מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
10 באוק׳ 2004
שבוע בביתו של האדון - סצינה שנייה
סצינה שנייה
אל הבוקר השני התעורר אדוני מוקדם מן הרגיל, כשכל תאוותו בישבני. כשהוא גוהר על אחוריי, זחלתי אל המקלחת וראשי הוכנס אל תוך האסלה ואת שפיכות הבוקר שלו התיז עמוק בתוכי ומי הניאגרה שטפו את פדחתי. תמיד, אחרי התחלה מענגת של בקרים כאלה, הרשה לי אדוני להתקלח לפניו ובזמן שהוא רענן את גופו מפעילות זו, אני הכנתי את בגדיו וחיכיתי ליד דלת המקלחת עם חלוק המגבת. הבוקר הוא לא הצליף על ישבני. רק תלה את המצבטים על פטמותיי ובמשך כל עת ארוחת הבוקר, נעו המשקולות בפראות, כאשר הייתה ניחתת הפלקה על אברי. לא ידעתי מה גירה אותו יותר, הרעש של המשקולות המיטלטלות או ההצלפה על אברי. לפעמים חשתי, ששני אלה גורמים לו עונג, וזה היה כל אושרי. קפה הבוקר היה מוצלח ונשיקת הפרידה, טרם צאתו לעבודה התארכה, וחזהו לחץ על המצבטים. כאב עז אחז את פטמותיי וגופי כמו ביקש נחמה, החל להתפתל בתחינה של רעד. "עבד, בפעם הבאה שאתה מפתיע את אדונך, עשה מה שאני דורש, ברור, עבד?" "אדוני, ברשותך, אפשר לשאול שאלה?" הוא הנהן בראשו לחיוב. "אדוני, למה אדוני מתכוון…". "אדונך מעניק לך את החרות לשלוט בעבד שאתה מביא הביתה, ואתה, כמו איזו רכיכה, רופס! אתה תהנה מהחרות הזו ותממש אותה, ברור?" "ברור, אדוני, תודה על ההסבר". הוא משך בשרשרת המצבטים כלפי מטה ופטמותיי זלגו אף הן. בשתי אצבעות אחז בלחיי, קרב את שפתותיו ובנשיכה ינק את שפתי התחתונה, אשר האדימה ונצרבה למגע הלוהט. בדרך למקלחת שחררתי את פטמותיי מלחץ המצבטים וריככתי אותן בלטיפות מתעגלות. 'אני חייב לרצות אותו. לרצות את אדוני, שלו אני סוגד ואעשה הכול לאושרו ולעינוגו'. איך לרצות אותו, ובאיזו דרך להפתיע אותו היום היו ההרהורים שהציפו אותי גם בעבודה. את עבודתי השוטפת סיימתי לאחר שעתיים, עם הפסקות של מחשבות על אדוני. השעתיים הנותרות חלפו להן בעצלתיים. בשעה שתיים כבר הייתי במכולת וקניתי את המצרכים התוספים לארוחה, אותה תכננתי היום לאדוני. ההפתעה לא חדלה להעסיק אותי. כל כך רציתי להזמין שוב עבד, שישמש כלבlove תורן, אך חששתי שלא אעמוד בשליטה עליו. לרגע ויתרתי על הרעיון, אך עיניו הבורקות נגהו בזיכרונותיי מאמש וסיפוקו הדהד עדיין באוזניי. כורע על ארבע חיכיתי בכניסה. נעלי הבית על גבי, כהרגלי בקדושתו של אדוני. הוא ביקש ממני להסתובב. את מגפו הרטוב מהגשם הוא העביר בין שני פלחי ישבני, שנפתח לקראתו בריחוף גדול. אחרי שהתקלח הגשתי לו את הארוחה. את מרק הבצל המוקרם הוא סיים חיש. אדי הריח של דג הפורל האפוי ורוטב השמנת העשוי ביין לבן עם שקדים קלופים, חתוכים לאורכם לפרוסות דקות, העלו את תאבונו של אדוני. גם את תאבונו לנגוס את פטמותיי העלו אדי התשוקה, והפעם הורשיתי לשתי סיגריות בהפסקת הקפה. נקישה בדלת. אדוני שלח אלי מבט מסוקרן. "עבד תורן, אדוני..." "התלבש והכנס אותו". בפתח עמד גבר יפה תואר. הייתה לו חזות של אליל משומר בשיש. בעל איברים מרשימים, היה, עד שהבעתי חרטה בפני עצמי על הזמנה זו. חששתי שאדוני יתאהב בו. לא היה קשה להתאהב בו. רציתי לומר לו, 'טעות, זה לא כאן', אך בטחוני באדוני גבר והוריתי לו, לעבד: "תתפשט מייד!" מרגע זה החלטתי לקחת את השליטה לידיי, כפי שאדוני דרש. החלטתי ליהנות מהחרות שהוענקה לי והצלפתי על גבו וישבנו בחגורה עד שרכן לרגליו של האדון. "אחורה!" פקד האדון. "שמעת, עבד? אחורה מייד!" גערתי אף אני והוספתי: "על הברכיים, כלב מושתן!" העבד נענה לדרישותיי בצייתנות. אזקתי את ידיו לאחור ומשכתי את עורפו כלפי מעלה. "מה אתה?" שאלתי. "אני עבד נרצע שלך ושל אדונך", השיב בכניעה. אחזתי את פטמותיו בעוצמה ואמרתי: "לא שמעתי, עבד!" "אני העבד שלכם, אני כאן לענג אתכם", צרח הוא בקול. ליטפתי את ראשו והעברתי לשוני על שפתיו. הרטבתי אותן. גיריתי את לשונו והורדתי אותו על ארבע. גם אני ירדתי לכריעה, כשחור ישבני מכוון אל פניו. "לקק, עבד, לקק לי את החור!" לשונו קדחה בתוכי. "עמוק יותר, עבד, עמוקקקק!" כאשר חשתי רטוב דיי, בעלתי את חורו בלשוני ובאצבעותיי. דחפתי וסובבתי. חקרתי וביתקתי ופי העמיס אל תוכו את צמד האשכים הגדולים שלו, שבנשיכות קלות ובליקוק ענוג התרחבו והתכווצו עמוק בחכי. הזין שלו טפטף. כעסתי. "מישהו הרשה לך לטפטף?" "לא, סליחה, אני מתנצל, לא עמדתי בגירוי", ניסה הוא בתחנונים לדחות את העונש הצפוי לו. "עמוד על רגליך, עבד!" הוא נענה במהירות. שחררתי את אזיקיו והוריתי לו להתכופף כשידיו נוגעות ברצפה ורגליו אוחזות את ישבנו גבוה גבוה. הוא ספר 20 הצלפות חגורה שסימנו את ישבנו בשלל גוונים. ספר והתייפח מכאב. אדוני ניגש והעמיד אף אותי באותה תנוחה. אני ספרתי שלושים הצלפות. הישבנים האדומים שלנו נצטוו להתקרב זה אל זה. צד אחד של הוויברטור הוחדר אל חורי. השני אל חורו של העבד התורן. "תזיינו את עצמכם!" פקד האדון. הנעתי את ישבני. גם הוא פעל כך, ונדמה היה, שישבננו יצאו לקרב חדירה, בו ניסה כל אחד לספוג אל תוכו יותר ויותר מאורכו של הוויברטור. כאשר החליט אדוני השופט שאף אחד מאתנו לא ניצח בקרב זה, אזק את ידי השמאלית לידו הימנית של העבד התורן. הוא הורה לנו לכרוע על בירכינו ובבעיטות אגרסיביות פישק את רגלינו לרווחה, עד שחורינו נגלו חשופים ופתוחים לעיניו. השוט פסע מפי טבעתי אל שלו לסירוגין, והמגע המצליף הלך והתחזק מחבטה לחבטה. ופתאום שקט. ודממה. ושוב שקט. בשקט הזה למדתי, שאדוני נובר במערת הפנטזיות והציפייה אל הלא ידוע הציפה את איבריי בצמרמורות, במובן החיובי של הצמרמורת, כי סמכתי על אדוני, שיביא אותי לריחוף שעוד לא הכרתי. רק מגע הקרם בפי הטבעת צינן מעט את החריכה שבערה שם. ארבע מאצבעותיו דהרו בקרביי. גם העבד התורן חש את המגע מידו השנייה של האדון. "תתייצב, עבד!" גער בי ובירכו בעטה באשכיי. ידיו חדרו אל אחורינו בתנועות פותחות ומרחיבות. אני הצמדתי את ישבני ופתחתי ככל שיכולתי להיקרע לקראתו. "כן, עבדים שפלים, תפתחו את התחת... עוד!!! יותר רחב!!!" גניחותיו של העבד התורן החלו להרגיז את אדוני. הוא שלף את ידו מישבני וסטר לו על פניו. דמעות כאביו עלו בעיניי. ובעודי חושב עליו, נחדר ישבני באחת לאותו עומק בו הייתה קודם ידו של אדוני. זמן ממושך היו ידיו של אדוני מרחיבות וחודרות בתוכנו. עונג שלא נמדד לו זמן. עד העונג הבא, בו דרש אדוני ממני לשכב על צדי בעוד העבד התורן שכוב על צדו, כשהזין שלו בתוך פי ושלי חדור עמוק בגרונו. שרשרת הברזל, אשר נכרכה סביב גופינו בנעילת מנעול, הקפיאה אותנו לתנוחה בה אולצנו למצוץ ולינוק מבלי יכולת להגיע לפורקן, כי הרשות לא ניתנה. ושוב השקט ריחף אל תחושותיי, אך לפתע ניצב אדוני מעלי ואמר בצחוקו המתגלגל: "עבד, אני יוצא, תזיינו לכם את הפה וחסר לכם שתגמרו!" מצמצתי בעיניי לאות שהבנתי. הדלת נטרקה מאחוריו. העבד לפת את ראשי בירכיו וכמעט שפלט את זרעו אל תוך פי, אך שיניי, שנשכו לו בזין מעט בנוקשות, עצרו את פמפומו המהיר. הוא שאב אל גרונו את אברי המגורה, אך מחשבותיי נדדו אל אדוני, וכך נמנעתי משפיכה ללא רשות. לא יכולתי להבחין בזמן שעבר עד לשובו של אדוני. הוא ניתק את שרשרת הברזל מגופינו ובדק אם נשארנו נאמנים לדרישתו. קצה אחד נכרך לצווארי והשני לצוואר העבד התורן וכך נגררנו לחדר הרחצה, למקלחת מצינורו של אדוני. "עבד תורן, תתחיל לאונן", ציווה הוא. העבד אחז בזין העבה שלו ואונן בפראות. "תשפוך על העבד שלי, על הפנים!" שפיכתו זלגה על לחיי ועל סנטרי. הבטתי אל אדוני, בשאלת עיניים, האם יורשה לי גם לגמור, אך צחוקו בישר לי בשלילה. העבד התורן שוחרר. אני התקלחתי והתכרבלתי לרגליו של אדוני. הוא ישב על הכורסה והצמיד את גבי לברכיו. אצבעותיו מוללו את פטמותיי ושיניו נגסו בעורפי. "עבד, אתה צריך להשתפר בעניין החרות שנתתי לך בשליטה על העבד התורן". "כן, אדוני", לחשתי מתוך התרפקות של תשוקה אליו. "אבל מגיע לך צ'ופר". "תודה, אדוני". "הלילה תישן במיטתי, עבד. על הבטן. כל הלילה". |
|
|
crazy_toast(שולט){אליס}
|
לפני 20 שנים •
10 באוק׳ 2004
ציטוט: בדרך למקלחת שחררתי את פטמותיי מלחץ המצבטים וריככתי אותן בלטיפות מתעגלות.
רק סובבת את הראש והוא הוריד אותן ! 
|
|
|
|
מאסטר יקיר(שולט)
|
לפני 20 שנים •
10 באוק׳ 2004
 
|
|
|
blue_slave(נשלט){מאסטר יקיר}
|
לפני 20 שנים •
11 באוק׳ 2004
הלילה תישן במיטתי, עבד. על הבטן. כל הלילה".
ואני בטוח שלא היה לו קר, אדוני............
|
|
|
infinite(נשלטת)
|
לפני 20 שנים •
13 באוק׳ 2004
אוךךךךךךךךךך איתך
מחכה לשאר החמש... 
|
|
|
Dark Artist(שולט)
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2004
עבדתי את המפנה בעלילה שבה האדון של נותן לך חירות של שליטה.זה לא פשוט לעבד לקבל חרות כזאת
|
|
|
creamy
|
לפני 20 שנים •
20 באוק׳ 2004
וואוו, ניו בוי.
רק עכשיו קראתי את הפלא הזה. כל כך מרגש אותי לקרוא אותך כותב מנקודת המבט של העבד. בא לי פשוט לחבק אותך חיבוק עעעעענק. תודה. |
|
|