הכמיהה לשליטה - ממה זה נובע?

הכמיהה לשליטה - ממה זה נובע?

בחור אוהב • 5 בינו׳ 2023

יחסי שליטה, לאהוב להיות שולט/ת או נשלט/ת.

ממה זה נובע בעצם? ככל שעוברות השנים אמנם העולם כן מתחיל לראות בזה משהו לגיטימי יותר.

ובכל זאת, מסקרן אותי ממה זה נובע, מהילדות? מטראומות? אולי זה בכלל משהו מולד? גם וגם?

למדתי כמה שנים פסיכולוגיה וזה נושא שמעניין אותי מאוד.

תשובות? 🤔

Lady Hightower​(נשלטת) • 5 בינו׳ 2023

גם אני למדתי פסיכולוגיה וגם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזאת לא מעט. גם המטפלת שלי שאלה אותי.
אין לי טראומות של ממש שאני סוחבת, היו לי חוויות קשות כמו לכולם. האם "נולדתי" עם זה? אין לי מושג. לפעמים אני רואה בזה יותר ויותר משהו דומה לנטיה מינית של ממש. או שמא זאת העדפה שנובעת מאירועי וניסיונות החיים שמעצבים אותנו, מהרגע שאנו באים לעולם. אין ספק שיש לי קצת דאדי אישיוז, וצורך במישהו שיטפל בי (אם כי הכינוי "דאדי" די ביזארי בעיניי, באופן אירוני) וייקח את המושכות כדי שאוכל לעופף לי בשקט.
בקיצור, כנראה כמו הרבה תופעות פסיכולוגיות זה גם nature וגם nurture.
אני כן יודעת שלמרות שגיליתי שאני "בדס"מית" יחסית לא מזמן, במבט לאחור היו שם סימנים.

מיסטיקו • 5 בינו׳ 2023

אצלי היו סימנים מילדות כבר, אני זוכר שראיתי את מיס טסמאכר בסופרמן 1 ,שמה עליו את הקריפטונייט וזה יצר אצלי תגובת שרשרת....

AllyCat​(נשלטת) • 6 בינו׳ 2023

חשבתי על השאלה הזאת גם, והגעתי למסקנה שבעצם אפשר לשאול אותה על כל דבר שגורם לנו הנאה בחיים.
דיסקליימר: דעתי האישית נטו. זה דיון פילוסופי, לא מתיימרת להגיד משהו מעבר לדעה אישית.
למה אנחנו אוהבים שליטה? כי זה גורם לנו להפריש הורמונים כיפיים במח. נשמע מופרך? אם ככה אז למה אנחנו אוהבים לאכול גלידה? זה המון פחמימות ו0 ערכים תזונתיים, הסיבה היחידה שאנחנו אוהבים את זה זה כי זה גורם לנו לתגובה על בלוטות הטעם שגורמת לנו להפריש הורמונים כיפיים במח. בסופו של דבר כל דבר שאנחנו אוהבים זה כי הוא גורם לנו להורמונים כיפיים במח, וכל ניסיון לנתח את זה רציונלית יביא לתשובה שנשמעת מוזר או לא מספקת. אז אם לא אוכלים סרטים על למה אנחנו אוהבים גלידה או נטפליקס, לא חייבים לאכול סרטים גם על בדסמ.

בנוסף, אני לא אוהבת כשמייחסים את זה לטראומות כגורם מרכזי. אני חושבת שזה בעיקר גורם המון נזק. נכון, ברור שיש כאלו שפיתחו נטיות כאלה מטראומות אבל בדסמ נכון בבסיסו הוא פרקטיקה בריאה בהסכמה בין 2 מבוגרים שנעשית בשביל הכיף, לא משהו רע ומזיק או תוצאה של פגיעה או מחלה.

יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} • 6 בינו׳ 2023

אצלי הכמיהה נובעת מכך שניסיתי וגיליתי שזה מחרמן.

Bluecollar​(שולטת) • 6 בינו׳ 2023

לכל אחד יש את סיפור החיים שלו ואת המורכבות שלו. אבל כל חיי גדלתי מוגנת ואהובה ללא טראומות גדולות. הבדסמ ממלא לי צורך נפשי אב הוא לא בא לפצות על חוסר או קושי נפשי.
האם היו סימנים מקדימים: נולדתי מזל אריה ואחות קטנה ומפונקת שכולם טיפלו בה.
אני חושבת שזה פשוט משהו הקיים בתוכי בתוך הזהות שלי. הצורך הזה בסגידה והערצה, התחושתיות שיש לי בכף הרגל, האפס רצון לשרת ולפנק (אני מראה אהבה בדרכים אחרות). בפעם הראשונה ששיסנתי מישהו משהו הקליק בי.
הרגשתי מחוברת לעצמי ואני מרגישה מדויקת מאוד במקום הזה

ארגמןן​(אחרת) • 6 בינו׳ 2023

למיטב הבנתי שאלת הכותב היא - למה זה גורם לנו להפריש הורמונים כיפיים במח.. למה זה גורם לנו הנאה.
שאלה מאד לגיטימית ואפילו הכרחית בעיניי לשאול למה כאב, שרוב (כנראה כל) בעלי החיים כולל אותנו בורחים ממנו, אצל הבדסמים דווקא רוצים להתקרב אליו. זה קצת שונה מגלידה.
התשובה שלי היא כמובן- גם וגם. כמו הכל בחיים.. זה תמיד מורכב מכמה תנאים.

the rain song • 6 בינו׳ 2023

כאב גורם למוח להפריש חומרים כיפיים כי זו הביולוגיה שלנו.
כל מצוקה שאנחנו נקלעים אליה, הגוף מגיב בחומרים שהוא מפריש כדי להקל עלינו להתמודד איתה. ככה עם קשירות או השפלות או כל דבר אחר.
יש כאלה שהמוח שלהם מפריש יותר הרבה ויותר מהר ויש את אלו שיותר לאט ופחות. כמו שיש אנשים שאוהבים ספורט אתגרי כי הם צריכים יותר אדרנלין ויש את אלו שיברחו מזה. שום חיה בטבע לא תקפוץ מצוק גם אם יקשרו לה חבל ארוך לרגליים. זה לא נכון להשוות בין בני אדם לשאר החיות בטבע. לנו יש מודעות אנחנו יודעים לעשות את ההקשר הזה, בין "הסכנה" לבין התחושות הטובות שיש אחר כך, בניגוד לשאר החיות.

אם נשתמש בדוגמה של הגלידה הרי שזה הסוכר שמקפיץ אותנו. גם קינואה תפריש את הסוכר בסופו של דבר אבל הרבה יותר לאט ובהדרגה. הסוכר בצורתו הפשוטה גורם להיי מיידי. (שוב, ביולוגיה)
וגם הבדסמ. בטח כשנגרם כאב חזק.
אנשים אחרי תאונות העידו שהם לא חשו כאב בהתחלה ולא הבינו שהם פצועים. אבל תאונה זה דבר מסוכן ובבדסמ יש בטחון שאנחנו לא בסכנת חיים.


מי שנוטה לחבב את התחושות האלו הוא זה שכנראה הגוף שלו מפריש יותר. למה? שילוב של ביולוגיה ונסיון חיים. כלומר, המוח קלט פעם אחת שזה עושה טוב, וממשיך בדרך הזו. ה"נסיון חיים" הזה של המוח מתחיל מהרגע הראשון שלנו בעולם.

נתינה למשל - לא צריך להיות בדסמי כדי לאהוב לתת. כל מי שמתנדב ועוזר לאחרים מספר כמה סיפוק הוא מקבל מזה. לא סיפוק כספי, סיפוק נפשי. למה זה קורה לנו? אולי כי אנחנו מקבלים מזה חיזוק, אנחנו מרגישים טובים יותר. וזה, עד כמה שזה נשמע מופרך, מה שמניע שולטים בעיני.

וברור שזה מורכב מכמה תנאים. אנחנו יצורים מורכבים מאוד. יש אופי, יש נסיבות חיים, יש העדפות אישיות, יש מלא דברים.
למה יש אנשים שאוהבים מלוח ויש אנשים שאוהבים מתוק?

Nice Sub for you • 6 בינו׳ 2023

גם אותי ממש מעניין. מישהו-מישהי באתר עשו מחקר על זה? כאילו אקדמי? בין אם בתחום ההיסטורי/פסיכולוגי/סוציולוגי/ביולוגי/סטטיסטי וכו'? או מכיר מחקרים מאוד טובים של זה?

ארגמןן​(אחרת) • 6 בינו׳ 2023

אם זה מעניין אותך לגבי עצמך תעשה מחקר על עצמך. תאמין לי, זה המחקר הכי טוב שתצליח למצוא.
ובאופן כללי, תוכל למצוא הרבה מאמרים ומחקרים על מזוכיזם או סאדיזם בתחום הפסיכולוגיה בגוגל. בטיפולנט זה אתר טוב.