נוריתE
|
לפני 21 שנים •
7 ביולי 2003
אני כועסת
על עצמי על כולם
על כל העולם על חוסר צדק על טיפשים למרות שלעיתים אני הטיפשה מכולם ואולי בגלל זה יוצא הכעס פה החוצה. לא,זה לא אולי, זה בגלל זה כי אני טיפשה לקוות שאי פעם אמצא את דום-חלומותי כי הוא קיים רק בחלומות כי הוא כבר מת וקבור. ואני רוצה לעזוב הכל את כל העולם הזה לוותר אבל אין בשבילי משהו אחר ותגידו "היא מרחמת על עצמה" וזה נכון לפעמים אבל זו זכותי המלאה ואני כועסת כל כך עד שהדמעות של חוסר אונים עולות וחונקות את הגרון והלב ואני רוצה להרוס ולשבור ולהשמיד אבל זה נשאר רק כהרס עצמי עם כל אי מייל והודעה מפגרים עם כל מפגש מאכזב מאילו שלפחות פנו אלי בצורה נורמאלית עם כל ....לא חשוב מה כי אני מחפשת את כל מה שלא קיים ואני בררנית לא פחות מכם -דומים שמחפשים אבל לכם זה מותר להיות בררנים להציב סטנדרטים לי משום מה, נראה שזה אסור ואני מתוסכלת וזועמת ומתי שהוא זה יצטרך לצאת החוצה רק שאני לא יודעת איך זה יקרה ומתי אולי, במפגש הבא שאני אפול על איזה פסיכופט וזה יגמר. |
|
|
lihi
|
לפני 21 שנים •
7 ביולי 2003
למצוא אותו,האחד והיחיד
בשבילו אני מתעוררת בבוקר מתחזקת כששומעת את קולו חיה על האובססיה כלפיו ניזונה ממבטיו אבל הוא כמובן זה שיחליט,איך הוא רוצה אותי ואם בכלל רוצה? ומה יקרה אם הוא ירצה ואני אסלוד? פתאום,לא ממש בא לי עליו |
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 21 שנים •
7 ביולי 2003
גבעולי העצב בקעו , יפים ומלנכוליים ,
הציפורים צייצו שלולית הדם התייבשה רטוב טל בוקר רענן רוח קרירה הכל נשאר כך , כמו שהיה לפני ,כמו שהיה אחרי קיפאון הזכרון הוא חד מכל דבר אחר מוביל דרך מסדרונות חשיכה , תמיד לאתו רגע לא יכולה לשאת..ואין ברירה הזמן מתחלק לשניים ,לפני ואחרי , תמיד ציר הזמן ,את נתלית עליו ,בצווראך התמסרי לכאב על מה את חושבת שם , בתוך האדמה הקרה ? תני יד... |
|
|
SubFlower(נשלטת){Mr. SL}
|
לפני 21 שנים •
7 ביולי 2003
היזהרי לילה.
אני מבינה אותך כל כך. אך בו בזמן יותר מבטוחה שנסיכך יגיע, על סוס לבן או בלעדיו. לו ידי הייתה משגת, הייתי חובקת אותך עכשיו, ולפי פעימות לבי היית מבינה עד כמה אני מבינה אותך. 
|
|
|
|
נוריתE
|
לפני 21 שנים •
7 ביולי 2003
אין לי יותר כוח
אין לי |
|
|
|
רויטל
|
לפני 21 שנים •
8 ביולי 2003
לילה יקירתי
קודם כל שולחת לך חיבוק ענק ממני.. איני מכירה אותך אך המילים שלך צובטים בלב
את השיר הזה כתבתי לפני שנה זאת אני שמושיטה אליך ידיים זאת אני שמביטה עם דמעות בעינים אני נמצאת בחדר אטום לא יכולה לצאת, לא רואה כלום אין בחדר דלת או חלון אפילו לא מיטה שאוכל לישון תשקה אותי בכמה טיפות של מים תביט למטה אלוהים, אני זועקת לשמים עזור לי לצאת מהחדר האפל אין לי כוח להמשיך להתאבל פתח לי דלת שאוכל לראות את העולם שארגיש גם אני כמו כולם פתח לי חלון שיכנס קצת אור אי אפשר לראות כלום שהכל שחור אז תביט למטה אלוהים זאת אני שאחרתי קצת בחיים ניסיתי הכל כדי לראות קצת אור לקחתי פטיש, רציתי את הקיר לשבור אבל בנית אותו כל כך חזק אין לי אוויר, מרגישה מחנק עשה משהו שאפסיק לסבול אני מועדת וממשיכה לנבור עשה איזה נס שישתנה לי הכל.. אחרת לא אוכל כך להמשיך לחיות... והיום אני אופטימית, שום דבר לא ישבור אותי.. וחבר שלח לי שיר ואני מקדישה אותו לך יקירתי אומץ. ----- אם תחשובי כי תיפלי- כבר נפלת. אם תהיי בלי היסוס - ויכולת, אם תרצי לנצח - אך תאמרי לא אוכל הן ברור שבחרת בקל מן הקל, כי כל איש בעולם התוסס והחי, הרוצה להגיע לתרועת ניצחון, לא יגיע עדיה ללא תרועת הרצון. החלט כי תוכלי - רצונך אז מושל. עליך יגן חוק איתן מברזל. מלחמות החיים לא תמיד מבקשות, את האיש החזק וכתפיו הנוקשות. אך תמיד ינצח בכל רק אותו אדם החושב כי יכול. |
|
|
amy_(נשלטת)
|
לפני 21 שנים •
8 ביולי 2003
ליילה יקרה יקרה
קראתי וכאבתי איתך... הלוואי והייתי יכולה לשנות דברים בשבילך, לשפר...
מרגישה את הכעס והיאוש שלך. שומעת אותך... ותודה שאת אומרת לנו ולא משאירה הכל בפנים. תודה שאת מחזיקה מעמד, לא מוותרת. מצטרפת למחבקים ולמחבקות, מנסה לעטוף אותך באהבה שתקל קצת על הכאב..
ליילה- אני בשבילך כאן, אם תרצי לדבר. |
|
|