גברים יקרים תגשימו לי משהו קטן?

קצת לפני פינוי רצועת עזה, עשיתי מילואים במורג (בין חן יונס לרפיח).
אחת מהמשימות הייתה איוש מגדל תצפית במרכז הישוב, כולל אמצעים מיוחדים.
יום אחד מתקשר אלינו לעמדה "יוסי מהשב"כ", בתחילה היינו בטוחים שזו מתיחה אבל די מהר התברר שמכוונים לעברנו מספר כני שיגור של מרגמות, עם טיימר לירי בשעה 12:00 (השעה הייתה 10:30 או משהו כזה).
יוסי מהשב"כ חקר מישהו שדיווח לו לייב בזמן השיחה איתי איפה המרגמות, במקביל אירגנו במוצב סיור טנקים בליווי חבלנים.
התפקיד שלי היה להכווין את הכוחות מרחוק אל עבר אתר המרגמות, בדרך הכי קצרה ומהירה ולנהל את הזירה.
אקצר ואומר שהחבלן ניטרל את השיגור בשעה 11:59:30...
אחד האירועים המלחיצים, בעיקר בגלל האוכלוסיה האזרחית שהייתה גם בסיכון.

אואה איפה אני מתחיל

בלי לתת יותר מדיי מידע שירתתי במגב בתקופת ה״סכינטיפאדה״.
מעצרים הפרות סדר מחבלים מול העיניים מחסומים, הכל מהכל.
אירוע שעד עכשיו יושב לי בראש זה האירוע עם הדר כהן ז״ל אירוע מזעזע שקרה עם אותה גיבורה שהצילה את חברתה רוית שנדקרה ע״י מחבל בזמן שמחבל אחר מגיע מכיוון אחר ויורה בהדר.
אני שירתתי בעיר העתיקה ובזמן אותו האירוע הייתי ברחוב המזלג בתוך העיר העתיקה, עשיתי קורס חובשים אז שירתתי כחובש קרבי בפלוגה ג׳ ששומרת בעיר העתיקה.
מיד קפצתי לאירוע והגשתי טיפול רפואי.
בזמן שחובש אחר בא לבדוק מה המצב של הדר אני ניגשתי לרווית וראיתי דקירות בצוואר למזלי אמבולנס הגיע דקה אחרי שהענקתי טיפול רפואי שכלל נקודת לחיצה הערכת מצב ופתיחת וריד למתן נוזלים.
רוית הוגדרה כמצב אנוש לאחר מכן קשה
היא שרדה את הפיגוע חזרה לטירונות הספיקה לסיים אותה ואפילו עברה איתי קורס מכים.

ירי על מחבלים פיגועים הפרות סדר מעצרים שום דבר ממה שהיה לי בשירות לא משתווה לרגע המזעזע שילדה בת 18 באמצע טירונות נרצחת שבוע אחרי ההשבעה.

הכרתי פעם מישהי, לאחר פעילות אינטימית בין גבר לאשה שכללה צלילה למעמקים, הסבתי את תשומת ליבה כי במקום מאד מוצנע בגופה, מקום נסתר מעין, נמצאת שומה קצת חריגה וכי עליה להיבדק.
לאחר בדיקה הסתבר שאכן השומה סרטנית. הכירורג שהסיר את השומה, אמר שהיא הגיעה ממש בזמן ואחרת יכול היה מאד להסתבך.

היי, יש לי עשרות סיפורים של הצלת חיים לכל דבר ועניין..
אני מתנדב בשלושת ארגוני החירום בארץ, משטרה, מד"א וכב"ה, כבר שנים רבות ויש לי אין ספור סיפורים מרגשים ומפתיעים על הצלת חיים כפשוטו

מוראקים... טוב עברתי את עופרת ולא מעט בעזה...

אבל יש שבת אחת שבחיים לא תעזוב אותי. שבת שבה הצלתי... את עצמי.

התנדבתי לשבת כן שבת לא עם הקצין. הייתי סמל צוות. כדי שהצוות המצומצם שלנו יוכל להגיע ליציאות אחת ל3-4 במקום אחת ל2-3. הצוות שמח ואני הייתי חוזר במקום בראשון בשני. הקו היה נוח בגדול ולא היו יותר מידיי בעיות. ואז... סגרתי שבת. והחייל/ת שהיו צריכים להיות איתי בכוננות היו חולים או משהו. לא זוכרת איך אבל נשארתי לבד כוננות. לתת תמיכה לחמ"ל בכל הקשור למכשירים, תקשורת והצפנה.

המגורים שלנו היו רחוקים מהחמ"ל אז ישבתי במשרד של הנגד עם המחשב הנייד שלי. זה היה בערך... 2010? משהו כזה. מחשב קטן עם חבילת אינטרנט של 10G. חיברתי אותו למסך הגדול של הנגד וראיתי סרטים שהורדתי מראש. היו עלי 3 מכשירים סלולרים. המירס, הטלפון האזרחי שלי, וורד הרים (מוצפן). מידיי פעם התקשרו והלכתי לתת תמיכה או הסברתי טלפונית.

בערב של שישי שכבר היה בוקר שבת (2-3 בלילה) העירו אותי והלכתי לחמ"ל. לא הצליחו להפעיל את המקרן של המפה והמג"ד היה צריך לעשות תדרוך לפני יציאה לסיור. באתי. הדלקתי. הלכתי. התיישבתי חזרה מול סרט ונרדמתי. באיזור 5 כזה התעוררתי והיה לי קר אז התקשרתי לחמ"ל לשאול אם הכל בסדר כי רציתי ללכת לחדר לישון במיטה. אמרו שמסתדרים.

חצי שעה אחרי שנכנסתי למיטה חטפנו 13 פגיעות ישירות לבסיס. במזל לא היו פגיעות בנפש. תוך כדי שאני מסדר דברים ורץ לחמ"ל עברתי במשרד לקחת חולצה של מדים. ואז ראיתי את זה. רסיס בגודל קליע חדר את הקיר, את גב הכיסא וננעץ במסך המחשב הנייד. הכיסא שבו ישבתי וישנתי.

אשרייך ותודה על השיתוף.
לא הייתי מנחשת שהיית במג"ב
כואב כלכך
יהיה זכרה ברוך