| קולרית |
לפני 20 שנים •
10 באוק׳ 2004
כפות רגליים
אני אצלך. תמיד אצלך.
אתה יושב. אדיש לגמרי לנעשה איתי. הדם מתחיל לבעבע בתוכי. אני במצוד אחר פיסות עור חשוף. הפה מרייר. כמו כלבה, אני מרחרחת אותך. שואלת את עצמי אם מותר, אם תרשה לי. אתה אינך מסרב. גם אינך מאשר. אני נוזלת מהמיטה אל השטיח שלמרגלותיך חובקת את שתי כפות הרגליים הארוכות שלך הקרסוליים העדינים והחזקים פי נפער והחלקלקות הנעימה נכנסת אל פי. לאט. אתה עוצם את עיניך כמו עסוק בחלום רחוק מאפשר לי את הפרטיות הנחוצה למעשה אהבה שכזה. האצבעות המתוקות האלה הפלומה העדינה שעליהן הלשון שלי לוחכת את העשב העדין הזה ידך נשלחת אל עורפי מונחת בעדינות. לא דורשת. כמעט לא נמצאת. אני מגלה עוד ועוד מקומות ששכחו את מגעה של הלשון ששכחו את הרוך של פנים הפה עיניך עצומות. הפנים סתומות. אין הבעה. אתה לא ממש נמצא כאן. מאפשר לי. מאפשר לי להשביע את הרעב הזה. את החור העמוק והגדול שבקרקעית הבטן. אני נוזלת. על השטיח מתחתיך. וכמו אותה כלבה, מוצאת לי את התנוחה משתרעת על השטיח כשכף הרגל היפה מתחתי בין רגלי. ואני רוקדת מעליה בעדינות. לאט לאט. וכשנרגעת, מלטפת את הגוף שפתאום הופיע התחבר באחת אל הרגל היפה. |
|
|
|
|
|