארוט היא סתם שיחקה סוליטר ,עדיין לא המציאו את המחשב באותה שנה.
הוא צעד לחדר הדחוס והציג את עצמו , אבי ביטון הוא אמר , אום חאלד היא ענתה כשהיא מוזגת לו כוס מים מקנקן מזיע ,זה היה יום חם ולח .
הוא הביט לקירות ,הם היו ביפו , בתקרה היה אפשר לראות את ניזקי המים מהחורף הקשה, מהחלון ראו את הנמל הישן , עם מסעדות הפועלים העמוסות .
היא הייתה בת של רב שהתאהבה בבן של קאדי , שנות השבעים היו מאוד מבלבלות.
היא כתבה את השם שלו על דף וישר חייכה , מוזר היא אמרה יש לנו בדיוק את אותה הגימטריה , 90.
ובמה אתה עובד?
יש לי טנדר כזה , נוסע אחרי יחידות באימונים , יש כאלו שקוראים לי גזלן .
ואתה גוזל?
איזה גוזל?! מביא פרנסה דחוקה
ולמה באת ? מה אתה רוצה לדעת?
מה יהיה איתי ,מה עם חתונה,הכרתי מישהי ואני אוהב אותה ,למה חשבת שהולכים למגדת עתידות ?! את לא אמורה לדעת דברים כאלו .שאל בהומור.
היא לקחה את היד שלו וחייכה ,אני לא מבינה באהבה ,אבל אמר החכם מכל אדם , כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם,ואני מאמינה שאם אתה באמת אוהב אותה גם הלב שלה יראה את זה.
הוא חייך בשמחה , ושאל נו ופרנסה ,יש שם?
היא לקחה את הדף שוב הסתכלה על השם שלו ואז חייכה
השם שלך בגימטריה זה מים, אתה צריך לעבוד עם מים , היא הסתכלה לכף היד שלו ונבהלה , אבל אם תעבוד עם מים, אתה תטבע!!
הוא זרק לה חמישים לירות וברח בדרך נפל לו האסימון והוא חייך לעצמו , גם גזלן זה 90 , אז אשאר גזלן ,זה עדיף מלטבוע …
סווריןן
לפני שנתיים • 17 בדצמ׳ 2021

אומן התענית

סווריןן • 17 בדצמ׳ 2021
"שמן. עדיין שמן." מלמלה, מביטה אלי בצער, משתופפת אל כלובי. תקרת המכלאה לא אפשרה לי להביט מעלה ולראות את כולה. כל שנגלה לי, בחשיכת שעומעמה אך במעט באור החיוור שחדר מבעד לצוהר, הייתה בירכה הבוהקת, שוקה שתמכה בירכה, כשהיא רכנה מטה אלי, וקווצות שיער העורב שחור שלה, גולשות מטה אל קרסולה הענוג. אצבעות ידה האחת חבקו את סורג כלובי, בנקודה שהיא ידעה שבהמשך היום אנשק. ידה השנייה אחזה בגיליון עליו רשם משרת השקילה קודם לכן את משקלי.
היא הביטה בי ממושכות, חוככת בדעתה.
"לצמצם שוב את החלבונים לחצי." פסקה, אומרת את המלים כאילו שמדובר באילוץ הכרחי. רעדתי. הנוזל חסר הטעם שיצקו לפנכתי פעמיים ביום הפך במרוצת הזמן מדייסה דלוחה, לריר צמיג, ובימים האחרונים למים ממש.
"להפחית גם את מכסת הריצה?" שאל המשרת, אליו החזירה את הגיליון.
השפלתי מבטי לרצפת הכלוב בחשש. אתמול כבר התעלפתי מחולשה. אפילו לא הצלחתי להגיע להצטלבות בה ניתן לנו, חמשת הרצים שנותרו בחיים, לבחור לרוץ אל מחוץ למתחם שלה, או לרוץ בחזרה למכלאות שלנו.
היא כבר נעמדה לצדו, מביטה שוב בגיליון. כל שראיתי היו מגפיה על רצפת הבטון הגסה, לצד רגליו של משרת השקילה.
"כמה ימים הוא כבר לא נתן צרכים מוצקים?"
"ארבעה."
שתיקה.
"הוא עדיין תלוי בחפצים שלי?"
"הכנסנו לו גרב לפני שלושה ימים, וקצת מגבוני איפור שמצאנו באשפת חדר האמבטיה שלך. כשהוצאנו אותם אתמול, הוא בקושי נאבק. קצת ניסה להיאחז בגרב, אבל הוא כבר לא מתעקש."
היא שוב התכופפה להביט בי.
"כמה זמן הוא כבר לא מקבל מי שתיה מהאסלה שלי?"
"יומיים."
"ו...?"
"חצי יום הוא סרב לשתות. גם ניסה לא לצאת לריצה. דרש לדבר אתך." המשרת גיחך כשאמר זאת.
"דרש, אה?" היא חייכה, ידעתי על פי חיתוך דיבורה.
היא הסתובבה כעת, עקבי מגפיה אל מולי, רגע לפני שהיא ממשיכה הלאה.
"אבל הוא נשבר." סיכם המשרת.
"בכי?"
"רק בערב."
"אז לא לצמצם את הריצה בשלב זה." אמרה זאת בשקט נוגה, והתקדמה אל הכלוב הבא, בו היא התעכבה יותר, ישובה על שרפרף שהגיש לה המשרת, ומלטפת מבעד לסורג את עורפו של צבר העצמות חסר ההכרה שהיה מוטל על משטח המתכת, וכנראה יוצא לקבורה מחר, אולי מחרתיים.
שלגי
לפני שנתיים • 17 בדצמ׳ 2021

Re: אומן התענית

שלגי • 17 בדצמ׳ 2021
סווריןן כתב/ה:
"שמן. עדיין שמן." מלמלה, מביטה אלי בצער, משתופפת אל כלובי. תקרת המכלאה לא אפשרה לי להביט מעלה ולראות את כולה. כל שנגלה לי, בחשיכת שעומעמה אך במעט באור החיוור שחדר מבעד לצוהר, הייתה בירכה הבוהקת, שוקה שתמכה בירכה, כשהיא רכנה מטה אלי, וקווצות שיער העורב שחור שלה, גולשות מטה אל קרסולה הענוג. אצבעות ידה האחת חבקו את סורג כלובי, בנקודה שהיא ידעה שבהמשך היום אנשק. ידה השנייה אחזה בגיליון עליו רשם משרת השקילה קודם לכן את משקלי.
היא הביטה בי ממושכות, חוככת בדעתה.
"לצמצם שוב את החלבונים לחצי." פסקה, אומרת את המלים כאילו שמדובר באילוץ הכרחי. רעדתי. הנוזל חסר הטעם שיצקו לפנכתי פעמיים ביום הפך במרוצת הזמן מדייסה דלוחה, לריר צמיג, ובימים האחרונים למים ממש.
"להפחית גם את מכסת הריצה?" שאל המשרת, אליו החזירה את הגיליון.
השפלתי מבטי לרצפת הכלוב בחשש. אתמול כבר התעלפתי מחולשה. אפילו לא הצלחתי להגיע להצטלבות בה ניתן לנו, חמשת הרצים שנותרו בחיים, לבחור לרוץ אל מחוץ למתחם שלה, או לרוץ בחזרה למכלאות שלנו.
היא כבר נעמדה לצדו, מביטה שוב בגיליון. כל שראיתי היו מגפיה על רצפת הבטון הגסה, לצד רגליו של משרת השקילה.
"כמה ימים הוא כבר לא נתן צרכים מוצקים?"
"ארבעה."
שתיקה.
"הוא עדיין תלוי בחפצים שלי?"
"הכנסנו לו גרב לפני שלושה ימים, וקצת מגבוני איפור שמצאנו באשפת חדר האמבטיה שלך. כשהוצאנו אותם אתמול, הוא בקושי נאבק. קצת ניסה להיאחז בגרב, אבל הוא כבר לא מתעקש."
היא שוב התכופפה להביט בי.
"כמה זמן הוא כבר לא מקבל מי שתיה מהאסלה שלי?"
"יומיים."
"ו...?"
"חצי יום הוא סרב לשתות. גם ניסה לא לצאת לריצה. דרש לדבר אתך." המשרת גיחך כשאמר זאת.
"דרש, אה?" היא חייכה, ידעתי על פי חיתוך דיבורה.
היא הסתובבה כעת, עקבי מגפיה אל מולי, רגע לפני שהיא ממשיכה הלאה.
"אבל הוא נשבר." סיכם המשרת.
"בכי?"
"רק בערב."
"אז לא לצמצם את הריצה בשלב זה." אמרה זאת בשקט נוגה, והתקדמה אל הכלוב הבא, בו היא התעכבה יותר, ישובה על שרפרף שהגיש לה המשרת, ומלטפת מבעד לסורג את עורפו של צבר העצמות חסר ההכרה שהיה מוטל על משטח המתכת, וכנראה יוצא לקבורה מחר, אולי מחרתיים.


לא הייתי מסוגלת לעשות לייק 🤦🏻‍♀️
אני לא רוצה לחשוב מה קורה במוח שלך, הוא יותר גרוע משלי…
סווריןן
לפני שנתיים • 17 בדצמ׳ 2021

Re: אומן התענית

סווריןן • 17 בדצמ׳ 2021
[quote="שלגי"]
סווריןן כתב/ה:
"

לא הייתי מסוגלת לעשות לייק 🤦🏻‍♀️
אני לא רוצה לחשוב מה קורה במוח שלך, הוא יותר גרוע משלי…


אכן צודקת באשר למוח שלי: בכל פעם שחשבתי שנמוך מזה לא ניתן לרדת, התחילו להישמע דפיקות מהרצפה...