הפנטזיות המיניות שלי מטרידות

הפנטזיות המיניות שלי מטרידות

Venus in Furs​(מתחלף) • 10 בינו׳ 2022

https://www.haaretz.co.il/blogs/hakirot/BLOG-1.10523679


עמוס שלום,

אני פונה אלייך כי אני מוטרדת מהתוכן של הפנטזיות המיניות שלי. כדי להגיע לסיפוק אני כמעט תמיד חייבת לדמיין אקט מיני הקשור בכפייה וחוסר אונים/ השפלה/ ניצול של אחד הצדדים (כשאני יכולה לדמיין את עצמי בשני הצדדים בהצלחה). אני לא מבינה למה אני צריכה לדמיין תכנים כל-כך ״רעים״ כדי להגיע לסיפוק מיני. אני גם לא מסוגלת או אוהבת להוציא את זה לפועל במשחקי תפקידים. מרגיש לי מלאכותי ומטופש. כשהייתי בטיפול פסיכולוגי, ניסיתי ממש להיזכר אם אולי נפגעתי מינית בעבר וזה סוף-סוף יסביר את הנטייה הזאת שלי - אבל לא. אני מרגישה שיש בזה משהו חולה ועצוב שבשביל להגיע לאורגזמה אני צריכה לחשוב על אלימות במקום על אהבה. אני לא מבינה מה לא בסדר איתי ולמה?

ש'

ש׳ היקרה,

אני מבין את האכזבה והחשש שלך מהפנטזיות שעולות בך, אבל הייתי רוצה לעזור לך להתבונן בהן מעמדה פחות שיפוטית. ראשית, בדומה לאופן שבו הציווי להפסיק לחשוב על פילים לבנים מוביל לעלייה לא רצונית של דימויים שלהם, כשאנחנו נרתעים מתוכן מנטלי מסוים ומנסים להימנע ממנו - זה רק מחזק את האחיזה שלו בעולמנו הפנימי. נוסף על כך, למרות שתמיד חשוב לבדוק ברצינות אפשרות של פגיעה מינית בילדות (חוויה שנפוצה הרבה יותר ממה שאנחנו נותנים לעצמנו להאמין), עצם הקיום של הפנטזיות שתיארת לא מלמד לכשעצמו שהתרחשה טראומה בעברך או מסמן אותך כפגועה או רעה.

המיניות מערבת תחושות גופניות רבות עוצמה, אבל בניגוד לחוויות אחרות כמו רעב, צמא או עייפות, ההשפעה הפסיכולוגית שלה הרבה יותר מורכבת מכיוון שהיא לא רק פועלת בנו אבל גם מופעלת כלפינו. המתח המיני נבנה ומשתחרר בנקודת המפגש בין התשוקה שלנו לזו של האחר, ותחושות של כניעה לתשוקה של הזולת או הכנעה ובליעה שלו לתוך זו שלנו, הם חלק בלתי נמנע מהמפגש הזה. מכיוון שכך, דימויים ארוטיים שמשלבים אינטימיות ומאבקי שליטה כוחניים הם עניין נפוץ ונורמלי.

מספר פסיכואנליטיקאים הציעו שהכוח הפסיכולוגי הרב של המיניות קשור לאופן שבו היא חותרת תחת המבנה השגרתי של העצמי שלנו, ומאתגרת את קווי הגבול שתוחמים באופן רגיל את גופינו ונפשנו. כדי לתחזק את תחושת הזהות והדימוי העצמי שלנו אנחנו נדרשים לשמר מערכת מורכבת של גבולות פנימיים וחיצוניים שמפרידים בין מה שמזוהה איתנו למה שלא. המאמץ הזה מעייף אותנו מאוד ואנחנו כמהים להפוגה ממנו. לכן, יש לרבים מאיתנו תשוקה לחוויות שיאפשרו לנו לרגע ״לשכוח או לאבד את עצמנו״, להתערבב ולהיבלע בתוך משהו או מישהו ולהשתחרר זמנית מההשפעה של המודעות העצמית המרסנת.

חוויות אסתטיות ומיסטיות רבות מתוארות דרך דימויים כאלה, אבל קשר מיני הוא אחד הדרכים הנפוצות והיעילות ביותר לחוות את אותו שחרור מענג. האופן שבו מתערבבים במסגרת קשר כזה תחושות ומקצבים שנמצאים בתוכנו, עם אלו שמחוצה לנו, מאפשרת לנו לפגוש דרכו גם את גופו ונפשו של הזולת וגם חלקים ״אחרים״ בתוכנו. בהמשך לכך, אפשר להבין למה אנשים רבים נמשכים למרחבים ארוטיים שניתן להפגיש בהם פגיעות עם תוקפנות. מרחבים כאלה מאפשרים לנו להרפות לרגע משמירה על קו הגבול הבסיסי ביותר שבטיפוחו אנחנו משקיעים מאמץ גדול במיוחד - זה שמרחיק את האלימות, הבוז ושאר התכנים ה״אסורים״ - ממקומות רכים ועדינים יותר.

לפי הגישה הזו, בבסיס עולם הפנטזיה שאנחנו כומסים בתוכנו ניצבת כמיהה להשתחרר מגבולות העצמי שלנו ומהשבילים שמסמן לנו הטאבו החברתי. יותר משהפנטזיות המיניות שלנו מייצגות גרעין של זיכרונות מעברנו או אמת פנימית נסתרת, הן מבטאות משאלה לנוע באופן חופשי ומשחקי בין תפקידים ועמדות. ואכן, בתפר המורכב שבין משחק למציאות אנחנו מגלים לא פעם שמהנה יותר לדמיין דברים מסוימים מאשר לנסות להגשים אותם בפועל.

אם תצליחי לא להתייחס לתכני הפנטזיה שלך כרעים או מגוחכים, אני חושב שיש מה להרוויח בכל זאת מחקירה משותפת שלהם עם אדם אחר. במסגרת קשר פתוח ולא שיפוטי אפשר לנסות לבוא במגע אפילו עם תכנים נפשיים מאיימים וליהנות ממידה מסוימת של ״משחק באש״. במסגרת אותו משחק תוכלי להתנסות בדרכים שונות לבטא את תאוות השליטה התוקפנית ואת המשאלה הפסיבית להתמסרות שעולים בך ברגעים של קרבה אינטימית. עם הזמן, תוכלי למצוא בתוך הקשר את האיזון שנכון עבורך בין פנטזיה, דיבור ופעולה. זו מעין מקבילה פסיכולוגית של להצליח להיות עירומים באור ליד השותף המיני שלנו בלי להתבייש ממנו או מעצמנו. לסמוך על המבט שלו בלי להקפיד על זויות מחמיאות, ולהרפות לרגע מהנטייה לבחון את עצמנו מבחוץ באופן ביקורתי ללא הרף. ברור שבאקלים כזה המיניות מהנה ומגוונת הרבה יותר.

לסיום, אני רוצה להתייחס לאמירה המתוסכלת שלך לפיה את מפנטזת ״על אלימות במקום על אהבה״, ולהבחנה שאת מסמנת בין השתיים. בטח כבר שמעת את השיר I wanna be yours של הארקטיק מאנקיז, אבל אני מציע לך להתבונן בו ובסיפור היווצרותו יוצא הדופן בהקשר של הדיון הנוכחי: השיר מבוסס על טקסט שכתב המשורר ואמן הפרפורמנס ג׳ון קופר קלארק ובמסגרתו הוא מבטא תשוקה סאדו-מזוכיסטית להפוך לחפץ בשירות אהובתו. ובתרגום חופשי שלי: קלארק מציע לאישה שאחריה הוא מחזר להיות שואב האבק שלה ולנשום את הלכלוך שלה פנימה; לשמש כקרם לעיצוב שיער ולתמוך בשערה במסירות; לתפקד כספל שיחמם את הקפה שלה; או כתנור חימום שבלעדיו תחטוף דלקת ריאות. חמוש ברעמת שיער עצומה, חליפה ומשקפי שמש נצחיים, קלארק נהג להקריא את השיר בהופעותיו הפומביות בטון מאנפף וציני והקפיד להדגיש את המתח הארוטי והדחפים התוקפניים שמלווים את הצעותיו.

כשאלכס טרנר, סולן הארקטיק מאנקיז, הפך את הטקסט לשיר, הוא הכניס בו כמה שינויים שהציעו פרשנות פסיכולוגית אחרת. הוא בחר לעטוף את המלל בלחן רך וחשוף ושילב בין הצעות חוזרות שהוא מפנה לאהובתו במעין פזמון חוזר שאומר - בתרגום שלי – "את הסודות שניסיתי להחזיק בתוך הלב, קשה יותר להסתיר ממה שאני חושב". דרך השינויים האלה סימן טרנר בצורה מרגשת את הפגיעות העדינה והמאבק המתמיד עם תחושות בושה ואשמה שרוחשות מתחת לאותן פנטזיות מחפצנות.

בסופו של דבר, טבעי לפנטז על קשר שיכול להכיל את כל מה שאנחנו מרחיקים מעצמנו ביום -יום; כזה שיאפשר לנו לבטא בעוצמה זעם וחולשה מבלי להתבייש, לפחד או להרגיש אשמים. מעבר לכך, אם הייתי צריך לאפיין את התשוקה הזו, הייתי אומר שמדובר קודם כל בפנטזיה על אהבה.

Hussy • 10 בינו׳ 2022

איזו תשובה נהדרת, מתחילתה ועד סופה.
(טוב, בעיקר החלק שמהלל את אלכס טרנר - שיש לי פטיש אליו כבר שנים).

מעניין וחשוב. תודה.
(:

Kitty frank • 10 בינו׳ 2022

מדהים!!

סווריןן • 11 בינו׳ 2022

מצטרף למחמאות. תשובה רגישה, מלאת תבונה, ועם זאת מעשית מול השאלה שעלתה, ומסגירה המון עומק, ונסיון רב-שנים של התבוננות ומחשבה על הסוגיות הללו.
האופן בו מה שהיא תופסת כאלימות הופך לאהבה בפסקאות האחרונות, כשהיא מניחה מעיין 'או-או' שהוא בדיוק מה שבדס"מ בהסכמה שולל, כתוב באופן מופתי.

bondman​(נשלט){FLR} • 12 בינו׳ 2022

פאק,

אחת התשובות המדהימות שקראתי לשאלה.
מי זה הפסיכולוג הזה.

תעשה לי ילד.