| לא סתם עוד עבד |
לפני שנה •
5 בדצמ׳ 2022
על עמוס והדאנג'ן בפרספקטיבה של 20 שנה
בנובמבר 2002, לפני 20 שנה, ייסד עמוס לוי את מועדון הדאנג'ן בכיכר קדומים ביפו העתיקה. מה לא אמרו עליו אז? שהוא אמיץ, שהוא משוגע, שאין למועדון כזו שום סיכוי ושום תוחלת כלכלית, ושתוך חצי שנה המועדון ייסגר.
לאלו מכם שאינם דינוזאורים כמוני בקהילה, אספר שעד הקמת המועדון הקהילה הייתה עמוק בתוך הארון. כשרצינו לקיים מפגשים היינו צריכים לסגור עם איזה מקום ונילי כמו בר או קומה שנייה של מסעדה. לא יכולנו לספר להם בדיוק על איזו קהילה מדובר, והזהרנו מראש את כל מי שמגיע להגיע בלבוש ונילי, בלי ציוד ואביזרים, ו"להתנהג בהתאם". אנשים חששו לגלות לחבריהם אפילו את השם הפרטי האמיתי שלהם. בקיצור, היה הרבה חושך. הדאנג'ן שינה את הקהילה ואת חיי החברה שלה מן הקצה אל הקצה. מקום שהפך לבית ואיפשר לאנשים להיות מי שהם בלי להסתיר או להתבייש, בלי להתנצל. מקום שמקדש ליברליות, פתיחות ואי-שיפוטיות, ובה בעת מצליח לייצר מרחב מוגן לכל הבאים בשעריו. אנשים הפסיקו להסתתר במפגשים מצומצמים בבתים או בפורומים באינטרנט, הפסיקו לפחד לגלות לחבריהם את שמם האמיתי. בלי הגזמה - הכל השתנה. כל מה שאתם מכירים היום התחיל שם. ברור לי שלמי שהצטרף לקהילה רק בשנים האחרונות קשה אפילו לדמיין באיזה מצב היינו רק לפני 20 שנה, אבל כל השפע שקיים כיום של ליינים ומועדונים, הכל תולדה של החזון והאומץ שהיו לבן אדם אחד לפני 20 שנה. כל אחד מחברי הקהילה, גם אם הוא לא ביקר מעולם בדאנג'ן, גם אם לאורך השנים היו לו טענות כאלה או אחרות כלפי עמוס או כלפי המועדון, צריך להכיר תודה לאיש הזה, שספק אם יש מישהו שתרם לקהילה תרומה משמעותית יותר ממנו. במישור האישי, זו לגמרי לא תהיה הגזמה לומר שעמוס והדאנג'ן שינו לי את החיים. מאז הפעם הראשונה שהגעתי למועדון בפברואר 2003, דרך החברות שנוצרה עם עמוס, השנה האחרונה של המועדון ביפו, כשעמוס עזב לחו"ל וביקש ממני לנהל את המועדון, וביתר שאת ועוצמה מאז 2010, כשהתחלנו את הדרך המשותפת החדשה ברחוב השרון ולאחר מכן ברחוב הארבעה. זכיתי בשותף לדרך, בחבר, במנטור, באדם שלמדתי ממנו כל כך הרבה ושאני חייב לו כל כך הרבה. לפני חודשיים, אחרי 20 שנה, עמוס החליט לפרוש בשיא ולצאת לדרך חדשה. בחמישי הקרוב, 8 בדצמבר בשעה 23:30, זו ההזדמנות של כולנו לומר לעמוס תודה. תודה על כל מה שעשה עבורנו במישור האישי, ועל כל מה שעשה עבורנו קולקטיבית כקהילה. |
|
|
המכשפה בג'ינס(מתחלפת)
|
לפני שנה •
5 בדצמ׳ 2022
בהחלט יצאנו מהחושך אל שחר של עידן חדש.
מגיע לעמוס לוי הרבה תודות על התעוזה ובעיקר שלא עשה מזה כזה עניין והתייחס לכל הסוטים בהכי טבעיות שיש. לצד האור הגדול שהביא גם נלחם בהרבה כוחות חושך שאת חלקם הכרתי, על חלקם שמעתי ועל רבים בטח עוד אשמע (כי הייתי מנותקת קשר מהדנג'ן כמה שנים טובות). אז מי מהדינוזאורים אני רואה בחמישי? |
|
|
kimberli Grand(שולטת)
|
לפני שנה •
5 בדצמ׳ 2022
אותי כמובן או בשם הדינוזאור שלי
LADY-MACBETH . |
|
|
|
kimberli Grand(שולטת)
|
לפני שנה •
5 בדצמ׳ 2022
וואו כמה עברנו מאז ועד היום ....כמה אנשים נכנסו ויצאו ...החליפו צדדים....
אני שמחה שהייתי מיומו הראשון דל הדאנגן ועד היום. |
|
|
יפה קצת משונה{קרוסית}
|
לפני שנה •
5 בדצמ׳ 2022
אישית הייתי בדאנג'ן לראשונה בשנים האחרונות. לפני 20 שנה הייתי עמוק בארון (כמו 99% מהאנשים בנעלי דאז) והתבוננתי על הפתיחה והנעשה שם דרך מסכים בלבד. אני לחלוטין רואה את השינוי וברור לי שעמוס פרץ דרך עבורי.
|
|
|
amiti(נשלט)
|
לפני שנה •
5 בדצמ׳ 2022
אני מתכנן להגיע 🙏
|
|
|
| RICH'HARD |
לפני שנה •
5 בדצמ׳ 2022
הפוסט נכון אבל חשוב לציין גם את התפתחות רשת האינטרנט באותה תקופה ובפרט את האתר הזה,
שלושת המרכיבים הללו(הדאנג'ן, האינטרנט ואתר הכלוב) הביאו את הקהילה הן ליציאה מהארון והן להתפתחות כקהילה. |
|
|
|
יפה קצת משונה{קרוסית}
|
לפני שנה •
6 בדצמ׳ 2022
RICH'HARD כתב/ה: הפוסט נכון אבל חשוב לציין גם את התפתחות רשת האינטרנט באותה תקופה ובפרט את האתר הזה, .
נכון. שנפתח הדאנגן לא היו עוד רשתות חברתית. לדעתי גם הכלוב לא היה. היה אתר בשם פיפ שהיה האתר המפורסם בתחום. בעל האתר היה בחור בשם בן, אינני יודעת מה איתו היום. עוד פורץ דרך לא פחות משמעותי |
|
|
Venus in Furs(מתחלף)
|
לפני שנה •
6 בדצמ׳ 2022
הדאנג׳ן המיתולוגי בכיכר קדומים היה עבורי במשך כמה שנים מועדונית טיפולית ופנימיה, אוניברסיטה להשכלה גבוהה ונמוכה, מגרש משחקים והיכל תהילה. זו היתה אחת התקופות הכי יפות ומיוחדות בחיי.
הכרתי שם המון חברות וחברים שעם חלקם אני בקשר עד היום. עמוס איפשר לי להופיע עם הלהקה במה שהיו ההופעות הכי מצליחות ומונומנטליות שלי אי פעם. במהלך חלק מהשירים היו סשנים ומיצגים בדסמים וקינקיים על הבמה כחלק מההופעה. אני נזכר בלילות שהייתי חוזר עם חיוך אופורי וריח של בנות על הידיים, ולילות אחרים שהייתי חוזר בדמעות וסערות וכותב שירים. עוד ועוד תמונות ורגעים, כמו גלויות קולנועיות של רגעים הזויים ומרגשים. המון יופי והמון כאב בלילות אפלים, זוהרים ומנצנצים. לפני 15 שנה ביומולדת 32 תהום ארגנה לי גנג בנג יומולדת מטורף על במת הדאנג׳ן… אני קורא בפוסט כמה מאושר הייתי, ואיך עמוס שלח מבודפשט חשפנית שתרקוד עבורי ורועי בעל הנס שמקבל ממנו עכשיו את שרביט הבעלות לקח אותנו הביתה בסוף אותו לילה. https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=10979&postid=109673 תודה רבה על הכל עמוס, בעיניי מגיע לך פרס ישראל על מפעל חיים. בהצלחה רבה בהרפתקה הבאה, ושתהיה תמיד בריא ומחוייך. 🧛🏿♂️ ❤️ |
|
|
|
המכשפה בג'ינס(מתחלפת)
|
לפני שנה •
6 בדצמ׳ 2022
RICH'HARD כתב/ה: הפוסט נכון אבל חשוב לציין גם את התפתחות רשת האינטרנט באותה תקופה ובפרט את האתר הזה,
שלושת המרכיבים הללו(הדאנג'ן, האינטרנט ואתר הכלוב) הביאו את הקהילה הן ליציאה מהארון והן להתפתחות כקהילה. כבר אז היו מלא אופציות אינטרנט, היה פורום חוויות כואבות ואדונים ומשרתים באתר סוכנות אירוטיקה, היה אתר פיפ, היו צ'אטים במירק, בתפוז וב - IOL. אבל להיפגש זה היה מורכב ומסובך. היו מאנצ'ים ומפגשים אחד על אחד. הדנג'ן הפך את זה ליותר פשוט, טבעי וזורם. הכלוב מדהים אבל הוא נפתח אחרי למרות שאצל כלובי בראש הוא היה הרבה לפני. |
|
|