למה כל החרדים

ערב טוב.
התגובות שלך מעולות, אני אוהב את זה, לא כי אני מזוכיסט, אלא כי אני מעדיף אמת, יעזור לי מאוד אם להבא ההארות שלך ייכתבו בצורת שאלות ממוקדות.
1.
הפסקה הראשונה מדברייך ממוקדת בדת ובתסבוכות שלנו כדתיים, מקווה שאצליח למקד את דעותייך: א) חוסר הידיעה בדת ובדרכי האל גורמת לדת להיות חסרת טעם, כי הרי תמיד ייתכן שטעינו בדרך. ב) חוקי האל הם טכניים ופשוטים ולכן קלים להבנה. על מה יש להסתבך? ג) עיקר המטרה בעבודת ה' היא להשיג שכר ולהימלט מעונש במשפט.

א) אכן, יש הרבה בעיות בדת, הרבה זיופים, הרבה שקרים, אחד הספרים המשמעותיים ביותר ביהדות הוא מורה הנבוכים לרמב"ם, בהקדמת הספר הרמב"ם (נפטר בתחילת המאה השלוש עשרה) אומר משהו מדהים, אצטט בחוסר דיוק: "הההבנות בספר הזה עלולות לגרום נזק לאלף טיפשים שיקראו ולא יבינו, וזה כדאי רק בשביל החכם האחד שימצא כאן תועלת."
מה המשמעות? לדת יש מה להסתיר, זו האמת, (אם כי בדורנו היא פחות דרמטית לדעתי, יחסית ללפני 900 שנה בערך, מתי שנכתב הספר.)
יש לי חבר כופר, מאמין לשעבר, הוא נהג לומר לי רבות שיהדות זו ביצה של שקרים וזיופים, ובכן... הסכמתי איתו, אכן, שקרים וזיופים רבים, גם אני נתקלתי בזה, והחלטתי לצלול לעומק הביצה.
ובכן, בגרעין יש אמת, יש אמת בביצה הזו.
עד היום אני מאמין שאילו רק החבר הכופר (שזכיתי להכיר רק אחרי שעזב את הדת) היה לומד את מורה הנבוכים, הוא לא היה מאבד אמונה בבורא העולם.

לגבי חוקי הדת: יש מהם קלים, הבאת אחד מהם, אש בשבת, יופי! מה עם "קדושים תהיו"? ו"שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך"? זה הרבה יותר מסובך, וזו הסיבה שיש מספר לא קטן של מגזרים דתיים/חרדים. (אה, ודתות, גם.)
לסיכום העניין עם הדת: אכן, בעיה קשה, דת, אלוקים, עולם, ובכללי הקיום. אני יודע שזה לא ייצוגי אבל היי, אולי אם לא היינו נבראים זה היה עדיף. (וצנזרתי את עצמי קשה כאן.)
אה, לפרוטוקול, ישבתי כמה שנים ללמוד את התורה לעומק. כך שאין צורך להסביר לי את הבעייתיות, ואגב, אם אתה מאמין שאני קצת יודע משהו על התורה, משמע שלמרות כל הבעיות הגעתי למסקנה שדרכי אמת, יותר מדוייק: הדבר הכי קרוב לאמת שהצלחתי להגיע אליו.

לגבי ג). שים לב שהרבה מדברייך מתרכזים בשכר ועונש, עולם הבא ומשפט, לזה התכוונתי, בגדול, כשכתבתי שהדת זו מערכת יחסים שונה ממה שאנחנו מכירים כבני אנוש בחיי היום יום, שים לב שבתנ"ך אין עיסוק רב בשכר ועונש, וכשכן, זה בדרך כלל (אולי תמיד? לא בדקתי) לכל העם או כמות אנשים גדולה במיוחד, ספויילר קטן למו"נ: המון אנשים זה משהו שיש להתייחס אליו בדרכים שונות מלאדם יחיד.
אם יש לך רקע בחסידות, התואר, כן? לא המגזרים, אז אתה מכיר את העולם הרעיוני של עבודת ה' הרבה מעבר לשיקולי עונשים, שכר וכל השאר.

בחלק השני מדברייך, ואני מתאמץ להבין בדיוק את כוונתך, כתבת שהבדס"מ אינו חלק ממני, שהוא לא שונה ממין ונילי,
ביקשת שאפסיק עם "הרומנטיזציה המיותרת הזאת", ושקשה להימנע מזה כשכל האתר מעודד אותי להתנהגות כזו, וייתכן שיש לי בעיה שגורמת להכרח לעסוק בבדס"מ.

הבדסמ הוא חלק ממני במובן הנפשי, לדוגמא, לפני כמה שנים הייתי די מכור למשחקי מחשב, והחלטתי להפסיק, מה קרה? בארבעה שנים האחרונות שיחקתי פעם אחת בלבד, וזה לא העסיק אותי יותר מדי, לא לפני ולא אחרי.
למה לא הצלחתי להיגמל ממין באופן כזה?
כי הצורך המיני נמצא בנפש, ובשונה מהמחשב והמשחקים, הוא תמיד נמצא שם, אין לי מחשב? אין לי סמרטפון? יש עיתונים, אפילו לא מיניים, אשכרה עלוני שבת לרוב, אה, זרקתי אותם לעזאזל? יש מחשבות, אה, התגברתי עליהם? יש מחשבות עמומות יותר, בתפר שבין שינה לערות, גם עליהם התגברתי? יופי!
יש נידודי שינה, ובמקרים גרועים יותר, יש את החלומות.
ואני אחטא, חצי ישן, חצי ער, אקווה שזה היה חלום, לפעמים זה רק חלום, לפעמים לא.
כך נראתה, בערך, התקופה שבה ניסיתי להאבק ביצר.
שום דבר לא עבד, והיה משהו מפתיע מאוד: לפני שנים, בהיותי בשיעור א' בישיבה, ביקשתי עצה מהר"מ, העצה שלו הדהימה אותי, הוא אמר לי שיש לי אופי לוחמני מדי, שאין לי צורך בספרי מוסר, ושתפיסת עולמי מורכבת על בסיס מלחמה ורק מלחמה.
בחרת להלחם בדברים שאכן יש להלחם בהם, הוא אמר, אבל זה עדיין לא מצב נפשי תקין, עלייך להרפות ולהבין שלא כל החיים זה מלחמה.
העצה המדהימה שלו הייתה לוותר.
להפסיק להתאמץ לא לחטוא, למשך שבוע.
לא לרוץ לעשות עברה, אלא רק לא להתאמץ להימנע.
זה היה שבוע קשה נפשית, מבלבל מאוד, משהו בי השתולל מול הדרישה לא להיאבק ביצר הטמא, אבל עשיתי את זה.
ואחרי שבוע, הר"מ שאל אותי בפשטות, האם בשבוע הזה חטאתי יותר או פחות משבוע רגיל?
לא היה שינוי משמעותי.
זה מדהים, הצורך המיני יקבל מה שהוא רוצה, אפשר להאבק בו פיזית, צומות וכדומה, נפשית, מדיטציה ודימיון מודרך, אפילו רוחנית, בלימוד ותפילות מיוחדות (וזה ראשי פרקים.).
ואפשר לשחרר.
להבין שיש כאן משהו אחר, שהחטא הוא חטא, אבל... שונה, משהו כאן לא באמת איך שהוא נראה.
אבל מה? ולמה?

אני לא בורח, אני מנסה להבין, כתיבה היא הדרך שלי לגלם הבנה, הבנת משמעות, חיים, אלוקים, אמת, דת, וגם... מין, ובדסמ.
בבלוג, מין הסתם, אני מפרסם את הבנותיי ומחשבותיי, כסיפורים, בנושא היהדות/בסד"מ בלבד.
אני לא מתעסק במין כל היום או משהו כזה, היחס שלי הוא כמו לאוכל: ההכרח לא יגונה, ספק את הגוף, כדי תוכל לחיות.
אני כותב בנושאים אחרים, למעשה, אני כותב כבר שנים, כשרק סמוך להרשמתי באתר התחלתי לכתוב על מין, בדסמ ויהדות.
את שאר כתביי, בעזרת ה', אפרסם במקומות וזמנים אחרים.
(ויש דברים שאפילו אני לא אעז לפרסם.)

ושוב תודה לך על התגובות הכנות, רק יעזור אם פעם הבאה תכתוב בצורה ממוקדת יותר.
אוף.
(כמעט רשמתי את השם הפרטי שלי הרגע.
מזכיר לעצמי שאנחנו לא באמת מכירים.)
דתי אמיץ.

החלק הטוב זה להיות חילוני כאשר הצד השני חרדי שאוהב השפלות...

אין כמו לדחוף לו מזוזה לתחת..

סטירות עם ספר תהילים...

במקום שתן קצת דם חזיר על הגוף והראש...

תראה, אני לא ממש קראתי את מורה נבוכים ואני גם לא צריך. למה? כי הרמב"ם מציג תפיסות אריסטוטליות, וקראתי כבר את האתיקה של אריסטו ואני יודע שזאת לא האמת. בכללי, מאז האקזיסנציאליזם כבר נהיה חסר טעם ללמוד מורה נבוכים. תכל'ס גם האתיקה של אריסטו, אבל זה נחשב ידע בסיסי. בכללי, הטוב העליון של האדם הוא לא הידע והרע העליון של האדם הוא לא בורות מהסיבה הפשוטה שהאדם לא נבדל מן הבהמה... זה ככה בהקשר של אריסטו והרמב"ם. אולי אלמד מורה נבוכים מתישהו, זה היה לי בתכנון פעם - אבל שוב, אני לא ממש חושב שאתרשם מבניין שאריסטו הניח את עמודי היסוד שלו...
מה גם שאריסטו ליד הרמב"ם הוא הרבה יותר הגיוני... הלוגיקה של אריסטו הרבה יותר תאמה למציאות, הרמב"ם בטח שהאמונה באל היא רציונלית.

אענה לשאר בעוד כמה שעות, נהייתי שוב עייף.